ראיון עם איה נחום קרפיבקה, האחראית על הקשר עם החברה הערבית ב"ידיד לחינוך", על עבודת המתנדבים שלנו בחברה הערבית - מאת: אסתר אבני

איך התחיל נושא ההתנדבות של ידיד לחינוך בחברה הערבית?

"עמותה כמו "ידיד לחינוך" תמיד תחפש איך להרחיב את השפעתה בעולם החינוכי – חברתי, כולל בחברה הערבית. לכן, כשנוצר הקשר עם תכנית "שערים" של משרד החינוך, שמטרתה לתרגל וללמד עברית דבורה בקרב תלמידים במגזר הערבי, תאמה הפנייה לרצון ולחזון של העמותה". כך מספרת איה נחום קרפיבקה, רכזת אזור המרכז, שקבלה על עצמה לרכז את הפרוייקט, להיות אחראית על הקשר עם החברה הערבית ולקדמו בדרכים שונות. הפעילות אמורה לעזור בהורדת מחסום השפה ולאפשר לתלמידים להשתלב בחברה היהודית.

ידיד לחינוך פועלת למען שיפור העברית בחברה הערבית לא רק במסגרת תכנית "שערים", תוכלי לספר לנו על כך?

"נכון, 'ידיד לחינוך' פועלת בצמוד לתכנית 'שערים' במיזם הנקרא 'ידיד טלפוני', בו מתנדבי העמותה משוחחים בטלפון אחת לשבוע עם בני נוער מכיתות החטיבה העליונה על נושאים שונים בהתאם לתכנית 'שערים'. יחד עם זה, בעקבות הניסיון של 'ידיד טלפוני', הבנו שאנחנו יכולים להרחיב ולהיות כוח משמעותי בנושא אתגר השפה העברית בחברה הערבית, ולכן בנוסף למיזם 'ידיד טלפוני', התחלנו לעסוק בהוראת העברית בבתי ספר נוספים, על פי הדרך המתאימה למתנדב ושהוא בוחר בה יחד עם בית הספר. בתקופת הקורונה נערכו שעורים אלה בזום ואחר כך פנים אל פנים. לדוגמא: ישנה גמלאית שעושה זאת בעזרת ציורי מחשב, דרכם היא מלמדת מילים בעברית ע"פ נושאים שונים עליהם החליטה, יש שמלמדים בעזרת שעשועי לשון, ויש גם מתנדבים באזור הצפון שמלמדים עברית על פי המודל של 'ידיד טלפוני'."

כמה מתנדבים פועלים בסך הכל בתחום שיפור העברית הדבורה, היכן היו ההישגים ואיפה נתקלתם בקשיים?

330 גימלאים וגימלאיות שוחחו לאורך שנת הלימודים עם בני הנוער.
אחד ההישגים הבולטים, לדעתה של איה, הוא שהתלמידים מעוניינים להתנסות בשפה באופן מעשי, ולאחר סידרה של שיחות, הם מקבלים ביטחון, ויש להם הרגשה טובה לדבר עברית. "התלמידים רואים בזה הישג שיצעיד אותם קדימה בלימודיהם במוסדות להשכלה הגבוהה".

"בתקופת מבצע "שומר חומות" והמהומות שהתרחשו, היו תלמידים שלא ידעו איך להתמודד עם מה שקורה, היה להם קשה והם העדיפו לעשות פסק זמן בשיחות. היו גם כאלה שלא חזרו, והיו גם שאולי חששו לדבר בשפה העברית בתקופת המתח שחווינו.
"באופן כללי, מסקר שנערך בקרב המתנדבים ובמשוב שהתקבל מהתלמידים לאחר סיום שנת ההתנדבות, עולה שישנם קשרים חמים שנקשרו, חלקם אמרו שימליצו לחבריהם להצטרף, ואפילו הסתבר שיש מספר הורים מהחברה הערבית שביקשו לשתף בפרויקט עוד ילדים ממשפחתם".

חשוב לאיה לציין, כי השנה הוקם צוות מיוחד ללווות את 330 המתנדבים שפעלו בתוכנית. הצוות מורכב ממתנדבים שהתנסו בתוכנית בשנה שעברה, והיו בעלי ניסיון ורצון לסייע למתנדבים חדשים שנכנסו לתוכנית וללוות מתנדבים שהמשיכו בתוכנית מהשנה הקודמת.

"זו הזדמנות גדולה", היא אומרת, "להודות לצוות המוביל של התוכנית שלולא הסיוע שלהם, לא יכולנו לתת מענה מקצועי ולהרחיב את התוכנית במקביל לקיום מפגשי העשרה והדרכה, מה שלא היה בשנה הקודמת".

איזה תובנות מתווספות כאן מעבר לשיפור השפה העברית? וכשאת מסתכלת הלאה, לעתיד, איך את רואה את הדברים?

"כשאני מסתכלת על הפרויקט מנקודת המבט של הגמלאים, אני רואה את ערך המוסף שהם מקבלים. יש פה הזדמנות פז להכיר את החברה הערבית מבפנים, ואילו לתלמידים יש הזדמנות פז להכיר את החברה היהודית.
החיבור הזה מעורר תקווה גדולה ליכולת שלנו להביא לעתיד טוב יותר ולחיבור בין המגזרים".

מבחינת נושא ההתנדבות, כשאיה מסתכלת על כל הפעילות של "ידיד לחינוך" בחברה הערבית, היא רואה פרויקט נוסף לעתיד, והוא גיוס גמלאים ערבים לעמותה, שישתלבו במערכות החנוך הערביות המקומיות.