על לשון ומגדר - פסק זמן לשאלה לשונית משולחנה של מערכת המידעון

לאחר שעברנו במערכת על הריאיון עם לאה רוזנברג, צצה לה לפתע השאלה הלשונית האקטואלית בתקופה האחרונה (יתכן שהייתה צצה גם לגבי כתבה או ראיון אחרים, אך זה מה שקרה). בריאיון מופיעים הרבה שמות בלשון רבים: תלמידים, מורים, מנהלים, הורים ועוד. האם על פי מה שנוהגים רבים כעת, יש לכתוב (או לומר) תלמידים ותלמידות, מורים ומורות, מנהלים ומנהלות וכו', או שיש לנהוג כפי שכותבים לאחרונה: תלמידים.ות, מורים.ות, מנהלים.ות?

לאחר בירור מצאנו שבכל מקרה, צורת הכתיבה כמו בדוגמאות האחרונות: תלמידים.ות היא שגיאה על פי האקדמיה ללשון.

בסופו של דבר החלטנו לנקוט בלשון רבים כפי שהיה נהוג עד לאחרונה: תלמידים, מורים, מנהלים וכו'. הסתמכנו על מאמרה של רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית: "השפה העברית מבחינה בין זכר לנקבה, אך צורת הזכר היא הצורה הסתמית והניטרלית שנוקטים, כשאין צורך להבחין במין וכשפונים לקהל מעורב.
על רקע המודעות לשוויון בין המינים, האקדמיה ללשון העברית נדרשת לפעול באופן מכוון ליצירת שפה שוויונית יותר בעברית, מתוך הנחה ששוויון בשפה יביא לשוויון בחברה. העברית כמו כל לשון טבעית, התפתחה מתוך חוקיות פנימית עוד בשלבים מוקדמים, והפנייה בזכר לקהל מעורב, היא על פי דרכה של העברית". לדעת גדיש, "פתרונות מוצעים, כגון הכפלת הצורות בזכר ובנקבה או פנייה לשני המינים לסירוגין, יעייפו את הדובר, לא יחזיקו מעמד ולא תהיה אפשרות לכפות אותם".

גדיש סבורה שכל מה שיקרה בלשון לא יבוא ולא יכול לבוא מתוך החלטה ממסדית, והשנויים, אם יהיו כאלה, יצמחו מתוך דוברי השפה.

אנו מביאים גם את דעתה של דפנה אייזנריך משדולת הנשים בישראל, הסבורה, כי כל האמצעים הלשוניים כשרים כדי להשיג שוויון מגדרי בשפה, גם אם הם לא לפי דרכה של העברית. אופן הפנייה בשפה יוצר הבדלים מגדריים בהתנהגות, בתפיסה העצמית ובמעשים. השימוש בלשון זכר לכול, גורם להדרה של נשים, נערות וילדות מהשפה, וגם מהחברה, וכללים מדירים הם כללים לא טובים שדינם להשתנות. השפה משקפת את פני החברה ומכוננת אותם, ולכן טבעי שככל שיש יותר שוויון בין גברים לנשים בפועל, הוא יתבטא גם בשפה.

הקוראים מוזמנים להגיב לריקה שפרינצק: sprinzak@gmail.com

 למאמרה המלא של רונית גדיש: נא לחץ כאן