הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לאה רוזנברג יו"ר הועד המנהל למתנדבים: "מדי פעם תנו מילה טובה למורים" - מאת: רני רוגל
אחרי שקבעתי ראיון טלפוני עם לאה רוזנברג, יו"ר הועד המנהל של "ידיד לחינוך", היא כתבה לי: "מה דעתך לבוא אלי במקום שיחת טלפון?". נעניתי. הגעתי ולא הצטערתי, כי מעניין לשמוע ולקרוא דברים מנקודת המבט של מי שמילאה כמעט את כל התפקידים במערכת החינוך. "לא הייתי אב בית, לא מזכירה ולא מילאתי תפקידים פוליטיים של מערכת החינוך, אבל כן את כמעט כל שאר התפקידים – מורה מחנכת, רכזת, סגנית ומנהלת שלושה בתי ספר, מהם שני מקיפים גדולים בחולון, והשלישי בית הספר הישראלי בפריז". (גילוי נאות: אני בוגר המחזור הראשון בתיכון הישראלי בפריז, הרבה לפני תקופתה של לאה שם).
כדרכם של ימים אלה ביקשתי לשמוע מלאה את דעתה בנושא ההשפעה של פוליטיקת החינוך על הפרקטיקה של החינוך. התשובה לא הייתה מיידית אבל הגיעה בהמשך:
"אחרי ניהול בית הספר הישראלי בפריז, ניהלתי את המחלקה לחינוך על יסודי בתל אביב במשך שבע שנים בתקופה סוערת ומרגשת, עם קרבה משמעותית להחלטות פוליטיות, ועם מנהלי בתי ספר כמו חולדאי, רונית תירוש, ד"ר זאב דגני ונוספים. זו הייתה הזדמנות ראשונה להתנסות בתובנה, שלא ההגדרה ההיררכית קובעת אלא היכולת המקצועית".
בהמשך קיבלה לאה לידיה את ניהול המערכת החברתית של עיריית הרצליה, כולל חינוך, רווחה, תרבות וספורט, תחת ראשת העיר יעל גרמן – "זו הייתה חוויה נדירה לעבוד עמה", ובתפקידה האחרון, סמנכ"ל פדגוגיה במשרד החינוך עם השרה לימור לבנת ומספר שרים נוספים.
איך הדברים נראים לך לאור ניסיונך העשיר?
"בדימוי השגור למדי, מערכת החינוך היא כספינה ענקית ששטה בים סוער מסיבות שונות כמו בחירות, מלחמה, גלי עליה – שכן הכול וכולם מתנקזים למערכת החינוך. זה אינו מצב חריג, אלא מצב קבוע של חוסר קביעות. בין תקופות קצרות לבין ארוכות, חוסר הסנכרון שבין "הזמן הפוליטי" ל"זמן החינוכי" הנדרש, אינו מאפשר מימוש מיטבי של תוכניות חינוכיות.
אין לי ספק שמי שמתווה מדיניות, הוא נבחר הציבור, גם אם המדיניות אינה זו המועדפת עלי, אבל נדרש ממנו או ממנה לפחות להכיר ולהבין איך מוטמעים תכנים ותוכניות חדשות בתוך "ספינה ענקית" זו, וכמה עלול להיות מסוכן להטות את ההגה בפנייה חדה לכיוון זה או אחר. אחד המאפיינים החשובים בחינוך, הוא עקביות ויציבות, כשהחל מכיתה א' הורים וילדים יודעים, או צריכים לדעת, לקראת מה הם הולכים. תלמידים הנכנסים לחטיבת ביניים צריכים לדעת מה מחכה להם בחטיבה העליונה. זכותו ואפילו תפקידו של שר חינוך להחליט מה המדיניות שלו, כל עוד הוא מבין את המשמעות של מדיניות זו על כל היבטיה: האם יש מורים, תקציב, ספרי לימוד מתאימים, מנגנוני הטמעה והשתלמויות, מבנים פיזיים ועוד".
לאה רוזנברג מודאגת: "היום אני מודאגת מכך שאין חזון מוסכם, כי למערכת חינוך יש שני תפקידים עיקריים: הנחלת מורשת ועיצוב העתיד - יחד עם איזון בין צרכי הפרט לצרכי החברה. כשאין הסכמה לגביהם ואם אינם ברורים ומוסכמים, "ספינת החינוך" מיטלטלת לכל הכיוונים עם הנחיות סותרות, לוח זמנים צפוף ובלתי אפשרי לביצוע, עם שינויים תכופים ועוד. ובסוף הסיפור נמצאים המורים והמנהלים, והם אלה שצריכים לבחור ולהחליט. במקום לסייע להם לעשות בחירה מושכלת, המערכת מבלבלת בהנחיות סותרות עד בלתי אפשריות לפעמים".
האם צריך לעסוק בפוליטיקה בבתי הספר?
"בהחלט! להנחיל לתלמידות ולתלמידים את הצורך והחובה לנקוט עמדה מוסרית כלפי תופעות בחייהם, כך שיכירו בדרכים האפשריות והחוקיות לעשות זאת, לדעת שטוב ורע אינם יחסיים. אני מדברת על פוליטיקה במובן הרחב – לא מפלגתית. כשנתקלים בחרם חברתי - יש לנקוט עמדה, כשעושקים קשישים ולכן אינם יכולים לקנות תרופות - אין כאן דעה לכאן או לכאן, אלא חובה להתקומם ולהגיב. זה ציווי מוסרי אבסולוטי לדעתי. יש לפעמים בלבול בהכרתם ובידיעתם של מושגים לבין יישומם בפועל. לדוגמא, כשמדברים על זכויות התלמידים קושרים את זה עם קיומן של חובות התלמיד. ובכן לא! הזכות לחינוך אינה מותנית, זו זכות בסיסית. מותר ואפילו רצוי להטיל חובות על תלמידים, אבל אין לקשור אותן לזכויות".
מתי וכיצד הגעת ל"ידיד לחינוך?"
"הייתי חברה של דינה בנקלר (ממייסדי "ידיד לחינוך"). אז היא ניהלה את בית הספר לטבע. לתפישות העולם ולהתנהגותה היה מגע של אצילות מחנכת. כשדינה יצאה לגמלאות עשינו פרויקט משותף, וכך יצאה החברות לדרך. יום אחד היא הגיעה למשרד החינוך ושאלה אותי ממי מבקשים אישור לכניסת "ידיד לחינוך" לבתי הספר, עניתי: 'ממני'. ביקשו וקיבלו אישור".
כשלאה יצאה לגמלאות, הזמינה אותה דינה להצטרף לעמותה. לאחר זמן קצר היא קבלה על עצמה את תפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית ב"ידיד לחינוך" במקומה של דינה ועל פי בקשתה. אז גם החלה לאה להיות יותר מעורבת והכירה את "הפעילות והמסירות של ארגון שפועל בשיטתיות עם מנגנונים ונהלים מסודרים, ובעיקר עם אנשים נפלאים". כשמשה רביב, ממייסדי העמותה יחד עם דינה, ויו"ר הועד המנהל של העמותה פרש, החליפה אותו לאה, ומשנת 2022 היא מכהנת בתפקיד יו"ר "ידיד לחינוך".
"כשנבחרתי, העמותה נמצאה בצומת משמעותי בחיי הארגון: היינו אחרי שנתיים של קורונה ששיתקה כמעט לחלוטין את הפעילות השוטפת של המתנדבים. כל מייסדי העמותה התחלפו: דינה בנקלר עזבה כבר קודם לכן ונפטרה לאחר מכן, יו"ר העמותה משה רביב פרש מתפקידו כיו"ר, נמרוד אקרמן המנכ"ל פרש. בשדרת הניהול המרכזית צריך היה לאייש את התפקידים שהתפנו. ד"ר אבי צפרוני מונה ליו"ר המזכירות הפדגוגית, אורי פרג מונה למנכ"ל, חברים אחדים פרשו מהוועד המנהל ונתמנו חדשים במקומם, לוועדת הביקורת מונה חבר חדש - אחז בן ארי.
במקביל, עם החזרה לפעילות מלאה נדרשו גם שינויים פנימיים בארגון, כדי להיערך ליעדים החדשים. מעמדי כיו"ר העמותה שינה במידה רבה את עיקר עיסוקי, מניהול מערכות חינוכיות העוסקות בתכנים, לניהול מערכת הדורשת אחריות על קביעת מדיניות ואחריות על התקציב. נושא התקציב הפך להיות כמעט קיומי בתקופת בחירות, שכן כמחצית התקציב מגיע ממשרד החינוך, ועד להחלטות הממשלה אנו נמצאים באי-ודאות מדאיגה".
איך רואים את ההתנדבות שלנו במערכת החינוך?
"יש מנעד רחב של תגובות, שרובו חיובי ביותר. יש בתי ספר שיוצאים מכליהם כדי שהמתנדבים ירגישו טוב, אחרים יודעים למצות את מירב התועלת, ויש גם מיעוט שאינו מתמודד עם העומס הנוסף של קליטת מתנדבים.
בקשר עם המורים, הדבר החשוב ביותר בכל התהליך הינו תיאום ציפיות. מתנדב צריך לזכור שהעומס על אנשי מערכת החינוך אמיתי, וצריך לחפש איך באמת לסייע.
מכירים את האמירה ש"כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שמאמין בו?" אין גבול לדברים שהמתנדבים יכולים להביא בהם תועלת לילדים, מסיוע בלימודים, שיחות, משחקים, סיפורים אישיים, זיהוי מצוקה וקושי. מתנדבים יכולים למלא תפקיד חשוב לרווחת התלמידים ולא רק בעשייה. למתנדבים יש גם פנאי, ובעיקר פניות, להיות שם בשבילם. אני מאמינה שגם המורים זקוקים לכך".
למה כוונתך?
"מערכת היחסים שבין המורה למתנדב תהייה כמצופה ביחס ישר לתועלת שבזמן שהיא מקדישה לה או לו, אך קיימת זווית נוספת למערכת יחסים זו, הנוגעת לעובדה שהמתנדב או המתנדבת הם העדים היחידים הלא שיפוטיים, הלא מקצועיים או ביקורתיים לעבודת המורה. לכן חשוב לתת פידבק אנושי. למשל: "ראיתי שהיה לך יום קשה". אין לי ספק, כי התועלת תהייה כפולה ומכופלת. מתנדבים הרואים את המורים ומתייחסים לעבודתם, גורמים למורים להתייחס ולהגיב טוב יותר לתלמידיהם. חינוך הוא בעיקר בני אדם המתייחסים לבני אדם".