הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
"תן לי זמן ואני אגיע אתך לרמה הדרושה ולמימוש היכולת שלך לעשות דברים", אומרת אורית שיימן מהרצליה לתלמידיה - מאת: רני רוגל
כאשר אורית שיימן התאלמנה לפני שבע שנים ממי שהיה בן זוגה במשך שנים ארוכות, היא מצאה את עצמה כאלמנה עם שלושה ילדים. "אחרי חודש אבל ראשון, לא עשיתי כלום והייתי ללא משמעות", היא אומרת בשיחה איתה עבור 'ידידים לקשר'. את המשמעות היא מצאה בפעילות התנדבות בעמותת 'ידיד לחינוך' וסיוע צמוד לתלמידים מתקשים בשני בתי ספר יסודיים בהרצליה, עיר מגוריה.
כשאורית הייתה בת 12 היא עלתה עם משפחתה ממרוקו. הם הגיעו לבאר שבע, ובהמשך עברו למושב רינתיה ליד נתב"ג, שם מתגוררים עד היום חלק מבני משפחתה. כאשת חינוך היא עסקה במשך 40 שנה בהוראה, מהן 35 שנה בבית הספר היסודי וייצמן בעיר, שם לימדה מתמטיקה, אך גם גיאוגרפיה ותנ"ך. "בעיקר הייתי מחנכת", היא מדגישה את נקודת המבט שלה על הוראה. בהמשך עברה קורס ניהול בתי ספר, הייתה סגנית מנהלת במשך תקופה ארוכה, ושנה אחת החליפה מנהלת שיצאה לחופשה ומילאה את מקומה.
את מסעה לחיפוש משמעות החלה כאשר ראתה במידעון של הסתדרות המורים פרסום הקורא להתנדבות לסיוע לתלמידים, והיא נרתמה והתנדבה לעמותת 'ידיד לחינוך', שפרסמה קול קורא זה.
"זה היה בראשית שנת 2016, כאשר 'ידיד לחינוך' הגיעה להרצליה. התחלתי ללמד בעיקר ילדים מכיתות ה'-ו' שמתקשים במתמטיקה וזקוקים לתמיכה במקצוע, ובעצם זקוקים למבט בגובה העיניים ולתמיכה רגשית".
בשנתיים הראשונות אורית התנדבה בבית ספר ברנר בו למדו ילדיה, והקדישה לכך שש שעות בשבוע. "לאחר שנתיים הציק לי שאני לא מתנדבת בבית ספר וייצמן בו לימדתי שנים כה רבות, ופיצלתי את ההתנדבות ליומיים, בכל בית ספר ארבע שעות בשבוע לתלמידי ה'-ו'".
כמי שהגיע להתנדבות מתחום רחוק ביותר מחינוך, עניין אותי לשמוע מאורית שיימן – אשת חינוך במשך 40 שנה, את דעותיה על המערכת דווקא כאשר היא אינה חלק ממנה ורואה אותה מבחוץ מנקודת המבט של מתנדבת.
לאורית ברור שהשנתיים האחרונות פגעו בתלמידים ובידע שלהם, ואת השבר בתחום שלה, היא מזהה, לדוגמא, בלימוד השבר במתמטיקה. "רוב הילדים שמגיעים לעזרה, אפילו לא יודעים ששבר הוא חלק של שלם, ואני צריכה קודם כל לבסס את השלב הזה", היא אומרת.
כמי שמתנדבת זו השנה השישית, הטיפים של אורית שיימן, שמשלבים את הניסיון החינוכי ואת גישתה, שווים זהב: "אני מחזקת אצל התלמידים מודעות עצמית של 'אני שווה ואני יכול', ואני אומרת 'תן לי זמן ואני אגיע אתך לרמה הדרושה ולמימוש היכולת שלך לעשות דברים'".
מה עם המורים? "עם המורה שאני איתה, אני משתדלת למצוא שפה משותפת, אחרת צפוי כישלון, רק ככה זה מצליח".
היחס של התלמידים אליה? "הילדים רבים ביניהם מי יבוא אלי. כל מי שמרגיש שזקוק לעזרה – רוצה אותי. לפעמים החדר שאני מקבלת לשיעורי הסיוע צפוף מדי. יש לי סיפוק רב על הצלחה לקדם תלמידה או תלמיד. כשהמורה מספרת לי על ציון 80 שתלמיד קיבל במבחן, הילד שמח ואני יותר ממנו".
ולסיכום, הקשר בין תקופת הקורונה להתנדבות: "בתקופת הקורונה לא למדו. הזום לא התאים ולא הועיל לתלמידים בינוניים ומטה. יש כאלה שהתייאשו ומשלימים עם המצב. למערכת לבדה אין כוחות ומשאבים לצאת מהמצב הזה. לכן, ככל שיגדל מספר המתנדבים לאחר הקורונה – כך ייטב".
ומשפט לסיום: "בהוראה צריך לב, קודם כל חשוב הלב. תרומה לכשעצמה היא חלק ממני, אני לקחתי בעדיפות ראשונה את תרומתי בהתנדבות לידיד לחינוך".