לא על המדעים לבדם - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

אפשר שמתנדבי העמותה ישמשו כמנטורים לא רק בפיתוח יוזמות במדעים אלא גם בתחום הרוח וההומניסטיקה

זוכרים את הספר "הלב" של אדמונדו דאמיצ'יס? זהו כביכול יומן, שכותב נער איטלקי, ובו הוא מתאר את שגרת חייו בכיתה ובבית. פעם בחודש המחנך קורא לפני הכיתה סיפור, זהו "סיפור החודש", שמעלה על נס ערכים כגון אהבת המולדת, עזרה במשפחה, והתגברות על קשיים. סיפורי החודש משובצים ביומנו של הילד, ומובאים כך בפני הקוראים. אחד מסיפורי החודש הוא כמובן הסיפור "מן האפנינים אל האנדים," (על מסעו של הילד מרקו), שבגרסה הטלוויזיונית קיבל את השם "הלב" כשם הספר. הספר יצא לאור ב1886. נראה שחשיבות ההומניסטיקה במערכת החינוך הועלתה על נס כבר באותה תקופה.

ומה אני זוכרת מלימודי בביה"ס? זוכרת את הפוליס היוונית, המתנהלת לראשונה באופן דמוקרטי (שיעורי היסטוריה בכתה ט עם המורה הנפלאה, אניטה שפירא, לימים פרופ' אניטה שפירא, חוקרת ומרצה באוניברסיטת ת"א וסופרת), את שירי לאה גולדברג , שלימד בכיתתי המורה לספרות אבישי בן צבי ז"ל, ואת הנבואות של הנביא עמוס, שבביה"ס היסודי גם ציירנו אותן, והכנו אלבום.

מתנדבי "ידיד לחינוך" תורמים רבות בתחום המדעים. הם מפעילים את תכנית ח"ץ (חוקרים צעירים) ולאחרונה קראנו על האקתון בנושא שיפור איכות החיים. אלה כמובן פעילויות מצוינות וחשובות. יחד עם זה, נשאלת השאלה, מה בכוחנו, המתנדבים, לתרום ללימודי ההומניסטיקה.

כפי שמתנדבי העמותה משמשים כמנטורים לתלמידים בפיתוח יוזמות שונות בתחום המדעים, כך אפשר שאלה מביננו שלהם רקע בתחומים ההומניסטיים ייזמו וילוו תלמידים המעוניינים בכך בתחומים אלה. הדברים אמורים גם לגבי תלמידים בחטיבות הביניים והחטיבות העליונות, שעבודת המתנדבים איתם ניכרת מעט יותר לאחרונה.

במאמר מיום 7.3 בעיתון "הארץ" כותבת יסמין לוי (במסגרת ביקורת על הקמפיין של הסתדרות המורים ל"הצלת" המקצועות ההומניים): "כדי לעורר מודעות גוברת לחשיבותם של מקצועות הומניים, לא מספיק רק להראות את "הגיבורים" של המקצועות ההומניים.... יש להעביר כיצד הם תורמים לחיינו, ועד כמה המקצועות הללו אקוטיים לקיומנו..... בחיים שהולכים והופכים אלגוריתמיים מיום ליום. למשל, שלא מספיק לדעת איך לתכנת רוגלה... אלא שכדאי שיהיו בתוכנו כאלה, שיבינו את גבולות האתיקה... אין חומר בלי רוח. אין ערך בלי נשמה. את המסר הזה מוטב להבהיר בקמפיין..."

עבודה יפה נעשתה בבתי הספר היסודיים באמצעות מתנדבי הספריות בעיקר טרום הקורונה ומעט במהלכה. לפני פרוץ הקורונה הפעילו לא מעט מתנדבים את ספריות בתי הספר באזורי העמותה השונים. יוסי רוזנמן, מתנדב בעמותה ואחראי על מערך ספריות בתי הספר באזור הדרום (דולב) מספר, שבימי הקורונה חסרו ועדיין חסרים מתנדבים בספריות. יוסי לקח על עצמו את הפעלת הספריות בשני בתי ספר ביבנה, כשבאחת הספריות הוא הכשיר תלמידים שפותחים את הספרייה לכיתות ד עד ו, ומתפעלים אותה באופן מלא. הוא עצמו נוהג לקרוא לתלמידים ספר קצר עד מקום מסוים, ומזמין אותם לסיים את קריאת הספר בספריה. "בהפסקות בדרך כלל אני יושב עם תלמידים, ומבקש מהם לספר לי מה הבינו מהספר שקראו," הוא אומר.

בספריות אחרות בהן מתנדבים אנשי "ידיד לחינוך" נעשו דברים דומים עד פרוץ הקורונה, ואף התקיימו השתלמויות בנושאים אלה. חשוב מאד להמשיך בכך, וגם לפתח.

בתי ספר רבים בארץ משתתפים במיזם "מצעד הספרים" המוצע על ידי מחלקת הספריות במנהל הפדגוגי במשרד החינוך כבר שנים רבות. המיזם מזמן כר לפעולה גם למתנדבים, ואכן מתנדבי העמותה בספריות לוקחים בו חלק. בתחילת כל שנה מפרסם המשרד רשימות ספרים מומלצים על פי גיל התלמידים, ואשר נבחרים על ידי ועדה. בתי הספר נקראים לעודד את הילדים לקרוא מתוך הרשימות, להשתתף בפעילויות סביב הקריאה, ולהצביע עבור הספר האהוב עליהם. התפלאתי כשלא מצאתי ברשימות הספרים של השנה הזו אף ספר של אריך קסטנר. מי לנו הומניסט גדול יותר ממנו בספרי הילדים הנפלאים: "אמיל והבלשים", "אורה הכפולה", "פצפונת ואנטון"?

בבי"ס "אופירה נבון" בכפר סבא דווקא הכניסו את הספר "פצפונת ואנטון" כיחידת לימוד בכיתה ד (כיתת מחוננים). המורה והילדים קראו ביחד בהמשכים את הספר בכיתה, ונתחו את אחד הפרקים (פרק 8), שבו בא לידי ביטוי ערך החברות בין ילדים. פעילות כזאת או דומה ניתנת להיעשות על ידי מתנדב שנהנה מספרי ילדים טובים, ובמיוחד אם לימד בעברו ספרות . לי עצמי, כמתנדבת, התאפשר לעשות זאת עם שני תלמידים בכתה ג. קראנו בקול בהמשכים את הספר "וולפינאה מומי בלום" (נורית זרחי), ושוחחנו עליו. בכתה ב, שהוצמדתי אליה בשנה אחרת, הצעתי לקרוא בפני הילדים בהמשכים שירים מתוך "ספר שלם על חתול אחד" מאת יונתן גפן בזמן הפסקת האוכל שלהם. הם ציפו לשירים מידי שבוע.

בשיחות עם מתנדבים עלו רעיונות נוספים, שמתנדבים יכולים להוביל או לקחת בהם חלק: אחד מהם - עריכת תחרות של דקלום שירים בע"פ. זו יכולה להיות פעילות במסגרת כיתתית או במסגרת השכבה. הלמידה בע"פ ירדה בתקופתנו מגדולתה, וחבל. פרופ' ניצה בן דב, כלת פרס ישראל בחקר הספרות, מתארת את האירוע הבא: "לפני שנים אחדות, והוא כבר בסוף שנות השמונים לחייו, הופיע חיים גורי לפני קהל גדול באודיטוריום של מרכז הכרמל בחיפה, וציטט בעל פה שירים רבים של נתן אלתרמן. למראה הקהל המגיב בתדהמה אמר גורי: 'גרסה דינקותא לא משתכחא'. פעם למדנו ללמוד בע"פ, ועכשיו חושבים שלימוד בע"פ בא על חשבון ההעמקה בחומר, וזה הבל הבלים, ההפך הוא הנכון. (ניצה בן דב, "הארץ", 7.3.22.)

רעיון נוסף שעלה הוא עריכת אירוע של קטעי קריאה. מתנדב יישב עם קבוצה קטנה שמעוניינת בכך, יבחרו ביחד קטעי קריאה קצרים, אולי סביב נושא מסוים. גם אירוע כזה יכול להתקיים במסגרת הכתה או השכבה.

פרופ' דוד הרמן, איש חינוך וחבר בוועד המנהלי של העמותה, אומר שעיסוק בקטעי ספרות, שירה או פרוזה, אינו מספיק. פיתוח החשיבה, הדמיון ואוצר המלים נעשים באמצעות הכתיבה. הוא מציע כפעילות אפשרית בתחום זה עם ילדים, להציג התחלות של סיפורים, ולבקש מהם לפתח את הסיפור על פי הדמיון. לאחר מכן אפשר לקרוא מה כתב הסופר. "אולי נציע למתנדבים המעוניינים בכך להתכנס בקבוצות בזום על פי נושאים, ולהציע פעילויות שונות בתחום ההומניסטיקה, שהם יכולים להוביל או לקחת בהם חלק. זהו בהחלט אתגר כיום."