הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

בית חינוך "נוף אדום" – כך נראה בית ספר בערבה - מאת: רני רוגל

"נוף אֶדום - בית חינוך משותף בערבה", הינו בית ספר יסודי אזורי, המרכז את כל תלמידי חבל אילות בערבה הדרומית בואכה אילת: כ- 540 תלמידים מעשרה קיבוצים, בסיס עובדה ושני ישובים קהילתיים. באחד מהם – באר אורה, מתגוררת (למען הגילוי הנאות) משפחתי: בתי ובן זוגה, ושלושת נכדינו ששניים מהם לומדים כאן: אחד בכיתה ג' והשני ב-ב'. רעייתי ואני מגיעים הרבה הנה (באר אורה שוכנת ממש מול שדה התעופה החדש, אילת-רמון), ואני עוקב מקרוב אחרי חוויית הלמידה המיוחדת שלהם.

זה מה שהביא אותי לפגישה עם שָרַי הריס, מנהלת "נוף אדום", בבוקר בו התקיים בבית הספר תרגיל להתגוננות נגד טילים עם פיקוד העורף. שרי נולדה בארה"ב, עלתה בגיל 5 וגדלה ברחובות. לאזור היא הגיעה עם גרעין נח"ל של הצופים, ומאז היא חברה בקיבוץ קטורה, וכל הצמיחה הפדגוגית-חינוכית שלה הייתה באזור. היא גם בעלת תואר שני בשלוחת אוניברסיטת בן גוריון שבאילת במינהל חברה ומדיניות החינוך. "'נוף אדום' זה הבית הראשון שלי", אומרת שרי, שהרבה שנים הייתה מחנכת כיתות א' - ג', בהמשך סגנית מנהלת, ולפני שלוש שנים התחילה לנהל את בית הספר. להנאתה היא עוסקת בשירה, אמנות, מחול ותיאטרון – "הרבה פחות מאז שאני מנהלת".

שרי על קיר טיפוס בביה"ס
(במקום מתקן נינג'ה שבקשו הילדים).

ספרי לנו על בית החינוך שאת מנהלת

"החינוך היסודי באזור עבר הרבה שלבים. פרט לבית ספר פרטי קטן בקיבוץ "נאות סמדר", אנחנו היחידים באזור - מערנדל שליד קבוץ יהל עד אילות. בתחילה הוקם בית החינוך ביוטבתה, כי רק שם היו ילדים, והצטרפו בודדים בלבד מישובים אחרים. אחר כך נפתחו ביישובים השונים כיתות נמוכות, שבהמשך הגיעו ליוטבתה לתוך הקיבוץ. בית הספר היה קטן ואינטימי - אפיון מאוד קיבוצי. בהמשך הצטרפו ילדים מבסיס עובדה, ומבית הספר לאמנות וטבע מקיבוץ איילות. כשביה"ס היסודי גדל, היה צורך להקים בנפרד, חטיבה ותיכון.

בית הספר היסודי עצמו גדל גם הוא יחד עם האזור ועם קפיצה משמעותית במספר התלמידים – כמעט מחציתם מבאר אורה, שהוא ישוב שהולך וגדל. בהתאם, משקלם של הקבוצים קטן. בהקמת קמפוס חדש, נעשה התכנון בשיתוף פעולה עם צוות בית הספר, והתלמידים כתבו את כל רצונותיהם. ה"אני מאמין" הפדגוגי קיבל ביטוי משמעותי בתכנון. אחד האדריכלים גדל בגרופית, ולמד בבית הספר הקודם במעלה שחרות, מה שתרם לפרויקט".

שרי, מהו ה"אני מאמין" הפדגוגי שלך ומה עושה את "נוף אדום" לשונה?

"לכל ילד מגיע שיסתכלו ויראו מי הוא, מה הוא אוהב, מה החוזקות שלו, איפה הוא נמצא, ולאן הוא יכול להגיע".

איך זה בא לביטוי?

"אנחנו מנסים כמה שיותר לשלב בחירה. הקורונה גרמה לבעיות שונות, ולא הצלחנו ליישם את כל התוכנית, אבל שואפים שבחלק גדול מהשבוע הילדים יבחרו איך לומדים ומה לומדים, אבל אין אפשרות לא ללמוד. לתפיסתנו, כל אחד לומד קצת אחרת.

אנחנו מאמינים שכל ילד עושה מסלול שונה, ולכן מלמדים ברמות שונות, בוחנים ומעריכים ברמות שונות תוך התאמת המבדק לפוטנציאל התלמיד, ואיך מקדמים אותו גבוה יותר. אין אצלנו תעודות, יש מפות משוב. הילדים מעריכים את עצמם תוך שיח עם המחנכת, והדגשים עם ערכים של בית החינוך - ערבות הדדית, עצמאות, אחריות, ומצוינות – מהמילה מיצוי. זה בשיח עם הילדים ובדגשים בעשייה. פרט לכך הם מעריכים עצמם במתמטיקה, שפה, אנגלית ופרויקטים שמבצעים. עד כיתה ה' אין ציונים מספריים, ואז מתחילים כדי להכין לאותם לחטיבה".

 
בית הספר: לאוטובוסים תפקיד חשוב: כך מגיעים התלמידים לבית הספר. אין הסעות הורים מרוב הישובים.
מבאר אורה לבדה יוצאים כל בוקר 7 אוטובוסים ב- 7:30 וחוזרים ב- 14:15 או ב- 16:15 לפי פעילויות התלמידים.
האופניים שלהם מוטלים ליד תחנות ההסעה  - ללא נעילה, איתם מגיעים מבתיהם ולבתיהם

 

איך מיישמים את זה בפועל?

"למשל בנושא הבחירה: בכיתות ג' עד ו' יש פעמיים בשבוע שיעור כפול בו התלמידים בוחרים את הנושאים: בישול, רובוטיקה, הדפסת תלת ממד, שחמט, אמהרית, מקהלה, תזמורת, מיינקראפט, תיאטרון, מלאכה, מלאכה אנתרופוסופית – הרבה תפירה ועבודות צמר, ציור ופיסול, אתלטיקה, אקרו יוגה, ניהול פיננסי, כדורגל, כדוריד, משחקי שכונה ועוד. בבחירה שלהם, התלמידים גם מתחייבים וגם אחראים – אחרי פעם פעמיים אפשר להחליף, אבל אחר כך מתחייבים לכללים".

"דוגמה נוספת: בית ספר מטייל אחת לחודש. כיתות נמוכות מבקרות במגוון סוגי היישובים, כיתות גבוהות יותר מטיילות במסלולים באזור ובאזור אילת. בהמשך מתקיימים טיולים ליומיים שלושה כולל לינה, וגם טיולים בסביבת בית הספר. הנכד שלך נועם לומד בב' של פני. כל יום שישי הם שעתיים ראשונות בטבע, לפי בחירת המורה".

אתם משלבים מתנדבים בבית הספר שלכם?

יש לנו מתנדבים צעירים, ממכינת פארן ומהמחנות העולים. הם מצטרפים לכיתות, עובדים עם קבוצות קטנות, מוציאים לשחק ועוזרים בלימודים. עד עתה אין לנו מתנדבים בני הגיל השלישי. אם הם מהקבוצים, הם עדיין אנשים עובדים. בקרוב תצטרפנה שתי גמלאיות מקיבוץ קטורה, שהתנדבו לעבוד עם ילדים עולים חדשים שהגיעו לקיבוצים עם הוריהם במסגרת תוכנית "בית ראשון במולדת" של הסוכנות היהודית. הילדים בבית הספר וההורים באולפן. אחת מהמתנדבות הייתה מורה של כיתות נעל"ה בתיכון, והשנייה יועצת. הילדים מדהימים – תוך חודש מתחילים לפטפט בעברית, קולטים ונקלטים במהירות".

מהם האתגרים שלכם?

"הגדול שבהם הוא אתגר התקופה – ענק. שנתיים וחצי שניכרות בפערים לימודיים, ברמות מוטיבציה של התלמידים, ובעייפות נשות ואנשי הצוות, שהותשו ומרגישים שהם נדרשים לשחות נגד הזרם".

אתגר גדול הייחודי לנו הוא המרחקים שפוגעים בקשרים החברתיים בין התלמידים. זה לא להיות בשכונה".

 
  לא ליד כל בית ספר יש אתר ארכיאולוגי.
ב"נוף אדום" הילדים אפילו עובדים שם