הכל התחיל בקורונה, נוסטלגיה ולא רק.... - מאת: ריקה שפרינצק

באחד מימי סגר הקורונה הראשונים מצלצל הטלפון הסלולרי שלי. על הקו נמרוד אקרמן מנכ"לה הראשון של "ידיד לחינוך" עד לפני כשנה וחצי. מה דעתך, הוא שואל אותי, לשלוח בכל שבוע סוג של ניוזלטר קצר לכל המתנדבים שלנו, שסגורים עכשיו בבתיהם, חסרי מעש, חוששים מהשפעות הקורונה במיוחד כאוכלוסייה בסיכון. כל מאמצי הארגון שלנו מופנים עכשיו לשמירה על קשר עם 4000 ידידי החינוך ברחבי הארץ. ניוזלטר כזה יכול מאד לעזור.

להודות על האמת, שמחתי כפליים, גם כי חשבתי שהמטרה חשובה וגם כי הרעיון הזה גרם לי להעסיק את עצמי בתקופת הסגר. "בניוזלטר השבועי", כתבתי בשם צוות התקשורת, "נביא מידע וסיפורים על המתרחש במטה ואצלכם בישובים השונים בתקופה קשה זו". לא שיערתי אז כמה ולאן זה יתפתח.  כאן המקום להעיר, כי קודם לכן היו לנו מידעונים שיצאו פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח. בתקופה שבין   2017  ועד תחילת הקורונה והסגר יצאו 8 מידעונים בעזרתה הטובה של מאשה ליפשיץ מחוף כרמל שתיפעלה אז את אתר "ידיד לחינוך". עכשיו האתגר היה להוציא ניוזלטר כל שבוע בתקופה הראשונה ואחר כך, חשבתי, נראה. מאז ועד היום הוצאנו 50 ניוזלטרים ששמם הוסב  למידעונים. קראנו למידעונים: "ידידים לקשר".

לנו, כצוות התקשורת היה אז אתגר לא קטן, וכולנו נרתמנו לכך. מאשה סיימה את תפקידה בדיוק אז, ויורם לשם שלנו  נכנס לתפקיד במקומה בתקופה הלא פשוטה הזו עם כל הלחץ והאינטנסיביות שבעבודה, כשהוא לומד אותה תוך כדי.

המידעונים הראשונים היו קצרים ודווחו בתמציתיות על התחלות של קשר מרחוק בין מתנדבים לתלמידים, על מורות ומנהלות שחיזקו ושמרו על קשר ועוד.

צביה, חברת הצוות שלנו מבת ים סיפרה: "יצרתי קשר עם התלמיד שלי. בהנחייתי, ינהל "יומן קורונה" וירשום בו כל יום חוויות, רגשות ופעילויות. כשנחזור לפעילות, אני מקווה  שיהיה לנו על מה לדבר". 

מנהלת ביה"ס "חוט השני" במודיעין, יזמה רעיון מרגש: סרטונים קצרצרים, בהם צולמו ילדים מברכים את המתנדבים ושואלים לשלומם.

"מטה ידיד לחינוך ממשיך לעבוד מהבית", כך דווח. "רכזי הישובים נמצאים כל הזמן בקשר עם המתנדבים, ומשתדלים בין השאר לאתר מתנדבים החווים קושי בשל המצב ולשוחח איתם", נכתב. וגם: "הקו החם - אוזן קשבת" פועל באחריותה של עופרה דרורי, סמנכ"לית ההדרכה".

אז איך עוד שומרים על קשר? כאן נכנס הזום בכל תפארתו. "הגימלאים שלנו התגעגעו למפגשים. אנחנו קהילה, שמכורח הנסיבות לא התאפשר לה להיפגש, ולכן, לראות פתאום את הזום מתחיל להתמלא בחלונות עם אנשים שכיף לך לראותם, זה משהו", כתב אורן צמח, מי שניהל אז את איזור הצפון שלנו. "מרגש לראות שוב את הפרצופים המוכרים". וגם "היה באמת כיף ומרגש...פלאי הטכנולוגיה", כתבה איה נחום רכזת המרכז – זה היה כמובן תחילתו של השימוש בזום שהלך וצבר תנופה, והתרומם ליוזמה חדשה של הקמפוס הדגיטלי עם הרבה הרצאות העשרה. מתנדבים שהציעו עצמם, החלו ללמד את אלה שקצת התקשו כיצד להשתמש בזום. תוך כדי כך נולד הקמפוס הדיגיטלי עם הרצאות מרחוק למתנדבים, וגם תכנית ח"צ המיועדת לחוקרים צעירים. כל אלה היוו מעין מכללה קטנה עם מרצים טובים מקרב המתנדבים וגם מתנדבים שבאו מבחוץ. המידע הזה נאסף במידעונים ובאתר שלנו. והקלטות מההרצאות האלה נמצאות שם.

השלב הבא היה, לנסות ללמד את התלמידים מרחוק. גם על כך דיווחנו. ראובן ורול מגבעתיים כתב: " ...התייעצתי עם המומחים (מי אם לא הנכדים...) והצגתי בפניהם את ההתלבטויות שלי. כבר בשיחה קצרה הצליחו לשכנע אותי ששווה לעשות את המאמץ, ללמוד את נושא התפעול של ה- Zoom ולהשתמש בו. הנימוק העיקרי, ששכנע אותי היה האפשרות לשתף מצגות, מסמכים ותמונות דרך המחשב. כשהרגשתי, שאני מספיק בשל לכך, זימנתי את נעם נכדתי, לשיעור מתמטיקה ב- Zoom והיא כמובן הסכימה לשתף פעולה, וניהלתי מולה שיעור פרטני במתכונת שבה אני אמור להעביר שיעור במסגרת ההתנדבות".

והנה עוד יוזמה שצמחה בתקופה ההיא. קבלנו סרטונים, בהם מצולמים מתנדבים כשהם מקריאים סיפורים לילדים שישבו בבית. פתחנו במידעון ובאתר לשונית  מיוחדת בה ריכזנו את הסרטונים האלה, כך שכל מי שרצה, יכול היה להכנס, לראות ולשמוע.

היו כמובן עוד יוזמות נפלאות עליהן דווח במידעונים, כמו start talking – שיחות באנגלית עם מתנדבים והמיזם של "ידיד טלפוני" – שיחות בעברית עם תלמידים ערבים ועוד.
הכנסנו חידות הגיון ורעיונות להרחבת אופקים ועבודות יד בימי הסגר........ ונשמח להמשכו של רעיון זה על ידי מי מביניכם.

מאידך, נתנו גם מקום לתחושות אישיות של החברים. למשל:

מירי (רכזת המתנדבים): "היומן הגדוש בפעילויות ופגישות של "ידיד לחינוך", התחלף בשקט ורגיעה. משהסגר הוסר, אני נוסעת לבקר את הילדים והנכדים. את הנכדים אני מחבקת ומנשקת, ולא איכפת לי מכלום".

אפרת: "גיליתי  שאני אוהבת להתפנק. הפסקתי ללכת לחדר הכושר שנסגר, וגם להליכות לא יצאתי. הבעייה היחידה שהתעוררה היא שהבגדים קצת התכווצו במהלך התקופה". 

רחל: "העובדה שלא התאפשר לי להגיע לבית הספר, הקשתה עלי. בימים בהם אני מתנדבת, הייתי מתכוננת לכך נפשית עוד יום קודם, וזה היה ממלא אותי באנרגיות טובות. מאידך, אני יכולה לציין שחזרתי לקרוא ממש הרבה".

עם הזמן, היו הפוגות, וסגרים חוזרים. ירדנו כאמור ממידעונים של אחת לשבוע והתייצבנו על פעם בחודש. אני מוכרחה לציין, כי לנו, כצוות תקשורת הייתה זו תקופה של פריחה. ישבנו בבית כמו כולם, ולכן היה לנו הרבה יותר פנאי לעשות את עבודתנו במידעונים. היום אנחנו מביאים סיפורי מתנדבים, מספרים על המתרחש בעמותה וגם כותבים על כל נושא מעניין, הקשור לחינוך ואפילו על מיני נושאים אחרים שאינם שייכים ישירות לחינוך, אבל מעניינים אותנו, קהל המתנדבים.