פיילוט לחידוש מיזם "ידיד טלפוני" לשיפור העברית במיגזר הערבי יחד עם ארגון ברנקו ויס - מאת: זאביק שני

לפני כשלוש שנים, בפרוץ הקורונה, כשרובנו ישבנו סגורים בבתינו ובתי הספר היו סגורים, הוחלט ב"ידיד לחינוך" להצטרף לתכנית "שערים" של משרד החינוך, שמטרתו היתה לשפר ולחזק את רמת השפה העברית בקרב תלמידי כיתות י"ב במגזר הערבי ולקדם בכך את השתלבותם בחברה הישראלית. "ידיד לחינוך" הרימה את הכפפה באמצעות מיזם שנקרא "ידיד טלפוני".

במסגרת המיזם, שהובל ע"י איה נחום מ"ידיד לחינוך", מתנדבי העמותה היו מתקשרים מדי שבוע לתלמידי תיכון ב-60 בתי ספר במגזר הערבי ומשוחחים איתם בעברית על נושאים שונים שאינם נושאי הלימוד, כשהמטרה היתה לפתח שיחה חופשית בנושאים שונים (חיי יום-יום, חגים ומנהגים וכיו"ב) ולאפשר מרחב בטוח לתרגול השפה העברית. במיזם השתתפו כ-350 תלמידים מבתי ספר שונים  (כמחצית מהרשומים לתכנית "שערים"). בשנתיים שהפרוייקט פעל, השתתפו בו 300 מתנדבים. מבחינת "ידיד לחינוך" המיזם הוכתר כהצלחה בזכותם של גמלאים - מתנדבים חדורי מוטיבציה, רצון ומסירות. מחקר שליווה את הפרוייקט ציטט תלמידים – "השיחות עם המתנדב העלו את רמת הבטחון שלי בקיום שיחה", "נוח לי בשיחה שרק אדם אחד מאזין לה", ועוד.

לפני כשנה וחצי היה נסיון להרחיב את פעילות "ידיד טלפוני" למסגרת אוניברסיטאית בשיתוף עם אוניברסיטת רייכמן, כדי להקל על קליטתם של סטודנטים ערביים באוניברסיטאות בישראל. הנסיון לא המריא.

בנובמבר 2021 התקבלה בממשלת-בנט החלטה 550 שכותרתה היא "תכנית חומש (2022-2026) כלכלית לצמצום הפערים בחברה הערבית". במסגרת תכנית זו היה ברור שיש לשים דגש על נושא החינוך. ברנקו וייס  כארגון חינוכי, הפועל למען שינוי חברתי שיפרום את  הקשר בין נסיבות חיים קשות של צעירים בפריפריה לבין יכולתם לממש את עצמם ולהשתלב במרקם החברתי והכלכלי של החברה הישראלית, הצטרפו למיזם. מתוך הנחה כי הרשות המקומית היא גורם המפתח להצלחה בתחום החינוך, נרתמה ברנקו וייס לתכנית "החלטה 550", במסגרת מיזם הרשויות הפועל לקידום מערכות החינוך הרשותיות ביישובים ערביים. מיזם הרשויות הינו שותפות בין משרד החינוך, המשרד לשיוויון חברתי, משרד האוצר והקרנות יד-הנדיב וקרן שוסטרמן, הג'וינט אלכא ומכון ברנקו וייס. בתקופת ה"חומש" ילוו כ- 20 רשויות מקומיות מהצפון עד הדרום.

מהדי ג'ולאני עימו שוחחתי, עוסק בפיתוח מודלים חינוכיים חדשים ומנהל מרכזי מצוויינות STEM (מדעים, טכנולוגיה, אנגלית ומתמטיקה) ותעסוקה במיזם הרשויות מטעם ברנקו וייס במגזר הערבי. הוא סיפר, שבכל רשות יש איש מקצוע מתחום החינוך, המקבל אליו מלווה צמוד שעובד עימו בצוותא ארבעה ימים בשבוע לבניית תכניות לחיזוק תשתיות הניהול בתחום החינוך, בניית תכניות-אב רשותית בחינוך ממנה ייגזרו פעילויות שונות כמוו חינוך בלתי פורמלי ומנהיגות חינוכית וחיזוק ארגונים חינוכיים-חברתיים, המייצגים את החברה הערבית. לצד הפעילות להרחבת המצויינות בנושאי STEM, המכוונים לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון, הוכר הצורך לטפל בחסמים ובקשיים העומדים לשילובם המלא של תלמידי המגזר הערבי בחברה הישראלית. מהדי ציין כי החסם המרכזי הוא ידיעת השפה העברית.

לנישה הזו נכנסה "ידיד לחינוך", כשגם הפעם מי שמובילה אותו היא איה.  בשיחתנו סיפרה לי איה מספר עובדות מדהימות, שלדעתי רבים אינם מודעים להן, שלהבנתי הם בבחינת "דגל אדום" לפערים העלולים להפוך לתהום בין החברה הערבית לחברה הישראלית. עובדה ראשונה - הדור הצעיר במגזר הערבי מדבר הרבה פחות טוב עברית מהוריו והורי-הוריו. אלו "נאלצו" להחשף לחברה ולשפה העברית כדי להתפרנס. לדור הצעיר יש את הרשתות החברתיות והוא נתקל בקשיי השפה העברית רק כאשר הוא מבקש ללמוד במוסדות ההשכלה הגבוהה או בחיפוש מקורות תעסוקה שהם מחוץ למגזר. עובדה שניה - מרבית הצעירים במגזר, מעל גיל 12, מדברים אנגלית טוב יותר מאשר עברית. עובדה שלישית - מעל ל-50% מהסטודנטים הערבים באוניברסיטאות בארץ נושרים מלימודיהם בתום השנה הראשונה ללימודיהם בשל קשיי שפה – יכולת דיבור ורטוריקה. עובדה רביעית - רוב הצעירים מהמגזר, המבקשים ללמוד באוניברסיטאות, נוסעים ללמוד בחו"ל. המשמעות היא אובדן של הון אנושי.

מכיוון שכך, בניגוד לפעילות ברנקו-וייס לעידוד המצויינות, "ידיד לחינוך" אינה פונה לתלמידים המחוננים, אלא למעגל הרחב יותר שמטרתו הנגשת השפה והתרבות הישראלית לציבור גדול יותר. מתנדבי "ידיד לחינוך" הפועלים במסגרת זו, עוברים הכשרות קבוצתיות  (ידיעת השפה הערבית אינה יתרון. היא עשויה אפילו להיות לרועץ, כאשר השיח עובר בקלות מהשפה בעברית לערבית) שבמסגרתן הם לומדים על התרבות והמנהגים בחברה הערבית, מקבלים מאפיינים של  הישוב, שבו הם עומדים לפעול (אין דין מאפייני כפר בדואי לכפר דרוזי או אחר) ומקבלים רעיונות באמצות כרטיסיות נושאים והשראה (לא דת ולא פוליטיקה). המפגשים הם טלפוניים (מתברר שגם הצעירים לא אוהבים ללמוד בזום).

הפיילוט ראשון של "ידיד טלפוני" התקיים ביישוב הבדואי ביר-אל-מכסור והשתתפו בו 52 תלמידים והוא הוכתר בהצלחה. בפיילוט הנוכחי שמתקיים בבי"ס תיכון חדש בריינה, שבו יש 9 כיתות תיכון, נוטלים חלק 43 תלמידים. לכל תלמיד "מוצמד" מתנדב קבוע עימו הוא בקשר אישי, שמאפשר יצירת קשרים ופיתוח יחסי אמון. כך הופך המתנדב ממורה לעברית, למנטור הפותח צוהר מהיישוב הערבי אל החברה הישראלית.
אם הפיילוט בריינה יצליח, אזי הצפי הוא, שאחרי החגים, עוד 12 רשויות יצטרפו לפרוייקט.

וכיצד מודדים הצלחה? שאלתי, כשהכוונה היא למדדים כמותיים-איכותיים. מתברר שמדי זמן מועברים שאלונים למיפוי הידע, מהם ניתן ללמוד על התקדמות התלמיד.
כיום, ביכולת "ידיד לחינוך" להעמיד לטובת הפיילוט את כל כמות המתנדבים הנדרשת. אם התכנית תורחב, הרי ש"צוואר הבקבוק" עלול להיות מחסור במתנדבים.