טור אופטימי לפתיחת שנת הלימודים - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

"...צעדה כבירה זו של ילדים ההולכים ללמוד היא היא צעידת העולם לעבר הקדמה, התקווה, התהילה" – מתוך "הלב" של אדמונד דאמיציס

"כל בני האדם לומדים בימינו. חשוב על הפועלים ההולכים לביה"ס ערב לאחר יום עמל ארוך ומפרך.... חשוב גם על המספר העצום של הילדים שבאותה שעה עצמה הולכים לבית הספר בכל ארצות תבל... תאר לך אותם הולכים והולכים, בסמטאות של כפרים נידחים, ברחובות של ערים סואנות... אלה שטים בסירות... ואלה רוכבים על סוסים... תאר לך את הצבא האדיר הזה, שאתה עצמך חלק ממנו, וחשוב: אם תיפסק תנועה זו של ילדים ההולכים ללמוד, תידרדר האנושות כולה לתוך תהום של חוסר תרבות. צעדה כבירה זו של ילדים ההולכים ללמוד היא היא צעידת העולם לעבר הקדמה, התקווה, התהילה. אם כן, אזור אומץ. אם כן, אזור אומץ. אתה, שהנך חייל קטן בצבא הכביר הזה... אל נא תהיה חייל פחדן, אנריקו שלי."
כך כותב אביו של אנריקו לבנו הלומד בכתה ז' בביה"ס בטורינו שבאיטליה בספר הנפלא "הלב" מאת אדמונדו דאמיציס (הספר יצא לאור באיטליה ב1888. מהדורה חדשה בעברית יצאה ב 2010 בהוצאת כתר, הציטוטים מעמודים 29, 30).
דברי האב מרגשים אותי למרות התקופה הארוכה ומליאת התהפוכות שעברה על האנושות מיום כתיבתם, ועל אף אין ספור דברי ביקורת שנאמרו ונכתבו מאז על בתי הספר בעולם, ואף בארץ. גם כיום אי אפשר להפריז בחשיבות ההשכלה הנרכשת בגיל צעיר. לא תמיד הייתה ההשכלה זמינה לכל ילד, ועל כן נפלא הדבר שהזכות לרכוש השכלה נעשתה חלק מקבוצת זכויות היסוד של כל ילד וילד, כאשר נקבע הדבר באמנה בדבר זכויות הילד של האו"ם, שישראל אשררה אותה (נכנסה לתוקף כחלק מהמשפט הישראלי ב 2.11.91).

אולם, אין די בהשכלה. הייתי רוצה שבמערכת החינוך ירכשו הילדים ערכים כאכפתיות לזולת ולסביבה, ואפילו טוב לב. כן, אני חושבת שטוב לב אינו רק תכונה מולדת. במידה רבה הוא עשוי להיות חלק מהחינוך. דוגמא אישית היא מאד אפקטיבית.
כאשר למדתי בכתה ט', בתיכון ע"ש דוד קלעי בגבעתיים, היה לי מורה לתלמוד בשם נתן צולמן. באותם ימים הייתה לי נטייה להגיע בבוקר ברגע האחרון, ושיעורי התלמוד באותה השנה התקיימו בשעה הראשונה. המורה ואני התקרבנו לחדר הכתה משני צידי המסדרון. כאשר הבחין בי, האט את צעדיו, ואפשר לי להיכנס לכתה לפניו מבלי לאחר. תאמרו שלא למדתי שם על גבולות. יתכן, אבל למדתי מהו טוב לב. הייתי אסירת תודה, ושקדתי כל השנה על לימודי התלמוד. המחווה של המורה צולמן לוותה אותי לאורך החיים, ותרמה לעיצוב אישיותי. לימים, לפני כשש שנים, הייתה לי הזדמנות להודות לו.

ומיהם הילדים הגיבורים ב"סיפור החודש" שהמורה מספר לכתה בספר "הלב"? הרי הם משמשים כדוגמא אישית לאהבת המשפחה, אהבת הזולת ואהבת המולדת. לכן חשוב להרבות בקריאה בפני הילדים הצעירים בביה"ס, ויש לטפח את הלימודים ההומניסטיים. בשיחה שקיימתי בזמנו עם פרופ' דוד הרמן ז"ל, איש חינוך, לצורך כתבה על חשיבות לימודי ההומניסטיקה, אמר לי פרופ' הרמן, שלא די בקריאה. חשוב שהילדים יעסקו גם בכתיבה חופשית, שלה יתרונות רבים, וביניהם פיתוח הדמיון (תנאי לפיתוח אמפטיה לזולת), פיתוח החשיבה ואוצר המלים.

לסיום, אני רוצה לציין את החינוך המשלים המתרחש בתנועות הנוער, שאין לתאר בלעדיו את התפתחות בני הנוער בארץ. חברי וחברותי שהיו אתי בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד בגבעתים – בולטים בבגרותם בפעילות חברתית ותרומה לחברה.

במאמר זה לא התייחסתי לקשיים הרבים שמערכת החינוך מתמודדת איתם, ואף לא לחששות הרבים המלווים את פתיחת השנה, שחלקם נובעים מאותם קשיים, וחלקם קשורים למצב הפוליטי בארץ. אני מקווה שבמשך הזמן יימצאו הדרכים להתגבר על הקשיים. אני מאחלת מכאן שנת לימודים טובה לתלמידים, למורים ולתומכי ההוראה באשר הם.