יהודים וערבים בלוד – קשיים ואתגרים בחינוך בעיר שאוכלוסייתה מעורבת – מאת: זאביק שני וריקה שפרינצק

שיחה עם מנאל חאסקייה מנהלת מחלקת החינוך הערבי בעיר ועם עאבד אזברגה ממונה על החינוך הערבי מטעם הסיעה הערבית במועצת העיר לוד

כשאנו מדברים ובעיקר עוסקים בחינוך, כדאי לפתוח חלון גם לנעשה בחינוך הערבי, שאותו אנחנו פחות מכירים, וביחוד בישוב בו חיה אוכלוסייה מעורבת.

הרעיון עלה כשבהאקטון האחרון שנערך בעיר לוד ביוזמתו של אבי אזרד מ'ידיד לחינוך' ובשיתוף מנטורים מהעמותה, פגשנו מתוך תשע קבוצות מבתי ספר שונים בעיר, ארבע קבוצות של תלמידים ערבים.
מטרת ההאקטון הייתה להנגיש את הטכנולוגייה לתוך בתי הספר דרך נושא שיפור איכות החיים.
אבי מספר שהוא זכה לשיתוף פעולה יוצא מן הכלל ומעורר כבוד מהמנהלות והמורות, ומהתלמידים שעמדו מול קשיים לא מעטים של שפה ולוחות זמנים.
לאור ההתרשמות הזו, החלטנו להתמקד בעיר לוד, שמתוך 90 -95 אלף תושבים החיים בה, כ 30% הם ערבים.

פגשנו את מנאל חאסקייה, מנהלת מחלקת החינוך הערבי בעיר ואת עאבד אלכרים אזברגה, ממונה על תיק החינוך הערבי בשם הסיעה הערבית במועצת העיר לוד. בשיחה איתם למדנו, כי בהיות רובנו תושבי ישובים לא מעורבים, איננו מודעים לרבות מן העובדות, להשלכות שלהן על החינוך, ולאתגרים העומדים בפני האחראים עליו במועצה או בעיר שאוכלוסייתה מעורבת.
שמענו כי אוכלוסיית התלמידים הערבים בלוד מונה כעשרת אלפים תלמידים. בעיר קיימים 12 בתי ספר ערביים ייעודיים למגזר הערבי (יסודיים, חטיבות ותיכוניים). יש כמובן גם תלמידים ערבים שלומדים בבתי הספר היהודיים, אך מדובר כאן באחוז נמוך מאד.

אנחנו מנסים להבין, למה ההפרדה הזו בין יהודים לערבים במערכת החינוך. עבאד אל כרים אומר, שפעם בנו בתי ספר רק לערבים, לשם ניתבו את התלמידים, וכך זה נשאר. לדעתו זוהי טעות היסטורית. הנהגה נכונה, הוא מוסיף, יכולה לעשות ולשכנע.

עבאד מספר, שהוא התעקש להקים מחלקה ערבית שתטפל בבעיות האוכלוסייה הזו, בשל צורך שנבע מתוך האוכלוסייה הערבית עצמה - צורך במישהו שמכיר היטב את השפה הערבית ואת הצרכים שלה.

תמונת השער בחוברת לתלמידים בחינוך הערבי –                גשר בין 3 דתות

 מנאל חאסקייה מטפלת אך ורק בבתי הספר הערביים. ממאפייני האוכלוסיה הערבית כאן, היא אומרת, שזו קהילה הבנויה מחמולות, שביניהן מתקיימת תחרות על השפעה וסמכויות. במקרים החמורים יותר, יש סכסוכים המגיעים לכדי מעשי פשיעה. לכן, היא מוסיפה, "היה חשוב לאייש את תפקיד מנהל החינוך הערבי בעיר במישהו "נייטרלי", שאין לו שום זיקה לחמולה זו או אחרת. אני עניתי לצורך הזה בהיותי תושבת טירה".

סכסוכי המשפחות והחמולות מטלטלים את מערכת החינוך בעיר. אחת התוצאות לסכסוכים אלה, היא העדרותם של תלמידים, בעיקר תלמידי תיכון, מלימודים. במקרים רבים, סכסוכים אלה גורמים לעזיבת המשפחות את העיר "עד יעבור זעם" והתלמידים האלה נפגעים. הם מאבדים את שייכותם למשפחה, לחברה, לעיר ולמדינה. "התפקיד שלנו", אומרת מנאל "הוא לחשוב קודם כל על התלמיד, מה טוב לו. מחלקת החינוך הערבי מעניקה ליווי רגשי לתלמידים, שבעקבות סכסוכי המשפחות נקלעים למצוקה ולפחדים". עבאד אל כארים מוסיף שבזמנים כאלה חלק מהתלמידים לומדים בזום. "אנחנו לא מפקירים אותם. יש ילדים שציוני הבגרויות שלהם מצויינים למרות הסכסוך".

אחת הבעיות שצוייינה על ידי מנאל, היא הקושי בידיעת השפה העברית. התלמידים הערבים הלומדים בבתי הספר היהודים, מוקפים בסביבה דוברת עברית בלבד, וכפועל יוצא מכך, הם מדברים עברית שוטפת. לא כך הוא המצב בבתי הספר הערביים, שם מערכת הלימודים מתנהלת בשפה הערבית בלבד. פערי השפה הללו פוגעים ברקמת החיים בעיר מעורבת.
מנאל מאמינה בשותפות, בחיבור בין יהודים לערבים. אי ידיעת השפה העברית גורם לנתק. לדבריה קיימת נכונות גדולה מצד החברה הערבית ללמוד את השפה וליצר קשרים, מה שלא קיים לדבריה בחברה היהודית.

ובכל זאת, מכיוון שכך, מתוך רצון וחשיבות לחזק את הקשר וליצור שינוי בשיח הכולל, ומתוך ראייה לעתיד בין יהודים לערבים, שאירועי ה-7/10 השפיעו עליו מאד, מתקיימים בעיר מיזמים שונים. למשל, מיזם בשם "ערים מובילות שינוי", שמטרתו המרכזית היא צמצום הסטיגמות והדעות הקדומות בין ערבים ליהודים לטובת חיזוקה החברתי והכלכלי של המדינה. תכנית נוספת בשם "אורבן דיאלוג" מקיימת קורס בן 10 שבועות לשיפור רמת העברית והערבית של שתי הקבוצות, כל אחת מכיתות י' של שני בתי הספר בעיר - תיכון "דאר אל חאכמה" הערבי ותיכון "דרכא היהודי. התלמידים לומדים את השפה האחרת אחת לשבוע בנפרד, ובפעם נוספת, נפגשות שתי הקבוצות לתרגול משותף בניהול המורה המלווה אותם יחד עם מומחית להנחיית קבוצות. כך מושגות שתי מטרות: שיפור ידיעת השפות וכמו כן יכולת להכיר מקרוב את האחר.
עוד תכנית המתקיימת ב-12 בתי ספר בעיר, בחסותה ובתמיכתה של העיריה, היא תכנית "אפשר אחרת" שנועדה לאפשר היכרות בין תרבויות ובין אנשים - יהודים וערבים.

תכנית ייחודית כנראה רק לעיר עם אוכלוסיה "שבטית" כמו לוד, היא "חוט-מקשר", אשר מטרתה להגביר את האמון בין דור העתיד של התושבים לבין הרשות, באמצעות יצירת היכרות, וקירוב התלמידים לגופי העיריה ולשירותים הניתנים על ידה באמצעות העלאת צרכים, חשיפה למענים, וניצול יעיל ואופטימלי לשירותי העירייה.

הפעילות בלוד היא פעילות ייחודית ורחבה. אין ספק ש"מוטת האחריות" המוטלת על מחלקת החינוך בעירייה ועל המחלקה לחינוך הערבי, רחבה יותר מזו המוכרת לנו במקומות מגורינו.