רשמים מקבוצת ההליכה הקבוצתית שלנו בבאר יעקב – על מוטיבציה, חברות ומחוייבות מאת: אילנה סולומון

קבוצת ההליכה שלנו, בני הגיל השלישי, קרמה עור וגידים עוד בתקופת הקורונה וכללה מתנדבים מטעם "ידיד לחינוך". אט אט הצטרפו אלינו עוד אנשים מבאר יעקב. חלקם אפילו הצטרף ל"ידיד לחינוך", לאחר שנחשפו במהלך הצעידה המשותפת לפעילותם ולתרומתם של המתנדבים.

חברי הקבוצה ממש מחכים להליכה המשותפת בימי ראשון. הקבוצה מונה כעשרים אנשים, ומשתתפיה מתאספים בפארק ליכטנשטיין, ויוצאים יחד להליכה במשך כשעה ברחבי עירנו היפה. חברי הקבוצה בוחרים את מסלול ההליכה בכל מפגש ומפגש.

כשאני מקשיבה לשיחות הנפש בין חברי הקבוצה, ורואה את העזרה ההדדית לאלה שזקוקים לכך, אני מרגישה כמה המפגשים האלה חשובים. האנשים ההולכים בראש הקבוצה ממתינים לבואם של המתקשים בהליכה מתוך הרגשת שותפות. אני גאה בצועדים ובדבקותם, וגם יודעת, שכך לפחות חלקם אינם ספונים ב-ד' אמותיהם בבתים, אלא נפגשים וגם תורמים זה לזה מידיעותיהם ומניסיונם.

שאלתי את ידידנו יעקב קורקוס, המתנדב בבית הספר "יצחק נבון" מטעם "ידיד לחינוך", איך הוא חש בקבוצת ההליכה.
"אני מרגיש טוב מאוד. זו לא מעמסה גדולה מדי בשבילי. אני משתדל להגיע בכל יום ראשון להליכה. האווירה נעימה בה, ואינה תחרותית.
הדבר חשוב לבריאותי, ומאחר שאני סוכרתי, חשוב לרופאה שלי ולי ללכת. בכל מפגש אני בוחר את האדם שצועד בקצב ההליכה שלי, ומשוחח איתו על הא ועל דא. אני מדבר בקבוצה על "ידיד לחינוך" ועל התרומה של הרוח ההתנדבותית לאדם ולקהילה".

שמחה הררי: "אני חוזרת לביתי ממפגשי ההליכה בשמחה רבה, וחשה שעשיתי משהו למען עצמי ולמען הקבוצה. בעבורי הצעידה היא חוג שמתקיים בכל יום ראשון. אני עושה מאמצים להגיע, ומזיזה אירועים שונים כדי להיות נוכחת."

יעקב משיב בחדווה :"ההליכה תורמת לבריאותי ולנפשי, כי אנחנו משוחחים בשעת הצעידה. הקבוצה מעלה את המוטיבציה שלי להגיע בכל יום א' בשעה הקבועה וללכת יחדיו. ועוד משהו, אני מגיע לקבוצת ההליכה גם כי יש בה אנשים המצפים לי, ויש לי התחייבות מוסרית וחברתית."

האם יש מקום לשיפורים בקבוצה שלנו, אני שואלת.
"לדעתי", משיב יעקב, "עדיף לצעוד במקומות פתוחים ולא ללכת לאורך הכבישים. אולי עלינו לצעוד בפארקים, כדי להנות ממשב הרוח מתחת לעצים וליד הפרחים היפים".
שמחה מוסיפה ש"אפשר מדי פעם להתארגן במספר מכוניות ולצאת להליכה רגלית לאורך הגלים שבשפת הים".

כיוון שלרבים מחברי הקבוצה יש גינות בחצר, אז חלקם מביאים עימם לחלוקה בין החברים שתילים משתילים שונים.
ניקו ואירית מביאים שתילי ירקות מחצר ביתם ופירות מגינתם להנאת חברי הקבוצה, ששותלים את הירקות בגינותיהם ומעניקים את הפירות הטריים לנכדיהם.
 פאני מביאה לחברי הקבוצה שתילי קקטוס מעניינים, ודן נותן לצועדים, עם סיום ההליכה, שתילי לימונית וגרניום לימוני. הנתינה והקבלה הזאת גורמת להרגשה של הנאה וסיפוק.

מכל הכתוב כאן, אפשר להבין עד כמה חשובה ההליכה, במיוחד בגיל השלישי, ועוד יותר הליכה בקבוצה על כך דיברתי עם פיזיותרפיסטית, פסיכולוגית ומורה לחינוך גופני.

הפיזיוטרפיסטית לירית סולומון: "להליכה בגיל המבוגר יתרונות לא מעטים וביניהם: שימור צפיפות העצם – הליכה היא פעילות נושאת משקל, המפעילה עומס מבוקר על העצמות ומסייעת בהאטת תהליכי אוסטאופרוזיס.
וכן, אימון מערכת שיווי המשקל – סנכרון תנועתי בין המערכת הווסטיבולרית (אוזן פנימית), הראייה ומערכת השריר – שלד, המפחית באופן ישיר את הסיכון לנפילות.

לדברי הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מרים נבעה, "ההליכה הקבוצתית מעניקה לאדם חיזוק גופני והזדמנות להיות בקשר עם אנשים, שיש להם מטרה משותפת. בקבוצה אדם יכול לתת לחברו מוטיבציה חיובית להמשך הצעידה למרות הקושי. זו הזדמנות להכיר איש את רעהו ולשתף בעניינים אישיים מתוך תחושת שייכות לקבוצה. השיתוף גורם לאדם להקלה ולגילוי שאנשים נוספים חווים חוויה דומה לשלו, והדבר מחזק את הצועד".                                                                  

כרמל נוי, מורה לחינוך גופני, מוסיף: אחד המדדים לאריכות ימים הוא המפגש עם אנשים. כשיש מסגרת, יש מחוייבות, ולכן אתה מגיע למפגשי ההליכה באופן קבוע. אם מישהו לא מגיע, אחד מחברי הקבוצה מתקשר אליו, כדי לדעת אם הוא זקוק לעזרה, והדבר מעניק תחושה של שייכות לקהילה. הקבוצה אף מפיגה את בדידות חבריה. ומוציאה אותם מהבית.