לפני 10 שנים בכלל לא שמעו בעמק חפר על 'ידיד לחינוך' - ראיון עם הרכזת תרצה הרמלין, על המורכבות שבניהול הרבה ישובים מפוזרים במועצה האזורית - מאת: רני רוגל

מקיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן, שהוריה היו בין מייסדיו ובו נולדה, עברה משפחתה של תרצה למושב כפר חיים שבעמק חפר – כפי שתרצה אומרת: "מכיתה א' עד היום בכפר חיים". כמובן שכשהתחתנה זה היה עם בן כפר חיים שהיה המדריך שלה בתנועה "בעלי יגאל ואני, שנינו מאותו הכפר".

שנים אחרי שעשתה תואר ראשון בתנך, למדה לתואר ראשון ושני ביעוץ חינוכי עם תזה בנושא "הכנת הורים לגיוס הילדים לצה"ל – מעברים והסתגלות". מהתזה שלה גזרו בשירות הפסיכולוגי עוד תוכניות מעבר והסתגלות לכיתה א', לתיכון, ולקורסים של הכנת תלמידים לשירות הצבאי. כמומחית בנושא, גויסה תרצה בשנת 2004 לסייע בסגירתו של ביה"ס הישראלי בפריז לאחר שפעל במשך 40 שנה. כשחזרה משם, פרשה לגימלאות.

ב-2016 קבלה תרצה פנייה מהמועצה האזורית עמק חפר. מנהלת אגף החינוך במקום שמעה על "ידיד לחינוך", וחשבה  שכדאי לנסות גם בעמק חפר. נמרוד אקרמן, אז מנכ"ל העמותה, הגיע לספר ולהסביר מיהו ומהו הארגון הזה. הפגישה צלחה, ותרצה התבקשה להתנדב כרכזת עמק חפר. "לא הכרתי ולא ידעתי כלום", היא אומרת. "הגעתי עם עוד מספר רכזות למשרדי 'ידיד לחינוך' בגבעת שמואל. השתתפנו במספר פגישות הדרכה בחודשים מאי-יוני, ומיד בקיץ התחלנו להפיץ "קול קורא" להתנדבות. עד סוף אוגוסט היו לנו 15 מתנדבים שעברו הדרכה, כשבמקביל היה צריך לעשות הסברה בקרב בתי הספר במועצה האזורית, שלא ידעו איך לאכול את זה. בתשע"ז, בדיוק לפני עשר שנים, התחלנו עם ארבעה בתי ספר בעמק חפר, ובמהלך השנה הצטרפו מתנדבים  ששמעו עלינו".  

תרצה הגיעה עם כל מתנדב לבית הספר בו עמד להתחיל, כשבמקביל מנהלת אגף החינוך במועצה האזורית הרצתה למנהלים מה זה "ידיד לחינוך", ואיך אפשר ליהנות ממשאב של מתנדבים גמלאים.

היום יש בעמק חפר כשמונים מתנדבות ומתנדבים (60% נשים ו-40% גברים).

כדי להסביר את מורכבות התפעול, מסבירה תרצה: במועצה האיזורית עמק חפר יש כיום אחד עשר בתי ספר יסודיים, כולל בית ספר יסודי חקלאי יחיד בארץ, בית ספר אנתרופוסופי, בית ספר שפועל בשיטת מונטסורי ובית ספר דתי. בכל אחד מבתי הספר האלה יש מתנדבים. מבין התיכונים יש לנו שלושה בהם פועלים המתנדבים, שניים רגילים ועוד אחד של החינוך המיוחד.

"זהו מגוון גדול. בכל אחד מבתי הספר נכללים תלמידים ממספר ישובים ובכל אחד מהם יש מתנדבים, מה שמצריך הרבה לוגיסטיקה וארגון הסעות אל בתי הספר ומהם גם עבור המתנדבים, כשמשמעות החיבור בין הילדים מהישובים השונים, היא גם חיבור המשפחות ושייכות הישובים לבתי הספר", אומרת תרצה ומוסיפה: "הפיזור האזורי בעמק חפר מאוד מיוחד, מבת חפר במזרח עד אביחיל במערב, ובאמצע כל יישובי המועצה האזורית. אני המון על הכבישים, ומנסה לתת לכל בית ספר את תשומת הלב המגיעה לו. אני חושבת לפעמים שמי שנמצא בעיר ומרכז קבוצת מתנדבים, לא תמיד יכול להבין את זה".

"לכל בית ספר יש רצונות  משלו, ולכל מתנדב גם כן רצונות משלו. לא כופים. בכיתות א'-ב' המתנדבים פועלים בעיקר בתוך הכיתה, תוך הפנייה פרטנית. בכיתות הגבוהות המתנדבים פועלים בעיקר בקבוצות של שלושה עד ארבעה תלמידים, למשל במדעים. לפעמים יושבים יחד גם בגינות בתי ספר, כשחלק מהפעילות ממש חקלאית, לפי העניין והצורך של ביה"ס ושל החיבור למתנדב הפועל שם".

האתגר בפניו ניצבת תרצה הוא גיוס מתנדבים לבתי ספר תיכוניים במועצה האזורית. "כאן נדרשים מתנדבים מקצוענים יותר בתחומי מתמטיקה, מחשבים, כימיה, לשון והכנה לבגרויות. זה לא תמיד קל, כי הדרישות גבוהות ומשתנות בהתמדה, וחסרים מתנדבים".

בתשובה לשאלה אם היא יכולה להצביע על פעילויות מיוחדות של מתנדבים, היא משיבה: "המבוגר מבין המתנדבים הוא בן יותר מתשעים, הוא מהראשונים, וכבר תשע שנים מתנדב בבתי ספר. את יום הולדתו התשעים חגגו בבית הספר בו הוא מלמד. בזמן המלחמה הוא היה המתנדב היחיד באזור שהסכים ללמד בזום תלמידי כיתות ח'-ט', והתמיד בכך.

יש לנו מתנדב שלוקח את התלמידים המצטיינים במתמטיקה, ומקיים איתם פעילות העשרה חזקה בתחומי מתמטיקה וסטטיסטיקה, במסגרת קבוצה של ארבעה עד חמישה תלמידים משני בתי ספר שונים.

יש כאן מתנדבת מיוחדת ממש, שמלמדת סריגה. בדרך כלל היא יושבת עם שלושה או ארבעה תלמידים, שתוך כדי הסריגה מדברים איתה, מספרים לה על עצמם ויוצרים איתה קשר מאוד מיוחד.

תרצה (משמאל) ומתנדבת בסדנת העשרה  למנדבות.ים	ילדה וכלב בממ"ד – רק הסריגה הרגיעה אותה

"אחת האימהות של אותם ילדים שלחה בתקופת מלחמה תמונה של בתה יושבת בממ"ד וסורגת. היא ציינה שהסריגה הרגיעה את הילדה. אבל זה לא מסתיים כאן: "מכיוון שמיזם הסריגה כל כך הצליח, בתי ספר נוספים רוצים להשתלב בכך, ומקדמים גיוס של עוד סבתות סורגות מתנדבות".