הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

מקום מיוחד של התנסויות, סדנאות, וגם הצגות ב"מרכז נא לגעת" שביפו עבור כבדי שמיעה, כבדי ראייה וגם לקהל הרחב - מאת: שרה ברנשטיין

המרכז הוא יחיד במינו בעולם ומהווה מודל מוביל וחדשני

הקיץ האחרון הביא אתו עבורי רגע של פקיחת אוזניים ועיניים - כפשוטו. במסגרת יום חשיפה לצוותי חינוך, ביקרתי ב"מרכז נא לגעת" ביפו. המקום הוא מרכז תרבות ואמנות יוצרת, יחיד במינו בעולם, המהווה מודל מוביל וחדשני בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה. המרכז מעניק במה למפגש שוויוני בין אנשים חירשים, אנשים עיוורים, ואנשים חירשים-עיוורים לבין הקהל הרחב מאז הקמתו בשנת 2007 .

במהלך היום נחשפנו לפעילויות ולתכנים יוצאי דופן, שמקדמים שיח וערכים חינוכיים בדרכים חדשניות. אחד מרגעי השיא היה הצפייה בהצגה "אחיזת עיניים" – קומדיה חכמה, רגישה ומלאת קסם על שני אנשים, שמחפשים אהבה, ומשתוקקים שבאמת "יראו" אותם, על אף ולצד לקות הראייה שלהם.
בהמשך השתתפתי בסדנא "קריאת סימנים". התרגשתי במיוחד לראות את שיתוף הפעולה המופלא, שהוביל את הסדנא המעשית –חיבור חי ומרגש, מלא כבוד בין המגזר היהודי והערבי שהוכיח, שתקשורת אנושית ואמפטיה חוצות כל מגזר ושפה. במהלך הסדנא הוזמנתי להתנסות בלמידה וחוויה מ"שני צדי המתרס". כאישה שומעת וכלוקה בשמיעה, החוויה לא הייתה פשוטה. מצאתי את עצמי חווה תסכול וחוסר אונים, הן כמי שמנסה לקרוא שפתיים ולהבין את שפת הסימנים ללא הצלחה, והן מהצד השני כשניסיתי להעביר מסר פשוט באמצעות סימנים בלבד. במהלך הסדנה גיליתי עולם עשיר, מרתק ומופלא של תנועות ידיים והבעות פנים שדרכו נפתח ערוץ תקשורת חדש לחלוטין. הרגשתי כמה המילים חומקות ממני והחוויה כולה הייתה עוצמתית, משמעותית, ומעוררת מחשבה.

שפת סימנים היא לא תרגום מילה במילה של שפה מדוברת, אלא שפה ויזואלית עשירה, בעלת דקדוק ומבנה מרחבי משלה, שבה תנועות הידיים, המיקום במרחב והבעות פנים פועלות יחד, כרכיבים דקדוקיים ליצירה עם משמעות ורגש.

בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר אנשים, שמדברים בגלוי ובאומץ על ירידה בשמיעה, על האתגרים הנלווים לה, ועל החשיבות שבשימוש במכשירי שמיעה. דוגמה בולטת ומעוררת השראה לכך היא חני נחמיאס, ששיתפה לאחרונה בפתיחות ובכנות, על הגילוי האישי שלה לגבי הירידה בשמיעה בגיל השלישי, והחליטה לא להתבייש, להרכיב מכשיר שמיעה ולדבר על כך בריש גלי.

השיח הפתוח והאמיץ הזה פוגש אותנו, מתנדבי "ידיד לחינוך", בשתי חזיתות מרכזיות איתן אנו מתמודדים מדי יום:
כבני הגיל השלישי, חלקנו חווים בעצמנו, עם השנים, שינויים בשמיעה, או בראייה. הנכונות שלנו לקבל את השינוי, להשתמש בעזרי שמיעה ולשתף בכך בטבעיות, אינה רק עניין אישי, היא מופת של קבלה עצמית, הסרת סטיגמות ודוגמה אישית מעצימה.
מול התלמידים במערכת החינוך, בבתי הספר, אנחנו פוגשים ילדים, שמתמודדים עם לקויות שמיעה או ירידה בשמיעה. עבור ילד, ההתמודדות הזו עלולה להיות מלווה בבושה, בתסכול או בתחושת בדידות.

המפגש ב"נא לגעת" הבהיר לי, עד כמה התפקיד שלנו כמתנדבים ב"ידיד לחינוך" הוא הרבה מעבר לסיוע הלימודי. כשאנחנו מגיעים לבית הספר עם עיניים פקוחות ואוזניים קשובות, אנחנו יכולים להיות הראשונים שמבחינים בילד, שמתקשה לשמוע, שנרתע מלהשתתף, או שמתבייש במכשיר השמיעה שלו.

כשאנחנו מביאים איתנו סבלנות, רגישות ופתיחות, כפי שהמרכז ב"נא לגעת" מלמד אותנו, אנחנו משדרים לתלמידים מסר פשוט אך קריטי. מגבלה היא לא חסם לחיבור אנושי, ואין שום סיבה להתבייש בה. כשילד רואה מבוגר שמקשיב לו באמת, שמבין את הקושי ולא נרתע ממנו, הוא לומד להאמין בעצמו ובמקומו בחברה.

יום החשיפה ב"נא לגעת" התחיל כחוויה לימודית, אך הסתיים כקריאה לפעולה עבור כולנו: להמשיך להקשיב, להמשיך לראות את האדם שמאחורי הלקות, ולזכור שדיאלוג אמיתי מתחיל מהרצון הפשוט להבין זה את זה.