החיים חוזרים למסלולם? - מאת: ירמי לז'ה

אני לא יודע כמה או מי מן המתנדבים הרבים של ידיד לחינוך, מתגוררים בתל אביב או בסביבתה, ועבר בשנתיים האחרונות בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

צר לי לאכזב, אך התמונה הפסטורלית אותה ציירתי, של הזוג היושב על שפת המזרקה, לא קיימת. סביב המזרקה מונחים היום מאות צילומי החטופים שנרצחו ושל חללי צה"ל מקרבות הדרום והצפון. ישיבה על שפת המזרקה בלתי אפשרית.

מאז אירועי אוקטובר 23 הפכה הכיכר למוקד הנצחה מרכזי, המוקדש לקורבנות החטופים. דיסוננס מדהים, אנדרטה חייה לצד בתי הקפה הומי אדם, שמקיפים את הכיכר.

בשירו: "אולי צריך לתת לזה עוד זמן", כותב אריק איינשטיין:

"השמש הגדולה מופיעה תמיד בזמן,

הגשמים גם הם בסדר, יורדים הם בעיתם.

עולם כמנהגו נוהג שוקק בעצלתיים,

אבל משהו בלב זועק אל השמים..."

תל אביב איננה אוטופיה, כפי שסבורים אנשים בפריפריה. תל אביב היא מיקרוקוסמוס למתרחש במדינה, וכך היא מגיבה.

כדאי לבוא לכיכר לעת ערב לראות משפחות וילדים צעירים ממלאים את רחבת המדשאה סביב המזרקה, חלקם חולפים ליד התמונות, עוצרים רגע וממשיכים בדרכם, האחרים יושבים על הכיסאות, או שרועים על הדשא, מבלים, שותים משהו. השיגרה חוזרת אבל עוד לא לגמרי.

ובכל זאת, יש תקווה. אריק איינשטיין כותב בשירו:

"אולי צריך לתת לזה עוד זמן".

שתהיה לנו שנה טובה