הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


האם אני דמנטי? - מאת: נחום נוימן
לבטח אתם מתפלאים על הכותרת ועל משמעות השאלה "האם אני דמנטי"? האם יש מצב בו אדם החולה בדמנציה אינו יודע אם הוא דמנטי? אז הנה תשובה מפתיעה, במקרים רבים החולה אכן אינו מודע למחלתו, ולעיתים מכחיש את מצבו. בשונה ממחלות אחרות בהן החולה יודע בבירור שהוא חולה. מי שסובל מכאבי גב יודע שכואב לו הגב, מי שכואב לו הראש יודע זאת, ומי שצולע גם הוא מודע לכך. אפשר שהחולה אינו יודע את הסיבה הרפואית לסימפטומים האלו, ונדרש עדיין לבירור רפואי, אך הוא מודע לכך שהינו חולה. לעומת זאת החולה הדמנטי בשלבי המחלה הראשונים, ולעיתים גם היותר מתקדמים, אינו מודע למחלתו או לחילופין מכחיש את עצם קיום המחלה.
תופעה זו אופיינית בעיקר לגילאים מתקדמים, בהם אנו נוטים לשייך תופעות של ירידה מסוימת בזיכרון כתופעה נורמלית של הזדקנות. אנו נוטים אז להאמין שהירידה ביכולת המוחית קוגניטיבית דומה לירידה ביכולות אחרות שלנו, כפי שהיכולות הגופניות שלנו בגיל מבוגר אינן כפי שהיו לפני 40 שנה. לאור זאת חשוב לדעת להבחין ולאבחן בין ירידה קלה ביכולת הקוגניטיבית שהיא תלוית גיל M.C.I MILD GOGNITIVE IMPAIRMENT לבין מחלת ניוון מוחי, קרי דמנציה. נעסוק בנקודה חשובה זו בהמשך.
מהי דמנציה? זו ירידה הדרגתית (לרוב) בתפקודים הקוגניטיביים, כולל פגיעה בזיכרון, תחילה בזיכרון לטווח קצר, ביכולת החשיבה, ההבנה ,פגיעה ביכולת ההתמצאות בזמן ובמרחב. בשלבים מתקדמים גם פגיעה בתפקודים בסיסים כגון לבוש, רחצה, אכילה, תנועה.
המחלה בשלביה השונים מתאפיינת לרוב גם בשינויים התנהגותיים כולל כעס, חשדנות, ופרצי אלימות.
אשתמש במונח דמנציה, הגם שקיים גם מינוח עברי. עד לאחרונה שימשה המילה העברית "שיטיון" שלטעמי ממש אינה מתאימה מאחר ובאה מהשורש שוטה הגם שהחולה הדמנטי אינו שוטה גם אם חלק ממאפייני התנהגותו מזכירים שוטה. וכך החליפו לאחרונה את המונח העברי ל"קהיון" מהשורש קהה שגם הוא לטעמי לא בחירה מוצלחת ובהתאם אשתמש במונח הלועזי המקובל .
מה הסיכוי/סיכון שאהפוך לדמנטי?
לצערנו הסיכון הרבה יותר גבוה ממה שאנו חושבים, ביחוד עבור כל מי שמצפה להאריך ימים.
בישראל חיים כיום לפחות כ 160 אלף חולים מאומתים, ומספר גבוה בהרבה של לא מאומתים. כאשר ההערכה היא שתוך כ 20 שנה מספר זה ישלש את עצמו, אם כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה, ואם כתוצאה מאורח החיים. לאור זאת סביר שמרבית הקוראים מכירים אישית בן משפחה או קרוב, החולה בדמנציה.
הסיכוי/סיכון להפוך לדמנטי בעיקר תלוי גיל הוא כדלקמן:
בגילאי 60- 69 כ 1%-2%
בגילאי 70 -80 כ 5%- 10%
בגילאי 85-90 כ 30% (בהחלט סיכון לא מבוטל עבור כל מי שמצפה להאריך ימים.)
שלבים אופייניים למחלה
השלבים ומשכם עשוי/ עלול להיות שונה מאד בין חולה לחולה
שלב ראשון: דמנציה קלה - שלב זה נמשך לרוב בין 2-4 שנים. בשלב זה החולה עדיין מצליח לרוב לתפקד טוב למדי, ולעיתים מצליח להסתיר את מחלתו מהחברה, אך לא מבני משפחתו. בשלב זה נפגע בעיקר הזיכרון לטווח קצר. האדם חוזר על אותן השאלות, מתקשה במציאת מילים, מניח חפצים שלא במקומם ומתקשה למצוא אותם. יש קושי בביצוע מטלות מורכבות. האדם מתקשה בניהול כספים, מתחיל לאבד עניין בפעילות חברתית, ונוטה לדכדוך או תוקפנות (לא בהכרח).
שלב שני: דמנציה בינונית - שלב זה נמשך לרוב 2-10 שנים (בהחלט שונות גבוהה בין מקרים). בשלב זה קיימת כבר פגיעה מהותית בתפקוד העצמאי, נוצר קושי בביצוע פעולות בסיסיות כגון הלבשה, רחצה, פגיעה ביציבות ההליכה וחשש לנפילות. בשלב זה החולה עלול לחוות הזיות, עלול לצאת ולשוטט מחוץ לבית ולאבד את דרכו חזרה.
שלב שלישי: דמנציה מתקדמת – שלב זה נמשך לרוב 1-3 שנים, בהן החולה נדרש לסיוע צמוד לאורך כל שעות היממה. קיים קושי בתקשורת, בזיהוי בני משפחה, ובהבנה של הסביבה בה הוא נימצא. מצב הרוח בשלב זה מתאפיין לרוב בפאסיביות ואדישות. החולה אינו מתקשר וחי בעולמו שלו.
כפי שכתבתי כבר, קצב התקדמות המחלה עשוי להיות שונה מחולה לחולה, ולא אכנס כאן לגורמים העשויים להשפיע. יש גם מקרים של דמנציה דוהרת RAPIDLY PROGRESSIVE DEMENTIA אופיינית לגילאים צעירים.
כיצד נבחין בין ירידה קוגניטיבית נורמאלית תלוית גיל לתחילה של מחלת דמנציה?
טבעי הוא שהזיכרון בגיל המבוגר אינו כמו שהיה בימי צעירותינו, ואנו זוכרים פחות טוב. השאלה היא כמה זה מפריע לנו בחיי היום יום בשילוב עם השאלה, האם קיימת גם ירידה ביכולת החשיבה וההבנה. להבהרה אביא מספר דוגמאות.
שוכחים שמות אנשים - אם אנו מצליחם עדיין להיזכר בשם מאוחר יותר, זה עדיין תהליך טבעי ולא סיבה לדאגה. לעומת זאת אם אנו כבר מתקשים לזהות את האדם, זו כבר סיבה לדאגה. אביא דוגמא מעצמי. גם בימי צעירותי התקשיתי לזכור שמות, דבר שדי הפריע לי. למשל, כאשר נכנסתי לישיבה ורציתי לפנות למשתתפים בשמם, הייתי משתדל לעבור על השמות לפני הישיבה, או לעיתים מנסה לקרוא את השם שהיה מוצמד לדש הבגד. כך שאם היום אני מתקשה בכך, איני מופתע. זה היה תמיד כך אצלי, כנראה שהיום היכולת שלי רק פחתה.
שוכחים היכן הנחנו פריטים. אם בהמשך אנו מוצאים את "הפריט האובד", זה סביר. אם בהמשך איננו מוצאים אותו ואם הנחנו אותו במקום שממש לא היינו אמורים להניחו, כמו לדוגמא את המפתחות במקרר. זו כבר סיבה לברור.
היכולת למצא מילים לבניית משפט קוהרנטי פוחתת - אם זה בשוליים, זה טבעי. אם זה מפריע בשוטף, יש מקום לבירור.
היכולת ללמוד משימות ונושאים חדשים - עם הגיל לוקח לנו יותר זמן ללמוד נושאים חדשים, וזה תהליך טבעי. מנגד, אם אנו מגלים שאיננו מצליחים ללמוד נושא חדש שמסבירים לנו, זו כבר סיבה לדאגה.
היכולת לנהל חשבונות כספיים - אם אנו מגלים לפתע קושי, שלא היה לנו קודם, בניהול כספנו ובניהול הדוחות הכספים שאנו מקבלים מגורמים שונים, זו סיבה לבירור רפואי. לצערנו רבים המקרים בהם הראשונים לזהות בעיות אלה הם בני המשפחה ולא החולה עצמו.
הנקודות שפורטו לעיל מתבססות על הנחיות המכון הלאומי של ארה"ב להזדקנות וגם משרד הבריאות בישראל.
חשוב לציין שהפרעות זיכרון עלולות לנבוע לא רק מדמנציה, אלא ממכלול סיבות יותר טריוויאליות כגון, הפרעות שינה, דיכאון, תופעות לוואי של תרופות שונות. הירידה הקוגניטיבית לרוב הדרגתית ולכן פחות מורגשת, אך ירידה חדה ומהירה או בלבול חריף מחייבים הערכה רפואית דחופה, לפעמים הדבר עלול לנבוע מדלקת, אירוע מוחי ושאר מרעין בישין.
לפני סיום חשוב להבין שהדמנציה אינה חלק בלתי נימנע מתהליך ההזדקנות, הגם שהסיכוי לחלות עולה משמעותית עם הגיל, כפי שכבר צוין לעיל. המסר העיקרי הוא שאין להיבהל ולהיכנס לחרדה מכל שכחה מזדמנת, אך לא כדאי להתעלם משינוי רציף ומתמשך ויש לפנות לבדיקה רפואית. חשוב לא לדחות את האבחון, ובטח לא להתבייש. הגם שאין כמעט תרופות כיום לעצירת המחלה, יש תרופות המסייעות להאטת התהליך. אם הזיהוי מתבצע בשלבים מוקדמים של המחלה.
בכתבות ההמשך נעסוק בהיבטים שונים של הדמנציה, החל מהדרכים למנוע או לעכב את התחלואה. נלמד על מחלות הדמנציה האופייניות ונסיים בצעדים מומלצים לנקוט באם אנו או מי מיקירנו גילה סמנים ראשונים של המחלה.

