מחקר: יצאנו ללמוד, באיזה אופן תרמה מעורבותה של 'ידיד לחינוך' לאוכלוסיות שנפגעו במלחמה, לצוות החינוכי, לתלמידים ולמתנדבים עצמם

מתוך מחקר שנעשה ב'ידיד לחינוך' - תקציר ביניים  בהובלתה של דר' עירית דיאמנט.

צוות המחקר: עירית דיאמנט, שרון כץ, דבורה בר-און, ועפרה דרורי

עיבוד וכתיבה: דר' עירית דיאמנט ושרון כץ

סגנית מנהלת שראיינו:  "עת חירום היא לא רק בזמן המלחמה. מערכת החינוך הייתה בחירום גם לפני המלחמה. צריך לראות איך רותמים את הכוח הזה בעת החירום האחרת, שזה, למעשה, כל יום".

דברים אלה ודברים דומים שמענו בשעה שאספנו את הממצאים למחקר הנוכחי שקיימנו. המחקר החל בינואר 2024, ויסתיים בחודש מרץ 2025.
יצאנו לדרך מתוך התבוננות וחווית המציאות הכאוטית, שנוצרה בישראל בתחילת אוקטובר 2023. מצאנו לנכון ללמוד באמצעות מחקר את המענה של הקהילה לאתגרים שנוצרו בתקופה זו.
ל'ידיד לחינוך', בהיותו ארגון ארצי המשולב בבתי הספר בימי שגרה, הייתה תשתית למענה מיידי למציאות שנוצרה. המצב המורכב והמאתגר, נגע ופגע באוכלוסייה רחבה ומגוונת, במעגלים קרובים לאזורי האסון ובמעגלים הרחוקים משם. קהילות 'ידיד לחינוך' ברחבי הארץ מעורבות בתמיכה ובסיוע לאוכלוסיות, שנפגעו בעקבות המלחמה. אנו סבורות כי המחקר הנוכחי יסייע לנו ללמוד באיזה אופן תרמה מעורבות זו לאוכלוסיות שנפגעו, לאנשי הצוות החינוכי, לתלמידים ולמתנדבים עצמם. המבט מכוון מחד לתמיכה בתלמידים, ומאידך לשמירה על שגרה בריאה ופעילה של אזרחים ותיקים המתנדבים. 
מהספרות המקצועית למדנו, כי הרקע ממנו מגיע הילד/התלמיד, מידת ההתקשרות הבטוחה הראשונית והמשנית, אותה הוא חווה עם המבוגרים בסביבתו, עוצמת הקשיים הרגשיים שחווה בימים של שגרה, קיומו של מבוגר משמעותי, זמין, קשוב ובעל תחושת חוסן, ומצבה של הקהילה (כולל בית הספר) ישפיעו על יכולתו ויכולתה לפתח חוסן, ועל יכולת ההתמודדות בימי חירום, כמו גם על הסיכוי לפתח קשיים בעתיד. ההתנדבות, שנעשית באופן נכון, בבית הספר ובקהילה, יכולה לתרום לחוסן של האוכלוסיות הפגיעות ביותר בה, הן הצעירים והן המבוגרים, ועל חוסנה של הקהילה כולה. אנו סבורות, כי ממצאי המחקר משמעותיים, היות שמדובר בתקופה ייחודית ועוצמתית במאפייניה ובאתגריה, תקופה שהשפעותיה ילוו את כולם עוד שנים ארוכות.

המחקר הורכב משלושה שלבים, ששניים מתוכם: שאלון לרכזות, וקבוצות מיקוד של מתנדבים ושל צוות חינוכי הסתיימו בשנה"ל תשפ"ד. השלב השלישי בנוי משאלון מקוון המופץ לכל קהילות הפעילות של 'ידיד לחינוך' בשנת הלימודים הנוכחית - תשפ"ה. 

העדויות, שעלו בשלב זה מתוך הממצאים, היו חד משמעיות. דברי הצוות החינוכי חיזקו באופן הדדי את העדויות, ששמענו מפי המתנדבים. בחמישה מתוך ששת היישובים, נוצר חיבור ריגשי חזק בין צוותים חינוכיים לבין מתנדבים. חיבור זה הוביל לעשייה משמעותית. הדחיפות להתגייסות כדי לאפשר עשייה, הוכיחה, כי נוכחות אזרחים ותיקים במערכת החינוך הכרחית, ולא תסולא בפז. 'ידיד לחינוך' שהניח, במשך שנים, את התשתית היומיומית לכך, יצר את התנאים האידיאליים להשתלבות ולהתארגנות מהירה, לתוך המצב הכאוטי שנוצר.

נביא כאן מעט מהדברים ששמענו בשטח:

אשת צוות חינוכי: כמעט כל הילדים היו עם פיג'מה גם ב 12 בצהריים. בשבועיים הראשונים, פיג'מות מהבוקר עד הערב. גם בימים הראשונים ללימודים... ברגע שלא היו פיג'מות, הבנתי שיש התקדמות.

מתנדבת: כל המבנה חדש להם, הם במלון, חושבים שהם בחופש, אי אפשר להעלים את זה. רואים בריכה…

המתנדבות והמתנדבים הצליחו לתת מענה לפן הרגשי, והיוו אלמנט יציב בתוך המערכת, כך סייעו לא רק לתלמידים אלא גם לצוות החינוכי. ניסיון חייהם ושיקול דעתם היו ועודם מצרך נדיר של קשב, הכלה, אמפתיה, חוסן, התמדה, אחריות, יציבות וידע.

אשת צוות חינוכי: הנושא של היציבות, זו הייתה המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לילד, משהו קבוע בתוך המערבולת הזאת. כל כך הרבה דמויות חלפו על פני הילדים האלה, ופה אתם, המתנדבים, הייתם.

מתנדבת: היה מאוד חשוב שיש להם יציבות, שגרה. יש סדר יום, יש להם משהו בחיים שהם יודעים, מה יהיה היום ומה יהיה מחר.

מתנדבת: הם פתאום מוציאים דברים שיושבים להם על הלב, שזה חשוב. אפשרנו, זאת אומרת, נתנו להם לפרוק את זה. 

אשת צוות: השינוי אצל הילדים, האמון, הרוגע שהמתנדבות המבוגרות יצרו.

אנשי ונשות הצוות החינוכי העידו, כי נוכחותם של המתנדבים נטעה בהם ביטחון, תחושה של שותפות בנטל והפגת הבדידות. נוכחותם של מבוגרים מנוסים, העלתה את המורל ואת השלומות (wellbeing) של המורים עצמם. נוכחותם של מבוגרים נוספים בבית הספר איפשרה גם, מעבר ליצירה המשותפת, הבעת הערכה הדדית.  

מנהלת: כולנו אותו צוות. זה לא הם מתנדבים ואלה מורים בפועל. כולנו עכשיו קבוצה נבחרת, שעובדת למען מטרה משותפת. התפיסה היא שוויונית, כי כולנו פה יושבים בשוויון. כל אחד מביא את החוזקות שלו כדי שהכול יצליח וזה הכפלת כוח מטורפת. 

אשת צוות: קורה כאן נס.  הרבה אנשים עובדים כדי שזה יקרה.

מתנדבת: מאנשים ספורדיים הפכנו לקבוצה, שעובדת בסנכרון מתמיד ובשיתוף פעולה מתמיד.

המתנדבים העידו על חיזוק תחושות המסוגלות שלהם, החוסן והדימוי העצמי, בזכות ההתנדבות, כמו גם שימור כישוריהם הקוגניטיביים. הם נדרשו לכל אלה במפגש עם התלמידים ועם הצוות החינוכי. ההתנדבות איפשרה למתנדבות ולמתנדבים לחוש בעלי משמעות ושייכות, ולזכות בהזדמנות להפגין את ניסיונם הרב ואת חוסנם האישי המשתקף דווקא הודות לגילם, ולזכות בהכרה על כך. 

…אם אתה מחובר למדינה הזאת, (אתה) לא יכול להיות מחוץ לעניינים. אתה רוצה לעשות משהו משמעותי, וזה התאפשר פה. זה מה שהיה חסר לי, הייתי צריכה את זה.

אני מרגישה שאני עושה משהו טוב וזה עושה לי טוב, אני מגיעה הביתה מרוצה מהחיים.

חובה לתת מעצמי מה שאני יכולה. מה שהידע שלי מאפשר לי וזה ידע בלב.

ראיתי את זה בתור מחויבות מוסרית ואישית כלפי הקהילות שנפגעו. 

העוגנים שנוצרו בשעת משבר וחירום, והרווחים שצמחו מהחיבור הבין דורי לכל הצדדים המעורבים בפעילות, מוכיחים, כי פעילות 'ידיד לחינוך' ושילובם של אזרחים ותיקים בחינוך נכון לה שתהיה מוטמעת בצורה עמוקה ורחבה יותר גם בימי שגרה. גיבוי ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, תאיר את תרומתם לחברה, ואת ההבנה של הערך הכלכלי והערך החברתי הצומח ממנה.