החוויה האישית שלי כמתנדבת חדשה בבית הספר הדמוקרטי "שחף" בשהם, המתנה שבנתינה - מאת: טלי בשוראי יצקוביץ

כשהתחלתי להתנדב כתומכת הוראה בעמותת "ידיד לחינוך" בבית הספר הדמוקרטי שחף ביישוב שהם, לא שיערתי כמה עמוקה ומשמעותית תהיה החוויה הזו עבורי. כעיתונאית וכסופרת ילדים, תמיד הייתה לי אהבה מיוחדת לעולם הילדות ולסקרנות שבהם, אך כשמצאתי את עצמי בכיתה, תומכת בילדי כיתות ג' וד' ומלמדת את מקצוע השפה דרך ספרות, החיבור הפך לאישי ומיוחד במינו.

הספרות העברית היא עולם שלם שבו תמיד הרגשתי בבית. למדתי לתואר בספרות עברית מתוך אהבה עמוקה למילים, לדמויות ולסיפורים שנארגים בטקסטים. כעת, כשאני מעבירה את האהבה הזו לילדים, אני חווה מחדש את הכוח שיש למילה הכתובה – לא רק ללמד, אלא גם לפתוח את הלב, לעורר השראה, ולחבר בין אנשים.

הילדים שפגשתי בכיתות ג' וד' שונים זה מזה, כל אחד מהם עולם ומלואו, ועם זאת יש משהו משותף לכולם: הסקרנות הטבעית שלהם, התשוקה לגלות ולחקור, והדרך שבה הם מתמסרים ללמידה. תוך זמן קצר נוצר בינינו קשר חם, מלא בדיאלוגים, שאלות, התלבטויות, וצחוק מתגלגל. אני מרגישה שהמפגש הזה הוא לא רק בין מבוגר לילד, אלא בין נפשות שצמאות ללמידה – אין לי ספק בכלל שגם אני לומדת מהם לא מעט.

אחת החוויות המרגשות ביותר בהתנדבות הזו היא לראות כיצד הילדים מגיבים לשירים הנלמדים. כשאני מקריאה שיר הם נחשפים לטקסט חדש. הם שואלים שאלות חכמות, מעלים דעות מעניינות, ומשתפים ברגשות ובחוויות שלהם. זו לא רק למידה טכנית של שפה וסוגה – זו למידה עמוקה של רגשות, של חיים, של עולם ומלואו שמתחבא בין המילים.

מעבר לשיעורים, אני נמצאת עם הילדים גם בהפסקות, ואלה רגעים שאני לומדת להעריך לא פחות. בזמן הפנוי הזה יש לנו הזדמנות לדבר על דברים אחרים, לא רק על החומר הנלמד. אני שומעת מהם על חייהם, על מה שהם אוהבים ומה שמטריד אותם, ואני מרגישה שהם מתחילים לסמוך עליי, לשתף ולספר לי על עולמם הפנימי. השיחות האלה, אפילו אם הן קצרות, מחברות אותי אליהם בצורה עמוקה יותר. אני מגלה את עולמם הפנימי, ומבינה עד כמה הם מלאי מחשבות, דאגות וחלומות.

 לשמחתי הצמידו אותי למורה שמהווה עבורי מודל מצוין היא אשת חינוך אמיתית מלאת ידע ורצון להעניק, אני לומדת ממנה מהי הגישה הנכונה להגיע ללב הילדים והיישום צולח מיידית. ההתנדבות מעניקה לי תחושת משמעות עמוקה. הידיעה שאני יכולה להיות חלק מהתפתחותם האישית של הילדים, להעביר להם לא רק ידע אקדמי אלא גם לעזור להם לגלות את עצמם, ממלאת אותי בסיפוק. כל מפגש עם הילדים מרגיש כמו הזדמנות חדשה להעניק להם משהו קטן ומשמעותי, ואני מרגישה בת מזל להיות שם, במקום הנכון ובזמן הנכון.

הסיפוק שאני מרגישה מההתנדבות הוא לא רק בהעברת הידע, אלא גם בהבנה שאני זוכה ללוות את הילדים בדרכם. הם נותנים לי להרגיש שייכת לעולמם, ואני מרגישה שאני מקבלת מהם לא פחות ממה שאני נותנת. יש במפגש הבין דורי תחושה של תקווה לעתיד, של חיבור אמיתי בין מורה לתלמידים, ושל הזדמנות להעניק להם משהו שלא תמיד מופיע בתכנית הלימודים – חיבור לעולם הרגשי שלהם.

כשהתחלתי את ההתנדבות, לא ידעתי בדיוק למה לצפות. כעת, אני שוקלת ברצינות להרחיב את ימי ההתנדבות שלי, להקדיש עוד זמן להיות עם הילדים, להעמיק את הקשר שנוצר ולהמשיך ללוות אותם. אין ספק שזו אחת מהבחירות המשמעותיות והמתגמלות ביותר שעשיתי, ואני מצפה בקוצר רוח לראות לאן עוד ייקח אותי המסע הזה.