האיש שצייר לאור נר - מאת: ירמי לז'ה (צייר ואמן, מתנדב 'ידיד לחינוך')

מיכלאנג'לו מריזי דה קראוואג'ו  הוא צייר רנסנס, שאת רוב עבודותיו צייר כנראה לאור נרות או עששיות, בהן נהגו אנשים בתקופתו להאיר את הבית עם רדת הלילה.

קראווג'ו נולד במילנו, אך משפחתו נאלצה לעזוב בעקבות מגפת הדבר לעיירה קראוואג'ו שבמחוז ברגמו באיטליה. מאוחר יותר הוא מאמץ לעצמו את שם העיירה, וכיום הוא מוכר בשמו: קראוואג'ו.

קראוואג'ו  התחנך כשולייה אצל אמן שהיה תלמידו של טיציאן, ובמהלך הכשרתו נחשף והושפע מיצירותיהם של אמנים כמו: ג'ורג'ונה, טיציאן, ו"הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י.

קראוואג'ו היה טיפוס אלים וחמום מוח, והרבה להסתבך עם החוק. לאחר תקרית אחת מיני רבות עבר לרומא והועסק בעיטור כנסיות. יצירותיו זכו עד מהרה להכרה. רבות מהן מהוות סצנות מהברית החדשה וסיפורי התנ"ך, ואף עוררו סנסציה. מבקריו האשימו אותו בריאליזם מוגזם עד כדי וולגריות, ובהצגת קדושים כפשוטי עם. האשימו אותו בחילול הקודש למורת רוחה של הכנסיה.

עקדת יצחק	השראתו של מתי (אחד מ 12 השליחים שהפיצו את תורת ישו)

קראוואג'ו מציע ביצירותיו מבע חדש של נטורליזם, והקפדה על פרטים קטנים תוך שימוש דרמטי באור והצללה - טכניקה באמנות הרנסנס הנודעת בשם: "קיארוסקורו" – באיטלקית, בהיר וחשוך. כל חייו כמעט עסק קראוואג'ו בחקר ובשיכלול הטכניקה הזו, ולמעשה רוב ציוריו החשובים, המבוימים ע"י מודלים, נעשו לאור נר או עששית הגורמים לאור בהיר וצל עמוק. כמו צלם בימינו, המכוון פרוז'קטור לאובייקט הצילום שלו, כך בעצם מכוון האמן את הנרות, כדי שיאירו את מה שהוא  רוצה להדגיש בצורה הטובה ביותר.

אפקט הזרקור שנודע בתקופת הרנסנס בשם: טנבריזם, מעצים את המסתורין והדרמה, ודומה לתאורה על בימת התיאטרון. קראוואג'ו מותח את החבל עד תום ומאלץ את הצופה להתבונן היטב אל תוך החשיכה בחיפוש, היכן עובר הגבול הדק בין החושך לאור.

קראוואג'ו נחשב בעולם האמנות כפורץ דרך, וחלוץ לסגנון ה"בארוק" שהגיע אחרי עידן הרנסנס. אמנים רבים ו"אולד מאסטרס" הושפעו וציירו בסגנון של קרוואגו. השפעתו ניכרת בעבודותיהם של: רובנס, ורמיר, רמברנדט, חוסה דה ריברה, וולסקס.

הסעודה באמאוס (ישו בחברת שניים מתלמידיו)