מפגש מעניין בין אנשי הקשר מטעם בתי הספר בגבעתיים וראשי הצוותים של 'ידיד לחינוך' על החשיבות שבמתן תחושה של קבלה והערכה למתנדבים

לא בכל יום מתכנסים ראשי הצוותים של המתנדבים בבתי הספר יחד עם אנשי הקשר מטעם בית הספר עצמו לדיון משותף. עצם הגעתם של אלה האחרונים מראה על מעורבות ועל ההכרה שהמתנדבים אכן תורמים לצוות ולתלמידים והם מהווים חלק חשוב מהצוות. נשות הקשר שהשתתפו מטעם בתי הספר היו:

מתנדבי ביה"ס שמעוני בגבעתיים יחד עם המנהלת

• אורנה מ"גורדון"
• מירב מ"לאה גולדברג"
• חן מ"שמעוני"
• והדס מ"בורוכוב"

הדיון המשותף שהתנהל, עסק בשאלה, מה לדעת הנוכחים משמר את המתנדב בבית הספר וגורם לו להמשיך ולהתנדב.

שלושה גורמים משפיעים עלו מתוך דברי המשתתפים:

1. הקשר שבין המורה למתנדב.
2. יחס בית הספר למתנדב.
3. התלמידים עצמם.

רכזת המתנדבים בגבעתיים, יונינה פוקס, שגם ניהלה את הדיון, עושה הבחנה בין אותם המתנדבים שמרגישים בבית הספר כבביתם, לבין האחרים, בעיקר החדשים שבהם, שלא מרגישים כך, וכאן, היא אומרת: "צריכה להיות עבודה" על מנת שירגישו כמו בבית.

ראובן, ראש צוות ב"שמעוני" סיפר ש"היו כישלונות בעבר, ועד שהם טופלו, הכל התמסמס. השנה, התלבשנו על הבעייה. מנהלת בית הספר לקחה את העניינים בידיים, ואני, בתפקידי, בודק אצל כל מתנדב ושואל, מהם רצונותיו, במה יהיה לו טוב ובמה לא, ושולח את הדברים לרכזת המתנדבים של בית הספר וגם לרכזת היישובית של 'ידיד לחינוך'. אני לא מתבייש לומר, צריך גם "לנדנד'", אומר ראובן. "צריך לדאוג לזיווגים ולראות שגם בהמשך זה מוצלח. הוותיקים כבר מעורים, אבל לא כולם כאלה. אנחנו, שבעת המתנדבים בבית הספר ממש משולבים בצוות".

במשך לאותו הנושא, עלה גם עניין המיפוי. "אם רוצים בהצלחת שיבוצי המתנדבים בכיתות, חשוב לשבת מראש ולעשות מיפוי של הכתה – מי צריך מה ואיזה מתנדב מתאים לו". כלומר, תכנון מראש ולא הצמדה אקראית ביום מסויים, או העברת חומר הלימוד של אותו יום בשעה שמונה בבוקר, ממש לפני המפגש של המתנדב עם התלמידים. אם לא עושים את זה, נאמר שם, הרי שיש כאן בזבוז של משאב, ואנחנו מהווים משאב חשוב. צריך גם לקבל משוב מהמורה, אם הילד הצליח והגיע להישגים, ולתת למתנדב הרגשה של הצלחה, שהרי היא בזכותו. לכן, הקשר וההידברות של המתנדב עם המורה כל כך חשובים. למשל, איך רואה המורה את ההתקדמות, איפה היא רואה בעייה שאפשר לנסות לפתור אותה. זה גם נותן תחושה של שיתוף.

אילן, המתנדב ב"בית אקשטיין" מספר: "העבודה שלנו מורכבת מאד. כל תלמיד שונה ממישנהו על פי בעיותיו. האחד יודע לקרוא והשני לא. השלישי מתמודד עם הרטלין שבאותו היום לא עבד לו ועוד. ולכן, מה שנותן לי סיפוק הוא היכולת לקדם את התלמיד. המתנדבים מקבלים יחס יוצא מן הכלל מהמנהלת וצוות המורים. בכל זאת מתוך שמונה מתנדבים עזבו ארבעה, ואני לא יודע למה". ואנחנו נוסיף שאולי ההתמודדות שם קשה להם יותר מדי, וכאן נשאלת השאלה, אם אפשר לעשות משהו בנידון.

גם משה, המתנדב ב"שמעון בן צבי" וב"שמעוני" אומר ש"אם אנחנו מרגישים שאנחנו תורמים וטוב לנו לבוא לכיתה, זה בודאי תורם להמשך התנדבותנו".

אחת הבעיות שעלו ושבודאי אינה תורמת לתחושה הטובה של המתנדב היא, המחסור שקיים לא אחת במקום בו יוכל המתנדב לשבת עם תלמידיו. לעיתים מחוסר ברירה הם יושבים במסדרון, שאינו שקט ואנשים עוברים בו, ולכן בודאי אינו מתאים מחוסר יכולת להתרכז. הרעיון שעלה לשיפור המצב הוא לקבל מראש לוח של חדרים ריקים בשעות בהן כתה נמצאת בסיור, טיול או בשיעור חינוך גופני. ככלל הקשר עם רכזת המתנדבים של בית הספר חשוב כאן מאד. היא יכולה לסייע לפתור בעיות כאלה ואחרות. אורנה, אשת הקשר מטעם ביה"ס גורדון למשל, מספרת שהיא מבקשת לא לשבץ מתנדבים ביום החופשי שלה, בו היא לא נמצאת בביה"ס ולכן אינה יכולה לסייע.

ככלל, התיחסות ביה"ס קובעת הרבה מאד באשר לתחושת המתנדב. בהרבה בתי ספר מוזמנים המתנדבים לארועים השונים, לטקסים ולסיורים, מקבלים שי קטן, אפילו סמלי, כל אלה והקשר עם המנהל/ת תורמים לכך מאד.

בדיון הייתה גם הבנה, שלא תמיד דברים מתאפשרים למרות הרצון הטוב. אשת הקשר מטעם ביה"ס, הדס מ"בורוכוב" סיפרה על הדילימות שיש לה לפעמים כאשר היא נמצאת בין המתנדב למורה. לעיתים המורים מאד עסוקים, כפי שכולנו יודעים, לפעמים ראשם עסוק בעוד הרבה עניינים והתרחשויות בביה"ס ולכן לא תמיד הם פנויים או זוכרים לתת למתנדב את חומר הלימוד בזמן, או לשלוח תלמיד למתנדב, היושב ומחכה לו. "אני רוצה שהמתנדב לא ייפגע. כשנוצרת בעייה כלשהי. הוא יודע שיש לו אפשרות של קשר איתי. אבל מילת המפתח אצל כולנו היא גמישות".

ולבסוף, הילדים, איך הם עוזרים לשמר את שהותו של המתנדב בביה"ס? כאן הדברים פשוטים. הילדים לומדים לדעת שהמתנדב רוצה אך ורק בטובתם. דורון, המתנדב ב"בורוכוב" מספר למשל, שהוא נמצא יחד עם המורה בשיעור בכתה. לאחר שהמורה מסבירה את החומר ונותנת לילדים תרגולים, הילדים ממש מתחרים ביניהם למי ייגש דורון קודם ויעזור לו להבין טוב יותר את החומר. על יחסם זה של הילדים, כמובן שכולם מסכימים וזהו כמובן הסיפוק הגדול ביותר של המתנדב.

עם סיום המפגש מספרת יונינה על כך שבמטרה להעצים את תפקיד ראשי הצוותים (שהם מתנדבים כמובן), תעמיד 'ידיד לחינוך' לרשותם תקציב לצורך גיבוש קבוצות המתנדבים בבתי הספר.