גילוי מהיר – על מקרים של חרם והתעללות בין ילדים, מה עושים? מאת: צביה טולדנו

כולנו מכירים את תופעת החרם החברתי, או סוגי התעללות פיזית או נפשית של ילדים כלפי חבר או חברה בכתה. הדבר המדאיג הוא, שתופעה זו מתחילה להיות נפוצה יותר ויותר ביחוד בעידן הרשתות החברתיות.

אז מה הוא חרם חברתי?
כשמדובר בחרם חברתי, הכוונה היא לילד או ילדה המודרים מחברת הכיתה או משכבת החברים שלהם, המתעלמים מקיומם, לא מדברים איתם ולא עונים להם. הסיבות יכולות להיות שונות: מראה חיצוני של הילד המודר (יפה מידי, או מכוער לדעתם), קנאה בתלמיד גאון או מחונן, וגם הבדל מעמדי (כאשר קבוצת ילדים חושבת שהיא שווה יותר ממישהו או מישהם בכתה), אבל התופעה איננה תמיד דווקא חרם, זו יכולה להיות פשוט "סתם" התעללות חד פעמית או לאורך תקופה קצרה, שפוגעת בילד בצורה קשה וגורמת לו להרגשת בדידות, דיכאון, חרדות, וירידה בביטחון העצמי.

התופעה נעשתה יותר ויותר נפוצה מאז קיומן של הרשתות החברתיות כשהאצבע קלה על המקלדת – כולל צילומים של הקורבן.
תלמידים שחוו על בשרם חרם חברתי, נותרים פעמים רבות עם צלקת לכל חייהם, במקרים מאוד חריגים, זה מגיע לכדי התאבדות.
ישנם מקרים יוצאי דופן של תלמידים בעלי חוסן נפשי, אשר הצליחו לצאת מהמשבר ואפילו התפרסמו והפכו להיות לעזר לאחרים. דוגמא ידועה היא הזמרת נטע ברזילי שסבלה מהשמנת יתר, זכתה לקיתונות של לעג, התגברה, יצגה את ישראל באירוויזיון, הביאה ניצחון, והפכה לקולן של נשים אחרות.

נשאלות שתי שאלות:

1. מדוע זה קורה ומדוע בתי הספר לא מצליחים למגר את התופעה?
2. האם מקיימים בכיתות שיחות או פעולות אחרות במידה מספקת על בעיות חברתיות מסוג זה?

הניה קמיר, חברתנו לצוות התקשורת – שהייתה יועצת בעברה, מספרת: "בתקופה בה עבדתי, כמעט שלא היו רשתות חברתיות, כך שהתופעה הייתה פחות נפוצה, או שפשוט פחות ידעו עליה, אבל אני נזכרת בשני תלמידים מבריקים מכתה יא, שהחליטו ל"התבדח" על חשבון אחת הבנות בכתה. הם כתבו עליה דברים מפלילים על רקע מיני שכללו כל מיני רכילויות. לא היה פה חרם, אבל המקרה הגיע בעוד מועד למנהלת ביה"ס. המנהלת כינסה את המורים ובהתייעצות משותפת מתוך הבנה שמדובר בהתעללות לשמה, נפלה החלטה חד-משמעית !! שני התלמידים, למרות היותם תלמידים מצטיינים, הועברו לבי"ס אחר. המפקחת מטעם משרד החינוך נתנה גיבוי מלא להליך".

"מקרה נוסף, הידוע לי", מספרת הניה, "הוא של חרם על ילדה בכיתה ה' שנמשך גם לאורך כיתה ו'. הילדה הייתה בעלת בטחון עצמי, שנפגע מאד בעקבות החרם. בבירור שנערך בביה"ס הסתבר שהיה סכסוך בין קבוצה קטנה של בנות, ואותה ילדה לקחה צד מסוים, שלא היה לרוחם של השאר. אולי גם הבטחון העצמי שלה הרגיז את הילדים. חרם תמיד היה ויהיה גם בגלל קנאה".

אז איך ניתן למגר את התופעה או לפחות להקטין אותה? במילה אחת: שיחות ושוב שיחות עם כל הכיתה, השיחות צריכות להיות סביב נושא הקנאה, ההבדלים בין בני האדם, וקבלת האחר. צריך לדבר על חולשות, לדעת לסלוח וגם לדעת לפרגן.

נביא כאן עוד מקרים של חרם או התעללות וגם על אופן הטיפול בהם:
בכיתה א', בין התלמידים הנרגשים, הייתה ילדה יפה עם תלתלים ארוכים וזהובים. כבר בימים הראשונים חוותה סוג של חרם. ניגשה אליה תלמידה מפולפלת, בולטת מאוד בנוכחותה ואמרה לה: את חושבת שאת יפה רק בגלל התלתלים שלך? שתדעי לך, את נראית כמו כבשה. כל הבנות בסביבה פרצו בצחוק. לאורך ימים אחדים לעגו הבנות לילדה, צחקו ממנה וקראו לה כבשה.
הילדה הגיעה הבייתה בוכייה, ובקשה רק דבר אחד: "אמא, היום אני רוצה להסתפר, נמאס לי מהתלתלים, ואני יותר לא רוצה ללכת לבי"ס הזה". האם הבינה שמשהו קרה, וכבר למחרת הגיעה לכיתה. המורה פעלה בצורה מדהימה: "תלמידים, היום נדבר על קנאה, כמעט כל אחד רוצה משהו שאין לו ויש למישהו אחר, למשל, אני מאוד רוצה תלתלים מדהימים כמו שיש למישהי, אבל אולי הילדה עם התלתלים הייתה רוצה עיניים כחולות כמו שיש לי. תלמידים, עלינו לאהוב את עצמנו ולכבד את האחר". שיחה כל כך פשוטה הביאה לרגיעה בכיתה.

 מקרה אחר מספר על תלמידה בכיתה ה' ששמה לב, כי בהפסקות כולם מתרחקים ממנה. כשחזרו מההפסקה אף אחד לא רצה לשבת לידה. כשאחת מבנות כיתתה חגגה יום הולדת, התלמידה הדחויה לא הוזמנה. הדבר נמשך לאורך תקופה מסוימת. הילדה נכנסה לדיכאון ובכתה בלי סוף. אחיה הבוגר ממנה, למד באותה כיתה עם אחיה של התלמידה שחגגה יום הולדת. "למה אחותך הזמינה את כל הכיתה ואת אחותי היא לא הזמינה?" שאל האח הכאוב. "לא נעים לי להגיד לך", השיב הילד, "אבל שמעתי את אחותי מספרת לאימי, שלאחותך יש כינים, וכולם מתרחקים ממנה".
איננו יודעים, ואולי ניתן לשער, מה הייתה הסיבה לכך שנושא הכינים של ילדה בכתה ה' לא טופל, אבל כשנודעה הסיבה, הילדה ומשפחתה תודרכו באופן הטיפול. התקיימה שיחה כיתתית והסדר חזר על כנו. זוהי דוגמא למקרה שאפשר היה למנוע מראש, אם הבית ובית הספר היו ערים בזמן לתופעה. הילדה לא הבינה מה סיבת ההתרחקות ומאד נפגעה. בשיחה שקיימה המורה בכיתה, היא דיברה על כך שהיא מבינה שהילדים פחדו להידבק, אבל גם דיברה על מה שהילדים יכלו לעשות באופן חיובי מבלי לפגוע בילדה. בכל זאת, גם כשהבעיה החברתית נפתרה, הצריבה נשארה בלב וקשה היה לילדה לתת אמון בחברותיה.

המקרה הבא הוא דוגמא לתושייה של תלמיד שנפגע, ועזר בעצמו לפתור את הבעיה – תופעה שהיא נדירה למדי במקרים כאלה
בשיח מקרי בין מתנדבת לבין תלמיד בכיתה ג', שאלה אותו המתנדבת "איך אתה מרגיש בכיתה?" ללא היסוס ענה לה "חרא" (סליחה על ההתבטאות). המתנדבת נזכרה, שכאשר קבלה את רשימת התלמידים איתם תעבוד, נרשם לצד שמו של התלמיד "סובל מבעיות חברתיות".
"למה אתה מרגיש ככה?" שאלה המתנדבת.
"אין לי בעיה לספר, כי פתרתי לבד את המקרה".
יום אחד נכנסתי לכיתה וכולם פרצו בצחוק. שמתי לה כי לאחד מהם היה טלפון והוא הראה להם משהו. בקשתי להסתכל, וראיתי כי ביו-טיוב יש תמונה שלי ושיר שנכתב עלי : מויישלה (שם בדוי) הוא בת, ובעצם הוא בן זו.... ושרמו....

לא התבלבלתי, רצתי למנהלת, סיפרתי לה והיא רצה ביחד איתי לכיתה, לקחה את הטלפון ומול כל הכיתה אמרה לתלמיד שעשה זאת: "עכשיו תתנצל ומול כולם תמחק מייד את הסרטון וזו פעם אחרונה שאני רואה תופעות כאלה בכל בית הספר".

אז איך ניתן למנוע תופעות כאלה?
כל המקורות בהם חיפשתי, מדברים על כך שקודם כל ההורים צריכים להיות ערניים ולשים לב, אם משהו השתנה בהתנהגות הילד, האם מצב רוחו רע, האם הוא מסתגר בחדר, ומסרב ללכת לבית הספר. ובאשר לבתי הספר עצמם, מורי התלמידים חייבים לגלות עירנות באשר לתופעות כאלה. כמו כן מומלץ למנות עובד הוראה או יועץ שיהיה ממונה על נושא החרם - אדם שעבר הכשרה בתחום ושיוכל לזהות תופעות חריגות בתוך הכיתות, וכמו שהניה אמרה: "שיחות, שיחות ושוב שיחות".

משהו נוסף שיכול לעזור בפתרון הבעיה הוא מתוך ניסיוני בבית הספר בו עבדתי: מנוי גוף המורכב מנציג ההורים, נציג התלמידים ונציג המורים – גוף זה יהיה הראשון לשמוע ולהביא לפתרון. מספרי הטלפון של חברי הוועדה הזו יהיו זמינים לכולם.