"מעולם לא ראיתי כאחד האדם" - ההתמודדות המופלאה של הציירת כבדת הראייה ומתנדבת העמותה, רות יצחק מבאר יעקב, מאת: אילנה סלומון

האור שנגה על המבקרים בתערוכת הציורים  שהתקיימה ביוזמת "המרכז לעיוור בישראל ", לא הותיר אף עין יבשה. כשקיבלנו  הזמנה לתערוכה שהתקיימה ביבנה ביום חורפי גשום, חששנו מתהפוכות מזג האוויר בדרך לא מוכרת. שקלנו האם כדאי לבקר בתערוכה, בה תוצגנה עבודותיה של רות יצחק, המתנדבת מטעם "ידיד לחינוך" בבאר יעקב. כשהגענו לתערוכה, חשנו את תחושת השליחות שבקרב משתתפיה, שהציגו את יצירותיהם האומנותיות למרות לקות הראייה החמורה בה לקו. הבנו את חשיבות ביקורנו בתערוכה, כדי לחזק את ידיהם של המציגים את עבודותיהם  בה.

רות יצחק קיבלה אותנו  בכניסה לתערוכה במאור פניה, והציגה בפנינו את יצירותיה האומנותיות. ציוריה המיוחדים והיפים מעידים על כשרונה ועל דרכה האומנותית הנשגבת מבינתי.

היא מספרת שנולדה עם קוצר ראייה גבוה בשתי עיניה. והיום היא רואה בעין אחת בלבד בשדה ראייה של 10%. "אני מאוד אוהבת אומנות ועל כן תמיד ציירתי, וזאת גם בתקופות בהן חלו שינויים במצב ראייתי. עד גיל 26 מצבי איפשר לי לראות רק מקרוב, ועל כן עסקתי בסריגה, בגילוף עץ, ברקמה ובכל תחום אפשרי שבו מושם דגש על ראייה מקרוב. בגיל 26 חל שינוי דרסטי במצב ראייתי. הפסקתי להשתמש בעין ימין. לאחר ניתוח בעין שמאל חל בה היפוך, והתחלתי לראות בה בפרספקטיבה רחבה יותר, אבל בו בזמן ראייתי הקרובה הפכה למטושטשת. מצב זה איפשר לי לעסוק בנגרות, בנגינה על פסנתר, בצילום ובציור".

רות היא אמא לבן ובת אהובים ולשבעה נכדים "שהם הדובדבנים שבקצפת", היא אומרת, ומוסיפה: "אני בעלת 20 שנות ניסיון כרפלקסולוגית בכירה ובטיפול ע"פ שיטת אלבאום. במרכז 'נא לגעת' עבדתי 12 שנים מאז הקמתו כמלצרית ומדריכת סדנאות בחושך. משחר ילדותי אני בהודייה על היש ועל האין שבחיי, למרות שמעולם לא ראיתי כאחד האדם".
רות מספרת שהציורים שהיא מציירת, משקפים תהליך התפתחות שעברה.

איך את מצליחה לצייר למרות הקושי בראייתך, שאלתי.

"למדתי להשתמש בשרידי הראייה  שלי", השיבה, "כדי לחוות את יפי הבריאה באמצעות מגע, אור, צל, צבע, רגש, אנרגיה והקשבה לאינטואיציה, וכך אני מעניקה ביטוי יצירתי לעולמי הפנימי".

האם תוכלי להדגים את דברייך בעזרת אחד מציורייך? "בוודאי", היא אומרת. " את הציור שבחרתי לקרוא לו 'התעוררות' והוא מוצג כאן, ציירתי בעקבות האבל על אחי ניסים  ז"ל, ובשל הכאב שלנו כעם לאחר אירועי השבעה באוקטובר. מצאתי  נחמה ביכולתי לבטא את תחושותיי באמצעות היצור האלמותי והנצחי כמו 'עוף החול', כשהוא עולה מתוך הקרטון הארעי והמתפורר, ובכך מדגיש את עוצמתם הרבה של החיים אל מול דברים זמניים ומתכלים".
הציור נבחר להיות מוצג בכנסת ישראל בכנס העונה לשם "מאירים את הדרך", שהתקיים לקראת יום העיוור ולבעלי לקות ראייה.

רות, המתנדבת שלוש שנים ברציפות בכיתת החינוך המיוחד  בבית הספר "אמירים" שבבאר יעקב, נהנית מתלמידיה ומעשייתה החינוכית למענם. התלמידים וסגל המורים בבית הספר נהנים כמובן גם הם.
"עבודת ההתנדבות שלי שונה מעבודת שאר המתנדבים, כי אינני מסוגלת לקרוא מרחוק. אני מסייעת לילדים בעלי קושי לאחוז בעיפרון בצורה הנכונה ומשלבת את הידע שלי כמטפלת בשיטת אלבאום. המורה אומרת, שמשהו בהווייה שלי מרגיע את הילדים".

האם הילדים יודעים שאת מציירת? "חלקם יודעים שאני מציירת. כשהגעתי לכנסת להצגת ציורי שם, הילדים ידעו על כך."

ישבתי וחשבתי ביני לביני, שרות וחבריה בעלי לקות הראייה מקרינים מאורם על סביבתם. רות בחרה להתמודד בתבונתה עם קוצר הראייה בו לקתה ולשמש אות ומופת בעשייתה הברוכה.