אתי דוידוביץ' מבאר שבע מספרת על שני גיבורים במשפחה אחת, שני האחים פוזננסקי שנפלו במלחמת העצמאות - מאת: יפה חכמון

אתי דוידוביץ', מתנדבת ב'ידיד לחינוך' וחברה טובה, יוצקת את כישוריה וניסיונה לתפקידה ב'ידיד לחינוך'. באחת הפגישות שלנו סיפרה לי, כי משפחתה איבדה שניים מבניה במלחמת העצמאות (הנופלים היו שניים מדודיה – האחים של אביה). יצחק פוזננסקי נהרג בקרב בית קשת שנערך ב-16 במרץ 1948 (ה' באדר תש"ח), ובו נהרגו שבעה לוחמים, חברי הקיבוץ, בקרב עם לוחמים ערבים על השליטה באזור. בקרב הזה נהרג גם עלי, בנו של נשיא המדינה דאז יצחק בין צבי. כשאמר סבא אברהם, אביו של יצחק, את תפילת "אל מלא רחמים" מעל קבר בנו, לא ידע, כי כעבור חמישה שבועות מהרגע הנורא הזה בערב ליל הסדר, הוא יאבד במלחמה הזו גם את בנו הצעיר, חיים פוזננסקי, המוכר בכינויו פוזה. זה קרה בקרב העקוב מדם בנבי סמואל בדרך לירושלים. פוזה שהיה מפקד בגדוד הרביעי בחטיבת הראל, כתב להוריו שהוא משמש כאפסנאי, על מנת שלא להדאיגם.

פוזה היה מגדולי הלוחמים בפלמ"ח, ופיקד על "מחלקת משמרות", שהייתה יחידה מיוחדת - כוח מובחר של ההגנה. הוא היה מפקדם של דודו אלעזר ושל רפול. רפול כתב בספרו, כי פוזה היה אחת הדמויות החזקות שהשפיעו על חייו. תמונתו של פוזה הייתה תמיד תלויה במשרדו.

אתי מצרה על כך שלא הכירה את הדודים שלה, כי נולדה חמש שנים לאחר פטירתם, אבל גדלה על סיפוריהם. היא זוכרת את תמונותיהם של הדודים (גם בגודל טבעי) בבית הסבים בתל אביב לצד תמונות "מחלקת משמרות" שסמל הפלמ"ח מוטבעת בהם.

"מילדותי, היא מספרת, "נסעתי ביום הזיכרון לבית הקברות בקריית ענבים, ופגשתי בחבריו מהפלמ"ח. התרגשתי מאוד מהתמדתם של החברים, שהקפידו במשך שבעים שנה ויותר לפקוד את קברו של פוזה יחד עם ילדיהם ונכדיהם".

עוד מספרת אתי, שתמיד היא מחפשת חומר על הדודים, ונתקלה בקטע מעיתון "דבר" של אז, בו דווח על הלוויה שנערכה לשבעת ההרוגים בבית קשת (קטע מצורף).

הרבה נכתב על פוזה ומורשתו . בספריהם של גלילה רון פדר "פוזה", ומאיר שלו "יונה ונער", נשקפת דמותו כמפקד נערץ, גיבור בעל עוז רוח עם דבקות במטרה.

במסגרת התנדבותה של אתי, בעיקר לקראת ערבי הזיכרון ויום העצמאות, היא משתפת את המורה והתלמידים אודות משפחתה, וקוראת קטעים שנכתבו לזיכרם. חשוב לה לשמור על המורשת

שני האחים לבית פוזננסקי היו חלק ממגש הכסף עליו ניתנה לנו מדינת ישראל.