מעשה במייז'לה (עכבר קטן -ביידיש) - מאת: חנה הופר

בעלי ז"ל, שורד שואה, היה עושה מייז'לה מממחטת אף עשוייה מכותנה. הוא היה מקפל אותה בקיפולים מיוחדים עד שיצר מייז'לה. היו מייזלך בצבעים שונים, בהתאם לצבע הממחטה.

אחר כך היה שם את המייזל'ה על כף ידו, ובעזרת אצבעות היד שהוסתרו, היה מקפיץ את המייז'לה. הנכדים מאד אהבו שישחק איתם כך. גם אני למדתי להכין מייזלה ולהקפיצו כמו שבעלי היה עושה, וכשהנכדים באו לביתנו, ובעלי לא היה בבית, אני זו שהכנתי את המייז'לה ושיחקנו יחד.

כעבור כעשר שנים, הבכור בנכדיי טס לוורשה עם אשתו. הם הלכו למוזיאון השואה - מוזיאון מרשים מאד, ומשתרע על שטח גדול. בלתי אפשרי לראות הכל, (הייתי שם לפני שמונה שנים, ולא ראיתי הכל). בזמן שהיה שם, הוא התקשר אלי בהתרגשות גדולה וסיפר, שהגיע לוויטרינה, המוגנת בזכוכית. בויטרינה היה שלט: "משחקי-ילדים בשואה". מה רבה הייתה ההפתעה, כשמצא שם את המייז'לה של סבא. כך הבינו נכדינו שסבא היה שורד שואה. הוא לא רצה שיידעו, ולא סיפר על השואה לא לילדינו ולא לנכדינו. "אני רוצה, אמר, "שהם יגדלו שמחים ומאושרים".