הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
ל "j give" - לחץ כאןל "עיגול לטובה" - לחץ כאן

האתגר והסיפוק שבחינוך ילדים על הרצף האוטיסטי בבתי הספר, חלק ב' - מאת: צביה טולדנו

חינוך הילדים על הרצף האוטיסטי בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה - צביה טולדנו מספרת על ביה"ס "גיל" בתל אביב

 

נפלה בחלקי הזכות הגדולה במשך שנים רבות להיות מזכירת בית ספר של תלמידים על הרצף האוטיסטי - בית ספר שהוא שילוב של חטיבת ביניים, בי"ס תיכון ואף מעבר לכך. אוכלוסיית התלמידים נעה מגיל 12 עד גיל 21 בחסות משרד החינוך.
אחרי גיל זה ישנם תלמידים שעוברים לגור בהוסטלים, וישנם כאלה שנשארים יחד עם משפחתם ויוצאים לתעסוקה חלקית במסגרות שונות כמו "המשקם".

אני רוצה לתת לכם הצצה קטנה להתנהלות בית ספר כזה. עברו שנים מאז עבודתי שם, לכן שלחתי את הכתוב כאן למנהלת ביה"ס ולמורה הבכירה בכיתת האספרגר, שקראו ואישרו את הכתוב.

בית הספר נמצא בתל אביב. התלמידים מגיעים אליו בהסעות, הממומנות ע"י משרד החינוך. למשל, אלינו לת"א הגיעו תלמידים מכפר יונה, מכפר סבא ומאשדוד. גם היום בית הספר הוא על אזורי.
הלימודים נמשכים עד לשעה 17.00 כולל לימודים בחופשות החגים ועד מחצית אוגוסט. הכיתות מונות בין 8 ל-10 תלמידים. החלוקה אינה בהכרח לפי גיל התלמיד, אלא לפי רמת התפקוד שלו – החל מאוטיסטים הלוקים גם בפיגור שכלי וכלה באוטיסטים מחוננים, מה שנקרא אספרגר.
כפי שקוראים לצוותים בבתי החולים "המלאכים בלבן", אני הייתי מכנה את צוות המורים והסייעות שעובדים עם האוכלוסייה האוטיסטית, "המלאכים עם הכנפיים". למה כנפיים?
כי בזכות עבודתם הבלתי מתפשרת, התלמידים מקבלים מעוף תפקודי, החל ביכולת תקשור, עצמאות בחיי היום יום, לבישה, הנעלה, רחצה, לימוד גילוח לבנים והתנהלות הגיינית לבנות עם מחזור חודשי. הצוות גם מתרגל אכילה תרבותית ליד שולחן עם סכין ומזלג - כל זה לצד התחשבות בגבולות היכולת של כל אחד ואחת.

התלמידים בעלי היכולות הגבוהות במיוחד, בולטים מאד בתחום הציור והמוסיקה. הייתי בתערוכת ציורים ובקונצרט של שניים מהתלמידים - מרגש ביותר.
יש לחלקם יכולות - על בזיכרון שמיעתי וחזותי. אני נזכרת שהגיע לארץ לפני שנים נער אוטיסט מארצות הברית, ובמסוק בו טס מעל ירושלים, הוא "צילם" בעיניו את המראות וכשישב לצייר, הדיוק של המקומות שראה, היה פנומנלי: כיפת הסלע, מגדל דויד, החומה – מדהים.
יש תלמידים שהוגשו לבגרות במקצוע אחד בלבד, יש כאלה שגויסו לצבא כמתנדבים. הדייקנות, משמעת העבודה והחריצות שלהם במילוי משימות, הן תכונות שכל מנהל עבודה היה רוצה בעובדיו.

המורים והנהלת ביה"ס עושים ככל יכולתם לחשוף את התלמידים לעולם העבודה.

לא לחינם הסכימו השכנים לביה"ס לקבל את התלמידים למספר שעות עבודה: סניף דואר- למיונים. מכבסה – לקיפול כביסה. מתפרה - לפרום תפרים ולתפור כפתורים. בית קפה - לפינוי ועריכת שולחנות.

בתקופתי, אחת לשבוע הייתה קבוצה בליווי סייעת נוסעת לבסיס אספקה בצריפין. התלמידים לבשו בגדי חאקי, מיינו וארזו ציוד וביגוד של חיילים ואכלו אתם ארוחת צהרים בבסיס. איזו גאווה ואיזה אושר.
מצד שני, היו מגיעים בכל יום שישי חיילים, שלפני חופשת השבת שלהם, הקדישו מזמנם להפעלות, משחקי תחרות בכדור ועוד (אחרי הכל חלק מהתלמידים הם בגיל גיוס).
פעילויות אלה עם הצבא התקיימו לפי דברי המנהלת עד שפרצה מגיפת הקורונה. קיים רצון לחדש בהמשך את הפעילות החשובה הזאת.

חשוב לציין את החשיפה ההדדית של אוכלוסיית האוטיסטים לתלמידים רגילים בני גילם. זו תרומה בעלת חשיבות לשתי הקבוצות.

היום, אחרי שנים רבות, ביקרתי בביה"ס גם מתוך געגועים וגם במטרה להעשיר את הכתבה בצילומים של עבודות קרמיקה וציורים מדהימים המעטרים את הקירות.
נכונה לי הפתעה מעניינת באחת הכיתות עם תלמידים בעלי תפקוד גבוה, חלקם בעלי יכולת תקשורת טובה. כולם היו דרוכים סביב מכונית קטנה שהחלה לנסוע על השולחן. לפתע נשמעו מחיאות כפיים מכולם. הבטתי סביבי ולא חשתי אפילו לשנייה שלא כולם היו תלמידי הכיתה.

"מה קורה כאן?" שאלתי את המורה מאיה המקסימה (אני משוחדת).
"את הגעת לשיעור רובוטיקה. תכירי את שני התלמידים המקסימים שמגיעים לכאן כל שבוע להרפתקה חדשה ברובוטיקה.

"את מרשה לי לראיין אותם?" שאלתי.
לאחר שמאיה אפשרה לי, בקשתי רשות מהתלמידים. "מסכימים אבל אל תצלמי אותנו".
"אנחנו מכיתה י"א בבי"ס "תיכונט", מגיעים אחת לשבוע, לפעמים אנחנו ולפעמים תלמידים אחרים מכתתנו. אנחנו חושבים על רעיון לבניית חפץ רובוטי יחד עם התלמידים.
מאבנים של לגו אנחנו בונים דמויות, מכוניות, מטוסים, ואח"כ מלמדים את התלמידים את הצד האלקטרוני בהפעלת המוצר.
בצאתי לחצר הבחנתי בקבוצת תלמידים ישובה במעגל על הדשא ומולם שלוש בנות בתלבושת של תנועת הצופים.

"ספרו לי מה בדיוק אתן עושות"?
שירה (שם בדוי): "אנחנו תלמידות כיתה י', וחברות בתנועת הצופים משבט "החורש". באנו על מנת להגדיל את מספר התלמידים האוטיסטים, שכבר מגיעים לשבט הצופים שלנו עוד מהשנה שעברה". (מנהלת ביה"ס מציינת כי לביה"ס מגיעים גם חניכי שבט "הנשיא" ושבט "אביב" של תנועת הצופים).
"מה סוג הפעילות שאתן עושות עם החניכים בקבוצה בה מעורבים גם חניכים אוטיסטים"?
מיקה (שם בדוי): "אנחנו מתייחסות אל כולם כשווים. יש פעילויות העשרה בתחומים שונים, למשל היה טכס לזכרו של יצחק רבין וכל החניכים השתתפו. יש לנו גם פעילויות משחק, תחרויות, והמון כייף"
"איך זה קורה מבחינה טכנית? הרי התלמידים גרים במקומות שונים, מי מביא אותם לשבט?"
דורית (שם בדוי): "התלמידים מסיימים ללמוד בשעה ארבע ואז מגיעות ההסעות לבתים. התלמידים שמגיעים אלינו, מוסעים לפעילות בשבט, האוטובוס מחכה עד לסיום הפעולה ואז מסיע אותם לבתיהם (יוזמה זו היא של עיריית תל אביב).

אני: "איך אתן מתמודדות עם התפרצויות זעם והתנהגות חריגה אחרת?"
מיקה (שם בדוי) "נכון, זה קורה לפעמים. קבלנו הדרכה ולמדנו להתמודד עם זה, חלק מהחניכים האוטיסטים יכולים לתקשר ואיתם יותר קל".

עזבתי את ביה"ס בתחושה, שככל שעוברות השנים, נפתחות עוד ועוד אפשרויות שילוב של תלמידים אוטיסטים במסגרות שונות, שבהחלט יכולות לתרום להתפתחותם ולאושרם