הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

הדרמה בתקשורת – מה חשוב לנו להבין כדי לא ללכת שולל אחריה? - מאת: נחום נוימן

כתבה שלישית בסידרה

בסידרה זו עסקנו בגלויי הדרמה שבערוצי התקשורת השונים, כולל הרשתות החברתיות. ובמקרים בהם אנו הצופים הופכים לשחקנים אקטיביים בדרמות אלה.

כעת נבחן מה אנו, הצופים בערוצי הטלוויזיה והפעילים ברשתות, יכולים לעשות מול הדרמטיזציה ההולכת וגוברת.

לבטח הרגשתם שרמת הדרמה בכל ערוצי התקשורת עולה עם השנים, ויחד איתה יש יותר וולגריות, שפה ירודה, צעקות, תמונות בוטות ועוד. כאן המקום לשאול, מדוע זה קורה, והתשובה היא די פשוטה: התמכרות. אנחנו הופכים למכורים לדרמות אלה, ובהתאם, אמצעי התקשורת מגישים לנו כפי שכל מכור נידרס, מינון הולך וגדל של דרמטיזציה, כדי שנמשיך לצפות באותו ערוץ, או נמשיך להיות פעילים באותה רשת חברתית. לדוגמה, כאשר נראה היה שפייסבוק כבר לא מושכת את הקהל הצעיר, נתנו לנו אופציות יותר סוערות כגון אינסטגרם וטיקטוק.

גם תוכניות הריאלטי תורמות את חלקן לדרמה. בתוכניות אלה מלהקים לרוב אושיות רשת, סלבס, מובילי דעת קהל ולעיתים סתם עמך, שעשויים להעצים את הדרמה. לבטח תאמרו, הרי תוכניות הריאליטי אינן החיים עצמם, הרי זו הצגה. אז תשובתי היא, שתוכניות הריאליטי נבנות באופן שידמה לנו הצופים, שאלה החיים עצמם, במגמה לטשטש אצלנו את האבחנה בין החיים לבין התוכנית. אנו מזדהים עם השחקנים בתוכנית, וגם מחקים אותם. ברשתות החברתיות המגמה היא לטשטש אט אט את האבחנה בין המציאות למציאות המדומה. מאפשרים למשתמשים לבנות לעצמם דמויות דמיונית (אווטרים), לבנות לעצמם פרופילים מדומיינים, וכמובן לפרסם תמונות פרופיל, שהקשר בינן לבין המראה האמיתי קלוש. תופעות אלה, שבהן אנשים, ובעיקר צעירים, מתקשים בעצמם להבחין בין הדמות המדומיינת שלהם לבין מי שהם במציאות, הולכות ומתרבות.

אני מאמין שהרבה יותר אנשים מתעניינים, מעורים ובקיאים במה שקורה בתוכנית הריאליטי של בית "האח הגדול" לעומת הנעשה במועצת לקיה בפזורה הבדואית, ואולי אפילו במה שקורה בשכונה בה הם חיים, כמו שהרבה יותר אנשים יודעים מה קורה בתוכנית "הישרדות" שמצולמת בפיליפינים, לעומת מה שקורה בפיליפינים על מאה מליון תושביה שעבורם החיים הם באמת הישרדות.

אז השאלה הנשאלת היא, מה עושים בעולם של דרמה הולכת ומתעצמת, בעולם שבו האבחנה בין העולם הריאלי לעולם המדומיין הולך ומיטשטש לעולם בו הפייק ניוז גובר במקרים רבים על העובדות, בעולם שבו רבים מאיתנו מרגישים שעודף הדרמטיזציה מלחיץ אותם ואינו מטיב עימם.

לצערי אין כאן פתרון בית ספר שיתאים לכולם, וכל אחד אמור להתאים לעצמו את הגישה המתאימה לו.

יש הבוחרים את פיתרון הקצה של מזעור הצפייה בטלויזיה, או הימנעות מגלישה ברשתות החברתיות, אך יש כמובן גם פתרונות ביניים.

ראשית, אנו נדרשים ליתר ערנות ומודעות. אם אנו מודעים לכך שערוצי התקשורת "מוכרים" לנו דרמות, נוכל ביתר קלות להכניס את הדברים לפרופורציות. לא נתרגש מכל מילה שנאמרת ולא מכל פתיח בסגנון "התגלתה דרמה ב...." ונבין שזו לא תמיד באמת דרמה. במחקרים נימצא שמידע שלילי או מפחיד, מושך יותר את תשומת הלב. מידע כזה מפעיל אצל רבים מנגנוני הגנה והישרדות, ולכן תראו כמות גבוהה מאד של דרמות שליליות ומפחידות, ותיטו לחשוב שזו כנראה המציאות.

שנית, נדרשת מאיתנו רמה מינימלית של ביקורתיות. חשוב לנו להיות ביקורתיים כלפי דברים שנאמרים ברשתות התקשורת ובמיוחד ברשתות החברתיות, ולזכור שחלק גדול מהמידע המופץ ברשתות החברתיות הינו שיקרי או מוטה במידה רבה, כי נתונים קונספירטיביים לרוב יוצרים דרמה חזקה יותר.

שלישית כדאי לשים לב לסיגנון הדרמה. ככל שהדרמה מוצגת בלשון וולגרית יותר, ברמת דציבלים גבוהה יותר- קרי צעקות, זה מצביע על כך שיש כאן דרמטיזציה מנופחת וברמה ירודה.

כדאי לשים לב, שבמקרים רבים אין מתאם בין עוצמת הדרמה התקשורתית לחשיבות האירוע עצמו, לאופן בו האירוע ישפיע על חיינו או חיי אחרים. הרבה דרמות תקשורתיות גדולות מושלכות אחרי ימים בודדים לפח הזבל של היסטורית הדרמות. בהתאם, תנסו להפעיל מול אותן דרמות בהתהוותן את שיקול דעתכם העצמאי, האם באמת יש כאן דרמה?

ולפעילים ברשתות החברתיות כדאי לזכור שהרשתות מעודדות עודף דרמה במטרה לשמור את הפעילים ברשת שלהם. הרשתות נבנות ומרוויחות מהשיח המתלהם ברשת. זו גם הסיבה שהן אינן ממהרות להסיר מהרשת מידע שיקרי או מסית. עלינו, הפעילים ברשת, לזכור שלא חייבים תמיד לענות ולהגיב. חוסר תגובה אינו מצביע על חולשה, עמדה נחותה או חוסר דעה, אלא לפעמים זו תרומתנו הצנועה למנוע מהדרמה להתנפח לממדים חסרי פרופורציות. מאחר והרשתות הינן כר פורה להתפשטות מידע שהוא פייק ניוז ומידע קונספירטיבי, ממולץ להצליב מידע מול מקורות אמינים יותר דוגמת עיתונות כתובה, שגם בה לא תמיד הכול אמין, אבל לפחות מה שמתפרסם עובר מסננת של עורכים.