"אני מתנדבת סדרתית", על קלרה בן טאטא מגבעתיים – מאת: שושנה רשף

"אני מתנדבת סידרתית", כך מעידה על עצמה קלרה בן טאטא.

זמן רב חיזרתי אחריה. כמו לרבים אחרים גם לנו, הקורונה שיבשה תכניות. לבסוף ניפגשנו. כבר בפתיחה הצלחתי בקושי לעצור את שטף דיבורה. בהמשך  גיליתי שהאנרגיות שלה באות לידי ביטוי בעוד ועוד תחומים.

קלרה, כמו תלמידה חרוצה, הכינה לקראת הפגישה שלנו שיעורי בית. היא חושפת לפני דף עמוס, ובו כל שכתבה עליו, וזאת בכתב יד צפוף ובעיפרון, וגם מחק בידה, "שמא תירצה למחוק ולתקן" - הסבירה.

עוד לפני שהספקתי לשאול שאלה, קלרה זורקת לעברי: "כתבתי מאה שירים, ואני עומדת להוציא ספר על בעלי המנוח שנפטר במפתיע לפני חמש שנים. זה היה עבורי כמו אגרוף בבטן, היא אומרת, ואז התחלתי לכתוב. כתבתי כל מה שהרגשתי. הכתיבה שימשה לי פורקן ותקווה שהספר ישמש תיעוד לעשרות שנים של חיינו המשותפים בזוגיות ואהבה". 

ואז היא ממשיכה ומספרת על  ארבעים ושתיים שנות עבודה במערכת החינוך. עשרים וחמש שנה  בתחום תזונה וכלכלת בית ובתפקיד פיקוח על נושא, ואח"כ בתחום חינוך וספרות (סיימה באוניברסיטה העברית). בהמשך עבדה כמורה לחקלאות בחווה בת"א.

לפני 3 שנים יצאה לגמלאות. מאז הצטרפה ל"ידיד לחינוך" והיא מתנדבת בבי"ס כצנלסון בגבעתיים. גם שם הנוכחות שלה יוצאת דופן. נאמר עליה, שהיא יודעת להלהיב את הילדים. היא מעבירה לילדי כיתות ג' שעורים בתחומים של אורח חיים בריא, אבות המזון וחשיבותה של תזונה בריאה. הקניית ערכים אלה נעשית תוך כדי הפעלת הילדים בהכנת ארוחות בוקר וארוחות עשר בריאות, וגם הכנת קישוטים מפירות וירקות, כדי שגם האסתטיקה שבהגשה, תדבר. התכנית תואמת לתפישתו הייחודית של ביה"ס בנושא הבריאות והחיבור לטבע.

רכזת ידיד לחינוך בגבעתיים יונינה פוקס, מספרת כי בביה"ס התקבלו מכתבי הוקרה מהורים, המספרים כי ילדים שלא אכלו קודם לכן פירות וירקות, החלו פתאום לבקש להכין ולאכול.
איפה הימים ההם כשתפקיד שכזה ודומים לו היה מקובל כחלק מהחינוך בבתיה"ס היסודיים, חשבתי לעצמי בגעגוע, ואפילו נזכרתי איך בימים ההם בביה"ס למדתי  לגהץ חולצה מכופתרת.

ברשימת העשייה של קלרה כמתנדבת בגבעתיים  אפשר למנות את תרומתה למשטרה בתקופת הקורונה, ופעילות שבועית ב"סבתא גן "בבי"ס אורים. מזה שנה וחצי היא מלווה ילד בגיל הגן, יושבת איתו בין השאר, בגינה, קוראת לו סיפור ומשוחחת איתו.

ועוד בשורת המשימות של קלרה:

ברמת גן היא משתתפת בפרויקט "קריאה בהנאה" מטעם עמותת "שלם", שכוללת הקראה ושיחה על סיפורים בקבוצות קטנות עם ילדים בכיתות הנמוכות.

קלרה רואה את עצמה "מתנדבת מבטן ומלידה". יש לי מה לתת, היא אומרת. יש לי זמן יכולת ורצון, ואז היא מוסיפה: "גם במתן מחמאה, חיבוק ופרח אני רואה תרומה".

"אני רק חוליה בשרשרת הנתינה. כך היו הורי וכך גם ילדי. קיים בי צורך לעזור, לתת ולהעניק. הנתינה נותנת לי משמעות, היא ממלאה אותי. בעזרת הנתינה אני מרגישה טוב עם עצמי".

ואחרי כל זה אני מגלה, שקלרה "גם לא מזניחה את עצמה". בשביל האיזון, היא מספרת, שהיא מתעמלת ושוחה, אוהבת קולנוע ותיאטרון. "ובשביל הכיף" היא מקיימת סדנאות בישול, אירוח וסידורי פרחים. זו גם לדבריה הזדמנות, להכיר אנשים חדשים.

מתי את ישנה? אני שואלת

"אני מוצאת זמן לכל מה שסיפרתי לך". היא עונה לי. "וכן, אני גם אוהבת את עצמי. ההתנדבות עבורי היא פרס". 

מכתבה של יעל נווה אמו של יאיר: