הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
ל "j give" - לחץ כאןל "עיגול לטובה" - לחץ כאן

כשהומניזם פוגש טכנולוגיה - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

מתנדבי "ידיד לחינוך" מסייעים לפליטים מאפגניסטאן לשפר את השפה האנגלית

"זו התקופה היפה ביותר בחיי", אומרת דנה הַרמן. היא שוהה מאוגוסט האחרון במחנה באלבניה עם קבוצה גדולה של פליטים מאפגניסטאן. מסייעת להם לקבל את האישורים הדרושים לצורך הגירה למדינות שלישיות. "הם נעשו כמו משפחה, היא אומרת. אני יודעת שאני מביאה להם תועלת גדולה."

אחד הצרכים המרכזיים של הפליטים הוא שיפור השפה האנגלית הדבורה. רובם ייקלטו בקנדה. דנה פנתה לנמרוד אקרמן, מנכ"ל עמותת "ידיד לחינוך", בתיווכו של פרופ' דוד הרמן, איש חינוך, חבר הוועד המנהל של העמותה וחבר במזכירות הפדגוגית. פרופ' הרמן חשב, שאפשר לגייס את המתנדבים של START TALKING  שתומכים מרחוק בלימוד האנגלית אצל תלמידי חטיבות הביניים, למשימה שכולה כלשון נמרוד  "תיקון עולם". וכך היה. כיום 23 מתנדבים מקיימים שיחות בוואטסאפ וידאו פעם או פעמיים בשבוע אחד על אחד עם הפליטים. על הפרוייקט הופקדה ברניס מלכה, מנהלת אזור הצפון (אלון), ועמה המתנדבת רחל גלילי, האחראית על פרויקט חיזוק האנגלית אצל תלמידי החטיבות בצפון.

קבוצת הפליטים האפג​נים עם דנה (בחולצה כתומה) במרכז  

דנה התוודעה לקבוצת בנות אפגניות - נבחרת הרובוטיקה של ארצן, ב 2017, כשהכינה כתבה לניו יורק טיימס. היא התלוותה אליהן בנסיעות לתחרויות, ובהמשך, לבקשת העיתון, נסעה לאפגניסטאן להכיר את בני המשפחות ולשוחח עימם. "הייתי באפגניסטאן כמה פעמים", היא מספרת. "העבודה על הכתבה ארכה כשמונה חודשים. נקשרתי אליהן. אני תמיד נקשרת למושאי הכתיבה שלי. באוגוסט 2021, כשכוחות ארה"ב יצאו מאפגניסטאן, והטאליבן השתלט סופית על המדינה, פרסמתי כתבה ב"הארץ", וחשבתי כל הזמן על קבוצת הבנות. הן היו בפחד נורא. התחלתי להרגיש שלא מספיק לי לכתוב, שאני צריכה לעזור להן. הפעלתי קשרים, גייסתי חברות שלי ואת יותם פוליצר, מנכ"ל ישראייד (ארגון ישראלי המסייע לאנשים במצוקה בכל העולם). במהלך אוגוסט וספטמבר עבדנו כולנו, ואז עשינו ביחד כמה מבצעי חילוץ. עם הבנות יצאו גם קרובי משפחה וקבוצת רוכבי אופניים. 42 הגיעו לאבו דאבי, ו – 125 לאלבניה כמקומות מעבר. כיום יש במחנה שלנו באלבניה 80 איש ובהם גם משפחה יהודית אחת".

נמרוד רואה כאן משהו טוב שהצמיחה הקורונה. סיוע באמצעים דיגיטליים. הפליטים יזדקקו לאנגלית כשפה לחיים, ולעמותה יש הזדמנות לתרום בעניין זה. הפרוייקט חדש, מתקיים מספר שבועות. עכשיו, כאשר זה מתבסס, ונוצרים קשרים קבועים, ניתן לעבור לשלב יותר מתודולוגי, לעבוד על פי תכניות. בהמשך אפשר להרחיב את השיטה למחוזות נוספים כמו הקהילה היהודית והישראלית בחו"ל.

ברניס, הממונה על הפרוייקט, מתנדבת בו אף היא בנוסף לעבודתה. היא ילידת סקוטלנד, עלתה לארץ בגיל שבע, מתגוררת בנשר. היא מלווה זוג צעיר, שלהם ילדה קטנה. התחילה לעבוד עם האשה, ואז האיש ביקש להצטרף. היא אומרת שרוב הפליטים בקבוצה הם אנשים משכילים. האנגלית שלהם נרכשה בדרך כלל במסגרת הלימודים האקדמיים או במסגרת העבודה. חלקם עבד בחברות אמריקאיות. אולם השפה הדבורה  שלהם צריכה שיפור. היא נוהגת לשלוח לזוג סרטוני טד, ולאחר שהם צופים בהם, היא משוחחת איתם על תכנם. כמובן שבפגישות הראשונות עשינו היכרות. באחת הפגישות במסגרת שיחות על בישול היא קבלה מתכון לתבשיל אפגני. באנגלית, כמובן. "יש ערך מוסף להתנדבות המיוחדת הזאת" היא אומרת. "המפגש עם תופעת הפליטות, התלישות, והקשיים הנובעים מכך. לאחר שנוצר קשר אישי, מדברים גם על הקשיים." על ישראל הם לא ידעו דבר, ואף לא על יהדות ויהודים. מתייחסים למתנדבים כאל "אנשים טובים באמצע הדרך". אני רואה בפרוייקט הזה "תיקון עולם".

יש בעיה לגבי אנשים שהאנגלית שלהם בסיסית לגמרי, מסבירות דנה וברניס. חסרה שפה משותפת נוספת, שבה ניתן לתת הסברים. אנשים אלה מבין הפליטים יצאו מרשימת הלומדים, למרבה הצער. דנה מספרת על אשה צעירה, שהייתה שופטת באפגניסטאן. היא הגיעה עם תאומים ובהריון. הייתה שם בסכנת חיים. העמותה מצאה בשבילה מתנדבת דוברת פרסית. התברר שהפליטים בקבוצה הם דוברי דארי – פרסית אפגנית. זו שפה מאד דומה לפרסית. "אם יש מתנדבים נוספים דוברי פרסית ויכולת לשוחח באנגלית, יוכלו להביא תועלת רבה בפרוייקט"  אומרת דנה. "יש גם צורך בתגבורת של מתנדבים בכלל. כולם רוצים ללמוד אנגלית".

המחנה נמצא על יד הים. הוא נראה כמו אכסניית נוער ענקית. "סידרנו בית ספר" היא מספרת. "יש הרבה ילדים, ובין המבוגרים יש גם מורים". לרגע עולה במוחי תמונת המחנות בקפריסין, שאליהם גורשו על ידי הבריטים רבים מהורינו וקרובינו טרם קום המדינה. ממשלת אלבניה נוהגת בפליטים באופן נדיב לדבריה. הם חופשיים להסתובב בכל מקום, אך אינם מורשים לעבוד. ארגון ישראייד מממן את השהיה. לדנה יש פינה בסופרמרקט המקומי, שם היא עובדת, ומשם היא משוחחת אתי. היא מנסה למצוא מדינות שירצו לקלוט את הפליטים שלה. עוזרת למלא אין סוף של טפסים. חשוב להם מאד לעשות ספורט, אז היא עושה איתם שיעורי ספורט. לאחרונה המורה ליוגה של דנה בארץ העבירה מרחוק שיעור יוגה לפליטים באלבניה ובאבו דאבי כאחד מהסטודיו שלה ביפו.

לשאלתי האם היא רואה את עצמה כאקטיביסטית חברתית, היא עונה שלא. היא פשוט נקשרה לאנשים, וצריכה לעזור להם. וכאמור היא לא לבד. "היה כאן חג אפגני, עשו מדורה גדולה, והגברים רקדו. ראיתי שהנשים עומדות בצד. זו חברה שמרנית, והנשים אינן רוקדות בנוכחות הגברים. אחדות אמרו לי, שהיו רוצות מאד לרקוד. החלטתי לעשות מסיבה נפרדת לנשים. הזמנו פיצה ורקדנו. זה היה נפלא. כל המשתתפות הגיעו עם שמלות. למרות שכל אחד הורשה לצאת  מאפגניסטאן רק עם תיק גב, התברר שכל אשה דאגה לעצמה לשמלה אחת..."

ובחזרה ללימודי האנגלית. איכשהו יצא שרוב הלומדים הם גברים, מספרת דנה. הנשים יודעות שבמדינה המערבית שבה ייקלטו, יהיו להן יותר אפשרויות, והן מאד רוצות להיות מוכנות. בנוסף כולם רואים במתנדבים ידידים חדשים, ומאד מחשיבים את הקשר, וזאת מעבר למטרה הראשונית שהיא שיפור האנגלית. הם לא ידעו על ישראל לפני שפגשו את הישראלים שעזרו להם לצאת. "היום הם קצת יודעים. יש להם אותי, ולחלקם את המתנדבים. בימים האחרונים, כשירד בארץ הרבה גשם במשך כמה ימים, ובאמצעי התקשורת דובר על סערה, הם הביעו דאגה ממזג האוויר בארץ. התעניינו האם אצל ההורים שלי בארץ הכל בסדר".

מצורפת הזמנה (באנגלית) לגיוס מתנדבים, וכן קישור לכתבה שהופיעה בערוץ 12 על בריחת הפליטים מארצם.