הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לסרוג ולקפוץ בחבל, חינוך קצת שונה - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

 

על בתי הספר האנתרופוסופיים (חינוך וולדורף) – חינוך עם נופך של פעם, שאולי חלקנו, המתנדבים, כבר פועלים ברוחו

שחר לוי, תלמיד כתה ב' בביה"ס "שיבולים" בנס ציונה, הכי אוהב בביה"ס לסרוג. "סרגנו גמד, תיק לחלילית ותרנגול", הוא מספר. כל הילדים אוהבים? "כמעט כולם", הוא אומר. גם תמר כהן (שם בדוי), תלמידת כתה ד' בביה"ס "מעיין" במועצה האזורית גזר, אוהבת לסרוג. היא סרגה כובע (בתמונה), וסורגת בגדים לבובותיה. שניהם לומדים בבתי ספר, השייכים לחינוך וולדורף (המוכרים גם כבתי ספר אנתרופוסופיים). "כמעט כל יום אנחנו מציירים, לומדים אנגלית, גם ערבית וגם מוסיקה", אומר שחר. "כל הכתה מנגנת בחלילית. בימי ששי אנחנו מטיילים בטבע. אני אוהב לטייל עם כל הכתה."

נעם לוי, תלמיד כתה ו' בביה"ס "שיבולים", עוסק בימים אלה במיתולוגיה הרומית כעשר שעות בשבוע. זה נקרא "שיעור ראשי". כעבור כחודש יוחלף הנושא באחר, והוא יילמד במשך כחודש כ"שיעור ראשי", וכך הלאה. בנוסף לכך הוא לומד דרמה, אומנות, מלאכה (מכינים בובות בתפירה וסריגה), נגרות ומוסיקה. לומדים לשיר שירים ישראליים ומנגנים בחלילית. הנגינה בחלילית נמשכת מאז כתה ב', "פעילויות מגניבות" לדבריו. כמובן שלומדים גם חשבון, שפה, אנגלית ומדעים.

ביה"ס "שיבולים" הוא בי"ס מוכר ורשמי. הוא קיים קרוב לעשרים שנה. כשאר בתי הספר מסוגו הוא מנוהל על ידי עמותה, המנהלת גם את התיכון ואת גני הילדים האנטרופוסופיים בעיר. ההורים משלמים כ- 900 שקלים עבור כל תלמיד. חלק מהכסף מיועד לרכישת חומרי אומנות וכלי נגינה לביה"ס, ובחלקו משתמשת העמותה לתשלום שכר נוסף למורים, שעובדים בו שעות נוספות בהתאם למטרותיו ואופיו המיוחד של ביה"ס.

יסמין כהן (שם בדוי) אמה של תמר תלמידת כיתה ד' מביה"ס "מעיין", חפשה לבתה חינוך מרחיב דעת ונפש, פחות דגש על הישגיות, יותר חוויתי. "חזרנו משהות בארה"ב. הורי התרשמו מביה"ס, והחלטנו לרשום את תמר. היא התחילה ללמוד שם בכיתה ג'. היינו רוצים לשלוח גם את הבנים, אבל ביה"ס מסתיים בכיתה ו', והם היו יותר גדולים. אנחנו מאד אוהבים את ביה"ס. בבתי הספר הרגילים עובדים יותר על הקוגניציה, כאן מפעילים את כל החושים: סורגים, רוקמים, שרים, מדקלמים, יש שעת סיפור ושיעורי חקלאות. כל זה מכניס רוגע ונינוחות, שכל כך חסרים בחיינו כיום. בנוסף, בכיתות הגבוהות לומדים על תרבויות אחרות. לא רק על התרבות היהודית. אהבנו את זה בארה"ב, שם מערכת החינוך היא רב תרבותית. מתייחסים לכל התרבויות."

ככל שאני שומעת יותר, הדברים מזכירים לי את ביה"ס שלי בשנות החמישים. ציור, מלאכה, זמרה וחקלאות.  מתי ומדוע צמצמה אותם מערכת החינוך? בכל בתי הספר היו שיעורים כאלה. קיומם נתן אפשרות לביטוי לאותם תלמידים שהצד העיוני היה פחות חזק אצלם, ולחלקים רחבים יותר באישיותם של כל התלמידים.

יסמין אוהבת את הפשטות. "המשחקים בחצר פשוטים, עשויים עץ. הילדים משחקים בגולות ובחבל. יום הלימודים בכיתה ד' נפתח בקפיצה על חבל ! באספת הורים הזמינו גם אותנו, ההורים, לקפוץ בחבל... ודבר טוב נוסף – הילדים לא משתמשים בסמרטפון! זו מדיניות של ביה"ס. ככיתה הם קבלו החלטה לא להשתמש גם בשעות הפנאי. בארה"ב, במקום שבו גרנו, זו הייתה ההוויה. ילדים צעירים ללא סמרטפונים. מאד התחברנו לזה. כל הדברים האלה שומרים להם על הילדות."

יעל קדרון היא מחנכת של אחת מכתות ב' בביה"ס "תמר" בהוד השרון. שתי בנותיה לומדות בביה"ס. האחת בכתה ג', והשנייה בכתה א'. בביה"ס לומדים עד כתה ח'. בנוסף יש גם בי"ס תיכון. אותה עמותה מנהלת את שני ביה"ס. הוא מוסד מוכר ורשמי. לפני שפנתה להוראה, עבדה יעל בתחום ההייטק. היא החלה להתעניין בנושא האנתרופוסופיה, ומשם בחינוך וולדורף (על האנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בהמשך הכתבה). למדה בסמינר אנתרופוסופיה בכפר הירוק במשך ארבע שנים שני ערבים בשבוע, במסגרתו עשתה גם קורסים באומנות, תנועה ועוד. בנוסף קבלה תעודת הוראה לאחר לימודים בבית ברל.

"חינוך וולדורף פונה לישות השלמה של הילד", אומרת יעל. "לומדים הרבה באמצעות אומנות. זו אחת ממתודות ההוראה המרכזיות בביה"ס היסודי. הילדים מציירים, סורגים, תופרים. בחטיבה יש סדנאות עץ וקדרות. הלמידה מאד פעילה. מדקלמים ושרים הרבה. גם חשבון מדקלמים בקצב. בשפה מגלים את האותיות באמצעות תמונות. לומדים דרך הגוף. לפעמים הלמידה יותר איטית. אין צורך לשלוט בקריאה ובכתיבה עד חנוכה או כל מועד אחר. פעם החינוך היה יותר רב ממדי. אבל כבר בשנות ביה"ס שלי פחות."

המחנכים מתאמצים להכיר היטב כל ילד וילד, את צרכיו המיוחדים, את נטיותיו, ולהבין כיצד הם יכולים להשתלב בהתפתחותו. זהו מאפיין נוסף של חינוך וולדורף, אומרת יעל. המחנך בדרך כלל מלווה את אותה הכתה במשך כל השנים בביה"ס, מה שכמובן מסייע בהשגת מטרה זו. מספר הילדים בכתה אינו שונה ממספרם הממוצע בכל מערכת החינוך כיום. כשלושים ילדים בכיתה. עוד היא אומרת, שבביה"ס קיימת אווירה של כבוד לעולם. ברוב בתי הספר מלמדים ערבית החל מכיתה א'. לשאלתי היא אומרת שאין שימוש במחשבים כלל בכיתות א' עד ו'. על פי עקרונות החינוך המיוחד הזה יש לבסס בשנים אלה את כוחות הרצון של הילדים. מיומנויות מחשב יילמדו יותר מאוחר.

אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף

האנתרופוסופיה היא תורה פילוסופית ודרך חיים המכנה את עצמה "מדע הרוח".

מיוונית: "אנתרופוס" = אדם, "סופיה" = חכמה

התורה פותחה וגובשה על ידי רודולף שטיינר, פילוסוף ואדריכל משלהי המאה ה 19 ועד שנות העשרים של המאה העשרים. התורה נוגעת בתחומים רבים, ביניהם פסיכולוגיה, דתות, אדריכלות, ואף חינוך. בשנת 1919 הוקם בי"ס ראשון ברוח האנתרופוסופיה לילדי הפועלים במפעל הסיגריות "ולדורף אסטוריה" בעיר שטוטגרט בגרמניה. מכאן שמו של הזרם החינוכי הזה בכל העולם עד היום – חינוך וולדורף.

חינוך וולדורף מבוסס על מספר עקרונות מרכזיים: האחד הוא תפיסת הילד כישות מתפתחת בדומה לתפיסה של פיאזה, אריקסון וקולברג. השני הוא ראיה הוליסטית של הילד, ומכאן נובע איזון בין תחומים עיוניים, אומנותיים וגופניים. עיקרון נוסף הוא מתן חשיבות לחוויה האומנותית. עוד עיקרון הוא שילוב של אוכלוסיות שונות – ילדי מהגרים, ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים עם קשיי למידה קשים. זאת בכדי שכל ילד יחווה גם את ההיבטים הקשים יותר של ההתפתחות האנושית, יכיר את השונה ממנו, ויקבל תמונה רחבה על העולם. עיקרון נוסף הוא קיום צורות שונות של ניהול משותף, כאשר המנהל אינו מנהל בסגנון היררכי אלא מלווה ויועץ, וצוות המורים שותף לניהול.

בארץ החל חינוך וולדורף את דרכו בשנת 1980. כיום ישנם בכל הארץ עשרות בתי ספר יסודיים וגני ילדים, ומספר בתי ספר תיכוניים. נפתחים עוד ועוד בתי ספר ברוח זו. בתי הספר ורוב גני הילדים מוכרים על ידי משרד החינוך, חלקם ממלכתיים לכל דבר, וחלקם נחשב כמוכר ולא רשמי. למעשה כולם נמצאים בפיקוח של משרד החינוך ובליווי של הרשויות שבתוכן הם פועלים. בכולם נלמדים כל מקצועות הליבה על פי דרישות משרד החינוך. ישנם מספר מוסדות אקדמיים ומספר מכללות חוץ אקדמיות המכשירים מורים בהתאם לחינוך וולדורף.