טיילנו, צילמנו ובעיקר שיתפנו ושיתפנו ושיתפנו... מאת: נחום נוימן

ימות הקיץ החמים עברו וגם החגים כבר מאחורינו. רבים מאיתנו ניצלו את התקופה שלאחר מגבלות הקורונה לטיולים בחו"ל וגם בארץ. אז מה עשינו? ראינו נופים יפים, אכלנו מאכלים מגוונים במסעדות אקזוטיות, ביקרנו במוזיאונים, אתרים ופארקים, שטנו בספינות קרוז ענקיות וגם בספינות נהר זעירות, טסנו במטוסים ומה עוד? טוב, צילמנו וצילמנו וצילמנו.

כיום בעידן הסמארטפון שהוא גם מצלמה משוכללת וקלה להפעלה, קל מאד לצלם תמונות איכותיות כמעט ללא הגבלה עם יכולות נוספות של עיבוד, עריכה ושיפוץ. לפעמים נדמה שאובססית הצילום גוברת על חשיבות הביקור במקומות ובאתרים, אבל למעשה אין בכך כל פסול, אילו היינו חוזרים מהטיול, מתבוננים בתמונות ואולי מראים מקצתן לכמה בני משפחה וחברים קרובים. אך, כידוע, לא אלה הם פני הדברים. כיום, בעידן המדיה הדיגטלית ושלל הרשתות החברתיות, התמונות מתממשקות בלחיצת כפתור קלה וזריזה עם כל הרשתות החברתיות שאנו פעילים בהן: פייסבוק, אינסטגרם, מסנג'ר, טיקטוק ווטסאפ. אז אם כבר צילמנו תמונות נהדרות, מדוע שלא נשתף אותן עם כל מאות ואלפי החברים שיש לנו?

בניסיון לחלק בהכללה את משתפי התמונות לקבוצות, יש להערכתי שלוש קטיגוריות:

ישנם אלה שמשתפים בקטנה. בסוף הטיול או במהלכו מעבירים כמה תמונות נבחרות עם כמה מילות הבהרה.

ישנם אלה שדואגים לעדכן אותנו מדי יום במהלך הטיול בכמה תמונות והסברים תמציתיים ומאירי עיניים, היכן הם על ציר הטיול מרגע ההמראה עד לנחיתה חזרה בבן גוריון. לאחרונה כבר ראיתי מקרים בהם מקדימים את הטיול בכמה תמונות ודיווחי פרומו.

וישנם רחבי הלב, שבסוף הטיול מצרפים לנו ברשת אלבום של מאות תמונות.

לאור תופעה זו שמוכרת בוודאי לכל מי שפעיל ברשתות החברתיות, נשאל את עצמנו מספר שאלות וגם ננסה לענות עליהן בפתיחות ובכנות.

מעניין? טוב, התשובה בעצם די ברורה, גם אם לא כל כך נעימה: בעיקר כדי שיקנאו קצת, יראו כמה הצלחנו ולאן הגענו. זה בעצם כמו לקנות מכונית יוקרה שכולם יראו בחניה, לעדכן שגרים בצפון תל אביב ולא בטעות בדרום, וללבוש בגד ממותג. בהתאם, נדאג לפרסם בעיקר את התמונות הכי מוצלחות מהטיול. למשל, אם טסנו בטיסת לוקוסט, לא נצלם את הצפיפות לברכיים וגם לא את המגבלה של טרולי אחד, שבגללו קפאנו בקור, כי לא היה מקום למעיל, אך אם במקרה שידרגו אותנו ממחלקת תיירים לעסקים, יכול להיות שנצלם את עצמנו מתרווחים בכורסת המטוס. אם התגוררנו במלון צפוף בפרוור מרוחק, סביר שנעדיף לצלם ולשתף את הרגעים בהם נכנסנו ללובי של מלון 5 כוכבים, שידינו אינה משגת לשכור בו חדר והסתפקנו בקפה ועוגה.

שאלה שניה שראוי לשאול היא, מדוע אנו דוחפים את דמותנו בקדמת כל תמונת נוף שאנו מצלמים, בסגנון שהנוף יפאר וירומם את דמותנו? מילא כל עוד אנחנו צעירים ויפים. למה נדרשים כל החברים לראות את האני שלנו מכסה חלק כה גדול מתמונת הנוף? טוב, אז גם כאן התשובה די פשוטה. הדבר נועד בעיקר כדי להבטיח, שבאמת יאמינו לנו שהיינו במקום ואנחנו צילמנו את התמונה הנהדרת ולא שיתפנו תמונת נוף שמישהו אחר צילם. יש כמובן גם מוטיבים נרקיסיסטיים כאילו ואחרים, אך את אלה נעזוב הפעם. הדבר מזכיר את הימים בהם מטפסי הרים נדרשו לצלם את עצמם על פסגת ההר להבטיח שאכן יאמינו שהגיעו לפסגה.

וממשתתפי התמונות החרוצים "והחברותיים", נעבור לקהל הגדול של העוקבים. אכן קיימת תחלופה, וחלק מהמטיילים ומשתפי התמונות והחוויות הופכים ברוב ימות השנה לעוקבים, אם כי הניסיון שלי לפחות מראה שיש כאלה שעיקר עיסוקם לטייל לצלם ולשתף ויש את אילו שנגזר עליהם לשבת בבית ולעקוב.

אז מה עושים העוקבים? ובכן, הם לרוב אינם מתענינים יותר מדי בנופים שנשלחים אליה, הרי זה לרוב סתם מעצבן אותם, אבל הם עושים לייק, ורחבי הלב מוסיפים כמה מילות התפעלות או אימוגי חמוד. כמו "וואו", "נפלא", "תעשו חיים" ועוד, כאילו שבעצם כוונתם היא: יאללה, תחזרו כבר ותעזבו אותנו בשקט.

למה אנו נותנים לייקים? הרי לא מתוך אלטרואיזם צרוף, אלא מתוך שיקול קר ועיסקי של תן וקח. מי שנותן לייקים גם מקבל לייקים, ומי שאינו נותן, לא מקבל, ככה זה בעולמנו החומרי. מה לא עושים עבור חבר או חברה במצוקה, הנמצא בארץ ניכר ומצפה לראות כמה לייקים לפוסט שלו.

אלה שנוהגים לשדר דוח יומי של תמונות, מגלים מהר מאד ירידה הדרגתית בכמות הלייקים שהתמונות מקבלות לאורך הטיול. לעיתים התחושה היא, שכאשר המשתף מזהה ירידה במספר הלייקים שהוא מקבל, הוא דוחף עוד כמה תמונות, כדי להשלים את מכסת הלייקים ולא להכנס לחסך שעלול להשפיע על מצב רוחו והנאתו מהטיול.

לקראת סיום אתוודה, שגם אני נוהג לשתף מעט תמונות מטיולים, וגם אני אוהב לקבל לייקיים. בתקופה האחרונה כמעט שלא טיילנו בגלל הקורונה, אך גם חדוות הצילום פחתה אצלי, אני מנסה יותר לחוות את הרגעים ופחות להנציח אותם בתמונות ולשתפם.

ומה יקרה כאשר נזדקן ולא יתאפשר לנו לטוס ולצלם? בימים לא רחוקים היינו יכולים לשלוף את אלבום התמונות ולהיזכר במקומות בהם ביקרנו. כיום בעידן הרשתות והמדיה הדיגיטלית נדרש כנראה להסתפק בתמונות טריות שישתפו איתנו הצעירים, שימשיכו לטייל ובהם פרצופם מרוח על הנוף.

שיתוף מהנה.