יעל ורקר מהרצליה, אומנות ההתנדבות - מאת רני רוגל

כאומנית, קושרת יעל בין מתמטיקה לאומנות: "לשתיהן דרושה מחשבה מקורית, יצירתית וחדשנית, הפורצת גבולות. בהיתקלות בקושי, עלינו להפעיל דמיון ורצון להגיע לפתרון"

מיד כשנכנסתי לדירתה העטורה ועתירת יצירות אומנות פרי יצירתה, הראתה לי יעל ורקר, מתנדבת "ידיד לחינוך", שני מכתבי הוקרה מתלמידי כיתה ו' בבית הספר ברנר בהרצליה, שבשנה האחרונה סייעה להם בלימודי המתמטיקה. "אלה ילדים שיש להם קשיים לפני המעבר לחטיבה, ואני עזרתי להם", היא אומרת.

נהוראי כתב: "יעל, תודה שהגעת לעזור לנו על חשבון זמנך החופשי, וגרמת לנו לעשות שינוי מטורף במתמטיקה. אני התחלתי את השנה גרוע. כשהגעת, השתפרתי ממש, והיום אני בין הטובים בשכבה. ציוני במבחנים לפני שהגעת היו 53 ואחרי שהגעת הם עלו ל -86".

אור, שהשתפר, והציון שלו עלה מ- 43 ל- 69, כתב בסיום השנה: "יעל, את עזרת לנו מאוד, ואני מצפה להתקדם בחטיבה בחשבון ובעוד מקצועות. היה כיף להיות איתך. לימדת אותנו הרבה. תודה רבה לך שרצית ללמד אותנו".

כמתנדבת, יעל לימדה שני תלמידים אלה באופן פרטני. "עבדתי איתם במשך כל השנה, שעתיים בכל יום א' בצהרים. כשהתחלנו, הם היו במצב ירוד במתמטיקה, עם חוסר ריכוז וחוסר ידע. במהלך השנה הם צמחו, והמחנכות אמרו לי: 'עשית דבר גדול. הם חלק בלתי נפרד מהכיתה'".    

אלה הם רק שניים ממכתבי תודה והוקרה רבים, אותם קיבלה יעל מ- 30 שנות הוראה בבית ספר גורדון שבשכונת נווה עמל בהרצליה, שם לימדה בכיתות ד' ומעלה. בהמשך עברה לבית הספר בנוף ים, בו ריכזה וניהלה את תחום המתמטיקה, ועבדה עם המורים. בין השאר הכינה במקלט חדר למתמטיקה ומשחקים.

"אני זוכה להרבה תודות, ושמחה על כך", אומרת יעל, שגם השנה ממשיכה כמתנדבת ללמד מתמטיקה בבית הספר ברנר. היא בטוחה שבוגריה יחזרו אליה כשייתקלו בקשיים.
"מבחינתי, הוראת המתמטיקה היא דרך לשמר ולהפעיל את הזיכרון שלי", היא אומרת, כאומנית, קושרת יעל בין מתמטיקה לאומנות: "לשתיהן דרושה מחשבה מקורית, יצירתית וחדשנית, הפורצת גבולות. בהיתקלות בקושי, עלינו להפעיל דמיון ורצון להגיע לפתרון"

יעל ורקר רואה חשיבות רבה בהתנדבות במסגרת "ידיד לחינוך": "חשוב לי לרתום את עצמי לקשיים של תלמידים, לפתור את הבעיות שלהם ולהאיר את דרכם. אני אוהבת להתחיל עם תלמידים בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי או חטיבת הביניים, ולהגיע איתם לבגרות, לקחת תלמיד שאין לו ידע, אבל יש לו רצון ויכולת, ולהפוך אותו מתלמיד נכשל  לתלמיד שמצליח בבגרויות. אין לתלמידים מי שיעזור להם בבית. הם דומים למי שהולכים בשדה, ומחפשים את הכביש. אני סוללת להם אותו, ואוהבת לשמוע תודה בסוף הדרך".

חלק קטן מהאומנות של יעל ניתן לראות על קירות ביתה. היא  נולדה, גדלה ומתגוררת בהרצליה, והקשר העמוק שלה לבית ילדותה ולהוריה בא לביטוי  ביצירותיה; רבות מהן "מעשה טלאים" – קווילט. יעל היא חברה באגודה הישראלית למעשה טלאים.
יצירה מרשימה אחת נקראת: "בית אבי חוזר אלי בחלומי" – מבחר בדי כותנה וחוטי כותנה מגוונים, כשהביצוע באפליקציה – חתיכות בד מודבקות ותיפורים במכונה.

וכך כותבת יעל על יצירתה: "בקצה שכונת נווה עובד בהרצליה, בית אבי חוזר אלי בחלומי. בודדה על ספסל מול בית הורי שהלכו לעולמם, נזכרת ומתגעגעת, מסתכלת על המבנה שנעשה בידי אבי ואמי, ומעט בעזרתי. המבנה עשוי מבלוקים, והגג מרעפים. המספר 37 משתלט על המבנה ואינו מש מזיכרוני. עצי הפיקוס העבותים מטילים צל על ביתי, ומסתירים את תכלת השמיים. הבדידות והזיכרונות עם עצמי, יוצרים געגועים אין סופיים לימים נפלאים שהיו, ואינם".

יצירה בולטת אחרת הקדישה יעל לאמה, שלא נולדה בארץ ישראל ועברית לא הייתה שפת האם שלה. יעל שילבה ביצירתה זו שירים שהאם העתיקה על דפים ושמרה אותם. עתה משובצים שניים מתוך שירים אלה – "הליכה לקיסריה" ("אלי, אלי, שלא יגמר לעולם"), ו"שיר מולדת" ("פה בארץ חמדת אבות"), ביצירת מעשה טלאים, ההופכת למעשה אומנות חדש, שכולל רכיבים רבים הקשורים לעיסוקי אמה של יעל: קרמיקה, כריות שיצרה במסרגה אחת, כפתורים, ריצ'רצ'ים ואביזרים שנשארו בערכת כלי התפירה שלה, מפית אותה רקמה, ו"פומפונים" שיעל עשתה עם אמה, כשזו חלתה באלצהיימר בשנותיה האחרונות.

אם ציינתי שירים, הנושא השנתי של  "האגודה הישראלית למעשה טלאים" ב- 2023, יהיה שירי יורם טהר לב, שהלך לעולמו בינואר 2022 . "אני אבחר אחד משיריו ואצור לפיו יצירה שתוצג בתערוכה בתיאטרון ירושלים", אומרת יעל ורקר.