"שפת גוף אצל ילדים מה היא מספרת לנו" ? - מאת: שרה ברנשטיין

תובנות מהרצאתה של טלי ליברמן, מומחית לתקשורת ומנתחת התנהגויות בלתי מילוליות, בכנס פתיחת שנה של מתנדבי העמותה במודיעין                        

הידעתם כי  תקשורת בין אנשים מורכבת מ38% טון דיבור- הנגנה, 55% שפת גוף, ורק 7% מתוכן המילים עצמן? הדרך שבה האדם מתנועע, האינטונציות, הטונים וגובה הקול שלו משדרים הרבה יותר מתוכן דבריו.

כשמדובר בילדינו ותלמידינו, אם נלמד לקרוא את שפת הגוף שלהם, נוכל לקבל הצצה עמוקה ליותר לעולמם הפנימי, ובעיקר למצבם החברתי, וכך לנסות לעזור להם ולהבינם טוב יותר.

טלי ליברמן, פתחה את שנת ההתנדבות של "ידיד לחינוך במודיעין" בהרצאה מרתקת: "להבין ילדים דרך שפת גוף".                                                                                                                            

טלי העניקה כלים חשובים לתקשורת בין אישית שהיא מרכיב חיוני בעבודת המתנדבים והמורים עם התלמידים. ההרצאה לוותה בהמחשות דרך סרטונים, שקפים של הבעות פנים וגוף בלתי מילוליים של מבוגרים ובמיוחד של ילדים, כולל הדגמה על המשתתפים.                  

שפת גוף אצל ילדים – מה היא מספרת לנו ?                                                                  
לפני שילדים לומדים לדבר, הם כבר מתקשרים במבט, בתנועה, בקול, בבכי ובמחוות, וגם אחרי רכישת השפה – שפת הגוף ממשיכה לשמש ככלי ראשוני לביטוי רגשי וחברתי.
שפת גוף אצל ילדים, כמו גם אצל מבוגרים,  מעידה על ביטחון, שייכות, חרדה או צורך בקשר, והיא כוללת את כל מה שנאמר בלי מילים לפני שלמד לדבר, כשמתווספים לכך בהמשך גם הבעות פנים מגוונות יותר, מגע, מרחק מאחרים, יציבה, טון וקצב דיבור.                      
אצל ילדים, שפת הגוף לעיתים מדויקת יותר מהמילים, במיוחד כשקשה להם לבטא את מה שהם מרגישים.
טלי מציינת, שכאשר מתנדב מכיר כבר את הצוות ואת הילדים, פרשנותו להתנהגות הבלתי מילולית  של הילד צריכה להיות תלויית סיטואציה והקשר. כלומר, האם למשל, אפשר להבחין  בשינוי בהתנהגות הבלתי מילולית המוכרת של הילד, בנוסף להתנהגויות האחרות.                                                                                                                                                                  

שפת הגוף היא אינדיקטור מצויין למצבו של הילד והנה כמה דוגמאות

 ילד בטוח - שפת גוף פתוחה,  כתפיים פתוחות, עמידה זקופה, קשר עין, חיוך קל – כל אלה מעידים על תחושת ביטחון וסביבה חברתית תומכת.

ילד חרד או ביישן – גוף סגור, ידיים מוצלבות, בהייה ברצפה, חיבוק עצמי, הימנעות ממגע.

 ילד שמחפש תשומת לב – תנועות גדולות או "הצגות", תנועות דרמטיות, הפעלה של הקול, קפיצה או צחוק מופרז. יש כאן לעיתים ביטוי לצורך בהכרה או למאמץ לייצר חיבור.

 ילד כועס או מוצף – גוף נוקשה או תנועות חדות, ידיים קפוצות, שפתיים מהודקות, תנועות חיתוך – אלה מעידים על סערה פנימית, שמתקשה לצאת במילים.

 הבנת שפת הגוף היא כלי רב עוצמה. היא מספקת מידע גם כשהילד שותק: במיוחד ברגעי מצוקה או קושי.

התנהגויות כמו אלה שתוארו כאן, מגלות רגשות לא מודעים, כלומר, הילד משדר משהו שהמילים טרם הגיעו אליו, או שהוא בעצמו אינו מודע למה שקורה לו.

 זיהוי מוקדם שלנו למה שתואר כאן, יכול לעזור לנו לגלות קשיים חברתיים או רגשיים לפני שהם מתפרצים כהתנהגות מאתגרת.

 והעיקר, תשומת לב לכל אלה משפרת את הקשר שבינינו לבין הילדים. אנו מקבלים הבנה אמיתית על רגשותיו של הילד בסביבות שונות, ומגיבים בהתאם.

טלי מציעה דרכים לחזק את הילד:

קריאת שפת הגוף היא רק הצעד הראשון. הצעד השני הוא שימוש פעיל בתובנות אלו כדי לסייע לילד להתפתח:

הקשבה פעילה: חשוב להיות בנוכחות מלאה ותשומת לב לילד, להיות בקשר עין ודיבור בגובה העיניים שלו (פיזית), כדי לשדר לו שאתם מקשיבים ומכבדים את מרחבו. הבעות פנים וטון דיבור תואמים ושפת גוף פתוחה תעזור לשקף את רגשותיו ולבנות חיבור רגשי ואמון.

שיקוף ללא שיפוט: תארו  לו את מה שאתם רואים. אמירה כמו: "אני רואה שאתה מקמט את המצח, כשאתה מתוסכל – זה קורה לפעמים, בוא נראה מה יכול לעזור לך", מאפשרת לילד לזהות את הקשר בין גופו לרגשותיו.

דרכי תגובה חלופיות: אם הילד מצביע בעצבנות, למדו אותו לבקש בעדינות.                  
אם הוא מתרחק מהקבוצה, תרגלו איתו חיבור מדורג ובטוח, כדי שגופו יגיב בדרך חדשה לסיטואציה.

שיטת הדיבוב: שיטה זו היא חלק מגישת הטיפול -  מתן מילים לפעולות ורגשות בזמן אינטראקציה משותפת, במטרה לעזור לילד להבין ולבטא את עולמו הפנימי ולפתח יכולות תקשורת רגשית ותפקודית.

שפת גוף פתוחה דרך משחק: משחקי תיאטרון, חיקוי מראות והצגות הם כלים מעולים, המלמדים  ילדים להשתמש בגופם ככלי תקשורתי מודע ובטוח.                                    

עמידת ראי: נסו, אם הסיטואציה מאפשרת, לשקף לילד את שפת הגוף שלו, את הבעות הפנים או טון הדיבור, כאילו אתם מראה שלו. פעולה זו מעבירה מסר של הבנה ואמפתיה, ומחזקת את החיבור הרגשי ביניכם לבין הילד.

עימות נעים: הכוונה היא למצב של הצבת גבול או התמודדות עם קושי של הילד בצורה אסרטיבית, אך רגישה ואמפתית. בדרך זו ניתן להתעמת עם התנהגות או קושי מבלי לבקר את הילד עצמו, תוך שמירה על כבוד הדדי ומרחב בטוח.