הצצה לדילמות ולשיקולים של צוותים חינוכיים בבית הספר ממי שהייתה יועצת חינוכית והיום מנהלת הלמידה והפיתוח של 'ידיד לחינוך'

נעמה נקי הייתה גם אשת הקשר עם המתנדבים בבית סיפרה. כעת כבעלת תפקיד בעמותה, היא יכולה לראות היטב את שני צידי עבודת החינוך לאחר עשור בתפקידה הקודם. היא נשואה לטל ואמא לארבע בנות, ומגיעה אלינו מהרצליה. בקיץ האחרון החלה את תפקידה בעמותה שלנו.

את "ידיד לחינוך" אני מכירה מבית הספר, ולא כתלמידה. כיועצת חינוכית, חוויתי גם תיכון וגם בית ספר יסודי. בין כל מגוון תחומי העשייה והטיפול כיועצת בבית הספר, היה לי ברור ומובן מאליו, שאני מטפלת גם בתחום המתנדבים. החיבור בין הצרכים של הילדים לנתינה של המבוגרים היה כמו קרש הצלה. בראייתי, המתנדבים היו בדיוק החולייה החסרה במתן המענים לילדים, ובפרט לאלו שנופלים בין הכיסאות.

כדי להבין את המשמעות של הדברים האלה, צריך לפתוח צוהר קטן להתנהלות של בתי הספר. ייתכן שחלק מהמתנדבים בידיד לחינוך מכירים זאת, בהיותם בעלי רקע במערכת החינוך, אבל חשוב שכולם יקבלו הצצה לדילמות ולשיקולים של הצוות החינוכי. גם אם מורה נראית חסרת סבלנות, חסרת אונים או עייפה, בסופו של דבר חשוב להבין שכולם רוצים בטובת הילדים.

בבית הספר יש מגוון של משאבים רשמיים: מורות שילוב, שעות פרטניות, ועוד סל תמיכות ותוכניות, שגם אלה, דרך אגב, מצומצמים יותר ממה שנדמה לנו, או ממה שהמציאות דורשת. המענים האלה ניתנים לרוב לילדים שעברו ועדות, ועומדים בקריטריונים פורמליים. מעבר לילדים עם קשיים מאובחנים שקיבלו זכאות לתמיכה, יש עוד הרבה ילדים שזקוקים לתמיכות שונות, מסיבות שונות, ומספר הילדים גדל מאז הקורונה, ובעקבות המלחמה.

מפגש פתיחת שנה עם צוות ההדרכה,                            בביתו של ד"ר אבי ציפרוני

בישיבות פדגוגיות של הצוות החינוכי, המורות מציפות את הצרכים של כל הילדים. פעמים רבות ברור שהמענה המבוקש והאפקטיבי ביותר עבור הילד או הילדה הוא היחס האישי. דרך בניית קשר מיטיב הם יקבלו את מה שהם באמת צריכים. הילד שחווה בבית פרידה של ההורים, ובכיתה הוא מתפרץ ומוצא את עצמו מסתובב במסדרונות, הילדה שאבא שלה במילואים, או הילד שאחיו הגדול מתגייס וההתנהגות שלו השתנתה בשבועות האחרונים בלי הסבר נראה לעין. הילד שיש לו בבית אח עם צרכים מיוחדים, ויש לו גם הישגים גבוהים, אבל הוא מתקשה לייצר קשרים חברתיים, הילדה ש"יש לה פוטנציאל ליותר", אבל להורים אין פניות כלכלית, כדי להעשיר ולטפח את עולמה, או הילד השקט שלא מפריע לאף אחד, והוא גם לא אוהב כדורגל, ולכן הוא מוצא מפלט בספריה בכל הפסקה. וכל זה בלי מילה על ציונים.

המורים רואים את הילדים האלה. הם מציפים אותם ומבקשים לתת להם את היחס ותשומת הלב. אבל העומס על תפקיד המורה, מגבלות המענים במסגרת, והמציאות המורכבת במערכת החינוך מקשים על כך. בעקבות כך, הרשימות של "פוטנציאל ילדים למתנדבים" היו מתארכות מידי שנה. במפגשים שלי כיועצת עם המתנדבים הייתי מצהירה, בבוטות מכוונת, שהמתנדבים הם משאב חשוב עבורנו בבית הספר. השימוש במונח "משאב" אולי נשמע מוזיל, אבל הכוונה היא דווקא להדגיש עד כמה אנחנו זקוקים להם, והילדים זקוקים להם. המתנדבים הם המשאב היקר של בית הספר. תשאלו את המורות שהיו מתחננות לעוד שעה עם יוספה, המתנדבת, בכיתה שלהן.

ככל שעבדתי והכרתי יותר את המתנדבים, הבנתי וחוויתי גם את התפקיד המשמעותי שלהם עבורנו, הצוות החינוכי. בדינמיקה של בית ספר יש הרבה אקשן, פעילות, הפסקות מדודות, אם בכלל יש בהן זמן לנוח, מעבר מדבר לדבר, משיעור, לפגישה. המוכוונות של המורים לילדים נוכחת, ואני כיועצת מוכוונת גם למורים, באופן כזה שלעיתים קרובות קל לשכוח את עצמך. אבל אז הייתה דופקת על דלתי אסנת, המתנדבת, לשאול לשלומי, או איריס, שמגיעה מידי שבוע עם עוגות התפוזים מהגינה שלה ומפנקת את כולם בחדר המורים. סבא מקסי, שכיף להקשיב לסיפורים המרתקים שלו ולחידות מעוררות המחשבה, ואורית, שהנוכחות העדינה והמסירות שלה לילדים משרות רוגע על כולם. ברגעים האלה הכל משנה צורה וקצב, ורוח של נינוחות, פניות, הקשבה, פרספקטיבה, הייתה נוחתת עלינו, עליי. גם אני הייתי זקוקה למתנדבים. לא רק הילדים.

מנקודת המבט של היועצת, מהצד של בית הספר, היה מאוד ברור מהם הצרכים של הילדים ושל הצוות החינוכי, והם אלו שכיוונו אותי, בהודיה והוקרה למתנדבים, אבל היום אני מבינה שהיה חסר שם משהו. מנקודת המבט כיום, כמנהלת הלמידה והפיתוח של "ידיד לחינוך", הפרספקטיבה התרחבה, התעצמה, והעשייה של "ידיד לחינוך" קיבלה משמעות נוספת, בין היתר, ההבנה העמוקה של המשמעות והחשיבות של ההתנדבות והעשייה החינוכית עבור המתנדבים עצמם.

במידעון הבא נמשיך להכיר את נעמה ולשמוע אודות ראייתה את "ידיד לחינוך" בעיניים של מנהלת הלמידה והפיתוח של הארגון.