וכעת בכובע של מנהלת הלמידה והפיתוח של 'ידיד לחינוך' – נעמה נקי חלק ב'

הכתבה הקודמת התמקדה בנקודת המבט שלי כיועצת. מהצד של בית הספר, היה מאוד ברור מהם הצרכים של הילדים ושל הצוות החינוכי, והם אלו שכיוונו אותי, יחד עם הודיה והוקרה למתנדבים. אבל היום אני מבינה שהיה חסר שם משהו. מנקודת המבט כיום, כמנהלת הלמידה והפיתוח של "ידיד לחינוך", הפרספקטיבה התרחבה והתעצמה. העשייה של "ידיד לחינוך" קיבלה משמעות נוספת, בין היתר, הבנה עמוקה של משמעותה וחשיבותה של ההתנדבות והעשייה החינוכית עבור המתנדבים עצמם.

תיארתי צרכים של ילדים שחווים אתגרים. לא סתם עולה גם כאן במידעון, בין המתנדבים, הדיון אודות השיקולים השונים במאפייני הילדים, והעדיפות שניתן להתנדבות עם ילד או ילדה, כזה או אחרת. כאשר יש דיון ושיח אודות תיעדוף, הדבר משקף משאבים צרים שצריך לנהל. בשאיפה, הלוואי שכל ילד וילדה, לא משנה מה המאפיינים וחוויות החיים שלהם, יקבלו ליווי של מתנדב מ'ידיד לחינוך' או בכלל. ובאותה נשימה, הלוואי שכל מבוגר במדינת ישראל ימצא משמעות, שייכות, חיבור לקהילה סביבו, וימשיך לתרום לסביבה ולחברה מניסיון חייו, מהפניות שנפתחה בפניו, ומאיכות הפרספקטיבה והפרופורציה שמגיעה עם הגיל. החיבור הבין-דורי הוא חשוב ומשמעותי בפני עצמו, ולא צריך להצדיק ולהסביר אותו בקשיים ובאתגרי החיים. כל ילד צריך יחס אישי, תשומת לב חמה, ומישהו שיקשיב ויראה אותו בלי שיפוטיות, בעיניים טובות. כל מבוגר רוצה להרגיש משמעותי ושיש לו עוד הרבה מה לתת. זאת מהות החזון של 'ידיד לחינוך'. כדי להגשים זאת עומדת המטרה של הרחבת הפעילות, גדילה וצמיחה של העמותה שלנו, הן במספר המתנדבים והיישובים שבהם מתקיימת הפעילות, והן באופן הליווי, במקצועיות ובאיכות. הדבר הטוב הזה צריך לגדול.

השאיפה הזאת מתחברת וראויה לקראת חגיגות 20 השנה להקמת "ידיד לחינוך". בשנת 2027 העמותה תציין 20 שנים להיווסדה. במהלך שנים אלו הארגון גדל וצמח, ובכל שלב כזה התפתחו בהתאם תהליכים ארגוניים שמלווים את הצמיחה. אני מגיעה מעולמות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והתפיסה המערכתית, וככזאת אני מתבוננת על 'ידיד לחינוך' והפרטים בו כמערכת שלמה, יחד עם השלבים ההתפתחותיים שלו ושל התפקידים השונים בו, בראייה פרו-אקטיבית, כזאת שרואה קדימה ומתכנתת את הצעדים בהתאם, כדי שהצמיחה של 'ידיד לחינוך' תגשים את מטרותיה, עולה צורך גם בחשיבה על התשתיות המבניות שמשפיעות על הארגון, ואולי גם על דרכי פעולה מסויימות שהתרגלנו אליהן עד כה. המקצועיות שמאפיינת את 'ידיד לחינוך' מבקשת להרחיב ולהעמיק את המבט על "מסלול התפתחות המתנדב" ועל "מסלול התפתחות הרכזת" באופן כזה ש'ידיד לחינוך' תמשיך לתת למתנדבים ולמתנדבות את הליווי המיטבי, המאפשר להם להמשיך ללמוד ולהתפתח באופן אישי וכדמויות משמעותיות, בתוך קהילה בפני עצמה. צמיחה והתפתחות מביאות איתן באופן טבעי גם שינויים. החוכמה והרגישות היא לייצר ולהתאים את השינוי מתוך התבוננות ולמידה ממה שנעשה עד כה, ללמוד מההצלחות, וללמוד גם מהאתגרים, ולחבר את אלו לדרכים שיממשו ויגשימו את השאיפה של הארגון לצמוח, לגדול, ולהגיע לכל מבוגר ולכל ילד.

בתהליך הלמידה שלי את הארגון, נחשפתי לעוצמת הפריסה הארצית, ולמגוון ולאיכויות הקיימות ב'ידיד לחינוך'. המפגש המשמעותי והמרגש בין מבוגר וילד מתקיים בכל רחבי הארץ. נחשפתי לצבע הייחודי של כל יישוב וקבוצה, רכזת ורכז, וכמה אפשר ללמוד מכל אחד ואחת. הכוחות הפנימיים שיש בארגון הזה יקרים ומשמעותיים. השאיפה היא לייצר פלטפורמות לחיזוק תרבות של למידת עמיתים בינינו, כדי שנרוויח מהעושר שקיים בתוכנו, כאשר החוט המקשר והמחבר הוא הבית והמסגרת של 'ידיד לחינוך'. זאת בנוסף ליצירה וחיזוק של קשרים עם שותפים חיצוניים, גורמי המקצוע הטובים בתחומם, כדוגמת מכוני למידה, אקדמיה ומחקר, שיתמכו בתהליכי ההכשרה, הלמידה והפיתוח, כיאה וכראוי לארגון גדול ומקצועי כמו 'ידיד לחינוך'. יש כאן אתגר של יצירה ושמירה על מדיניות משותפת, ארגונית, מחברת, לצד טיפוח ועידוד של יוזמות, יצירתיות ומגוון שקיים בשטח. אני מאמינה שכאשר המטרה המשותפת ברורה, מתוך כבוד הדדי ושיח משותף, אפשר להגשים ולעמוד מול כל אתגר ומשימה. כאשר לנגד עינינו המשך העשייה המשמעותית של מתנדבי ומתנדבות העמותה בעולמות החינוך, וכקהילה משמעותית עבור עצמם.