הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

"פעם ראשונה שחגגו לי יום הולדת"

מאת: צביה טולדנו

כשעובדים ועוזרים לתלמיד קבוע שנה ועוד שנה, לומדים להכיר אותו לעומק, ולשמוע את מצוקותיו, חוויותיו במשפחה, וכל זאת מעבר לעזרה בלימודים.

אין לי ספק שמחנכת כיתה, הממונה על 30 ולפעמים יותר תלמידים, אין ביכולתה להאזין ולתת מענה לכל הבעיות של התלמידים – דבר שיש ביכולתו של המתנדב לעשות. זאת גדולתה של ההתנדבות.
אני יכולה כבר בבוקר להבחין במראה פניו של תלמיד שקבלתי, לחוש באיזה מצב רוח הוא נתון, לבחון את מראהו, בגדיו וניקיונו.
לכן, אין זה פלא, שכשפגשתי את התלמיד הקבוע שלי, הבחנתי שהוא קצת מנומנם. "בוקר טוב" עליז קראתי לעברו. "בוקר טוב" ענה לי בחוסר חשק.

כשישבנו והתחלנו בלמידה, הבחנתי בקורי שינה, העוטפים את עיניו, בהיתי בפניו והיה גם יובש קל בשפתיו. "מישהו שכח הבוקר לשטוף פנים", אמרתי ספק בצחוק וספק ברצינות. "אהה את מתכוונת אלי? מאיפה את יודעת?"

שלפתי מתיקי מראה קטנה. "הבט איך נראות העיניים שלך, לכתמים הלבנים בקצות העין קוראים קורי שינה, וניתן להסיר אותם אם מתרחצים". "קמתי באיחור ולא הספקתי כלום, אפילו לא לשתות ולאכול", ענה לי. הוצאתי מהתיק מגבון לח ועוגיה שהייתה לי, "קח, תנגב את העיניים ותאכל את העוגיה". "מה זה, יש לך תיק פלאים? תמיד יש לך שם משהו בשבילי".

בצהרים, כשעמדתי ללכת הביתה, פגשה אותי המנהלת. "צביה, כל הכבוד שאת מתמידה עם הילד הזה ולא מרימה ידיים". סיפרתי לה אודות הבוקר.

"תקשיבי לי טוב, צריך לדבר עם האמא. בשבוע הבא, כשתגיעי לביה"ס, אני אדאג שהיא תהיה פה ותספרי לה איך הבן שלה מגיע לביה"ס". "אני?" שאלתי מופתעת, "קצת התבלבלת. אני בסך הכל מתנדבת. זאת העבודה של הצוות החינוכי, ובהחלט לא שלי".
"אני מאשרת לך לדבר אתה", השיבה. "רק את נפגשת איתו פנים אל פנים".
"מצטערת, זה גבול עדין שאסור לי לחצות אותו. להזכירך, בחופשת הקיץ רציתי להמשיך ולעזור לו לפחות פעם בשבוע אצלי בבית או אצלו, אבל נאמר לי חד-משמעית שאסור לנו ליצור קשר עם המשפחות".

חברות וחברים, מה דעתכם?

לפני שבועיים הילד סיפר לי, כי בשבוע הבא יש לו יום הולדת ובכיתה לא תמיד חוגגים ימי הולדת. גמלה בליבי ההחלטה שבשבוע הבא אגיע עם כיבוד לכל הכיתה.
יומיים לפני היציאה לחופשת חנוכה, הגעתי בהפסקת האוכל לכיתה עם שני מגשים ובהם ממתקים, עוגיות ומטבעות שוקולד, המסמלים את חג החנוכה. הקפדתי שהכל יהיה בהכשר בד"צ, כי מדובר בבית ספר דתי. יכולתי לאפות עוגה, אבל אני לא נחשבת כדתיה וזה מעורר בעיה.
נכנסתי לכיתה עם עוד מתנדבת, שרנו לו שירי יום הולדת, ולא היה מאושר ממנו. המורה שיתפה פעולה ובקשה מכל התלמידים לעמוד ולשיר לו. חברתי צילמה הכל בווידאו ושלחתי לאמא שלו את הסרטון

כשחזרנו מהחופשה, הוא אמר לי: "פעם ראשונה שחגגו לי יום הולדת עם כולם. נורא התרגשתי".