הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

הלוחש לילדים – מיהו אבי טוקר, מחוף הכרמל? מאת: מאשה ליפשיץ

... "הילד הזה בדרך כלל לא זוכר משימות שעליו לבצע, אבל את המשימה הזו הוא זוכר, כי "אבי ביקש" – מדברי המחנכת על הקשר שיוצר אבי עם הילדים

"אני רואה את עצמי כתייר, המשוטט בעולמם של הילדים ומנסה להבין אותם", אומר אבי, המתנדב בבית הספר "משעולים" (בית ספר ייחודי), בכתת חינוך מיוחד, עם ילדים הסובלים מבעיות תקשורת. הוא נמצא בבית הספר  במשך כל השבוע (גם עכשיו). בין השאר הוא הקים שם סככה למרפסת וארגז חול, בעזרתם האדיבה של גורמים במועצת חוף הכרמל, כדי להפכה למקום מרגיע עבור הילדים. שם הם יכולים לפרוק כעסים ותסכולים באמצעות שק איגרוף וחפצים להריסה. הוא גם מכין איתם גינה.

"סוף סוף הגעתי לפנסיה", אומר אבי, "לגיל שבו אפשר להתחיל. עד גיל 67 אתה מחוייב לחיים, מגיל זה ואילך החיים מחוייבים לך".

לאבי סיפורים רבים, גם של הצלחות, אך לא את כולם הוא מוכן לחשוף, מפאת צנעת הפרט. למשל, הוא מְסַפֵּר על ילד שלא דיבר, סבל מפחד קהל, ואם כבר דיבר, אזי בקול חלוש וחסר ביטחון. הילד גם לא יצר קשר עין עם מי שעמד מולו, אלא היטה את מבטו  כלפי מטה. אבי אחז בידו ודיבר אליו, כאילו הוא ילד רגיל והדגים לו מה מרגישים כשמסובבים לך, למשל, את הגב, בזמן שאתה מדבר.
נהוג בכיתה שהילדים פותחים את היום בסיפור לחבריהם בכיתה, מה הם מרגישים ומה מצב רוחם. היום, גם הילד הזה שמצבו השתפר, מסוגל לעמוד בפני הכתה ולספר איך הוא מרגיש.

אבי יוצא יום יום מביתו ומתמיד להגיע אל בית הספר מתוך מחוייבות אישית לילדים. הוא צמוד אליהם, מבלה איתם שעות רבות  וחוזר הביתה לאחר סיום הלימודים.

הקשר עם הילדים עורר אצל אבי צורך בהכרה טובה יותר של התחום והוא במקביל גם סטודנט ללימודי פסיכולוגיה, תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, במטרה להכיר את הרצף האוטיסטי (הילדים בכתה נעים ברמות שונות על הרצף).

מחנכת הכתה, רינת, מוסיפה:

אבי התחיל כמתנדב יום בשבוע, וכאשר התהדקו הקשרים עם הילדים, עבר כעבור שנה לתת שעות תיגבור נוספות לכתה, מתוכן מספר שעות שבועיות בשכר בנוסף על שעות ההתנדבות שלו. אבי נמצא בכיתה כמעט בכל יום וכל היום. הילדים מאד מחכים לו. נוצר קשר חזק מאד בינו לביניהם".

יש לכיתה מרפסת, אליה נוהגים הילדים לצאת. המרפסת הייתה חשופה לשמש ולגשם, ואבי לחץ במועצה האזורית שייבנו בה פרגולה. הילדים זקוקים למקום להירגע. ילד, במצב של לחץ, יכול לצאת לשם להירגע. אבי דאג שתהיה צמחייה בחצר. ילד אחד אחראי על הצמחים. הילד הזה בדרך כלל לא זוכר משימות שעליו לבצע, אבל את המשימה הזו הוא זוכר, כי "אבי ביקש". אבי מביא שתילים וזרעים והילדים מתחברים, שותפים לשתילה ולזריעה ועוקבים אחרי הצמיחה.

אבי מצליח להרגיע את הילדים כשצריך להרגיע . יודע להתחבר לכל ילד עם הצרכים המיוחדים שלו. כל ילד הוא עולם ומלואו, והוא שונה מילדים אחרים. אבי יצר קשר בלתי אמצעי עם הילדים, מהלב. ילד שקשה לו במצב מסויים, הוא לוקח אותו ומרגיע אותו, וזה לא פשוט. כשהוא בכיתה, המחנכת רגועה. כשהמחנכת צריכה לצאת היא שקטה יותר אם אבי נמצא עם הכיתה.

למרות שעבר ניתוח ברך, בכל זאת, למרות הקשיים, הוא הגיע כשהיה צורך. הוא מרגיש שותף, מעורב, ורוצה להיות שם.

היו כאן גם מתנדבים קודמים, אך הם לא התמידו כל כך הרבה זמן כמו אבי, שכבר נמצא שם שלוש שנים.
בבית הספר ישנה עוד כיתת תקשורת לשכבת גיל צעירה יותר, ולפעמים אבי עוזר גם שם, אבל הילדים הבוגרים לא מוותרים עליו.
יש לו קשר טוב עם הצוות, שכולל שתי מורות וארבע סייעות, בנוסף לאבי, המתחלפות במהלך היום.
לילדים סדר יום עשיר ומגוון המאפשר להם להיות בלמידה ובעשייה״. הוא פשוט עושה איתם הכל.

לילדים יש גם קיר טיפוס, שק איגרוף, מוסיקה, פופים בפינת התרגעות, מדיטציה. עובדים על ויסות חושי (פעילויות שמפעילות את החושים), פינת חי ובה סוגי לטאות, איגואנות, נחש, אוגרים, ארנבים ושרקנים. יש פינת ליטוף, בה הילדים מחזיקים את בעלי החיים ודואגים להאכיל אותם. וכמובן הגינה. הילדים גם יוצאים לטיולים, ומתאמנים על כישורי חיים כמו להשתמש בגוגל ובוויי, ולקנות במכולת.

העבודה עצמה לא תמה. יש עוד הרבה מה לעשות ולתרום בתחום. בית הספר זקוק לעוד ציוד, כדי לעזור לילדים אלו להמשיך ולהתפתח.

אם יש בכם אנשים היכולים לעזור לאבי ולחניכיו, אתם מוזמנים לפנות אליו או לבית הספר "משעולים".