הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
התמודדות עם פחד
מאי 2013
מתנדב ידיד לחינוך מתמודד עם תופעת הפחד בקרב תלמידים. אמאל'ה, נחש בכתה...
מתנדב ידיד לחינוך – מתמודד עם תופעת הפחד
אמאל'ה! נחש בכיתה...
אני מתנדב השנה בבית-ספר "ניר-עציון" – בי"ס יסודי-ממלכתי-דתי, בכיתת האולפן. התלמידים להם אני עוזר הם עולים חדשים מאתיופיה חלקם עד שנה בארץ והאחרון שהצטרף הגיע ארצה לפני שלושה חודשים.
כיתת האולפן נמצאת בבנין נפרד, אני מקבל כיתה בסמוך לכיתת הלימוד, והמורה "מוציאה" אלי בכל פעם תלמיד אחד או שניים, איתם אני יושב ומתרגל לימודי עברית, חשבון ואנגלית, בהתאם לצרכים ולבקשת המורה.
ביום שני האחרון, כאשר הגעתי לבית הספר, רצו לקראתי תלמידי האולפן כשהם נרעשים ונרגשים. ניסיתי להבין מה קרה, הרגעתי אותם, והם סיפרו לי שיש נחש בכיתה והם לא נכנסים לבניין בו הם לומדים כרגיל ועברו ללמוד בבנין אחר, כי הם מפחדים.
נכנסתי לחדר המורים ושמעתי את הסיפור מהמורה – אכן נכנס נחש לכיתה, אבל הוא התחבא בתוך חור ניקוז, ובכל מקרה שרת בית הספר סגר את החור בבטון.
קיבלתי מהמורה את המפתח לכיתה וקראתי לשתי התלמידות שתורן היה ללמוד איתי לבוא וללמוד בכיתה כרגיל.
הן התיישבו בפחד, ורק הכבוד שנתנו לי והבטחתי להן שלא יעונה להן כל רע, שכנעו אותן לשבת בכיתה.
באותו הרגע גמלה בי ההחלטה – היום לא לומדים כרגיל, אלא משוחחים על "פחד" באופן כללי ועל "נחשים" באופן פרטי.
דיברנו מדוע אנחנו פוחדים, מה לעשות בכדי שהפחד לא ישתק אותנו. ראינו סרטים ב"יו-טיוב" על נחשים וכיצד ניגשים אליהם ונתתי להם הסברים על נחשים ארסיים ולא ארסיים.
הבנות יצאו מאוששות ומחייכות, וזוג הבנים שבאו אחריהן "זכו" לאותו שעור.
כאשר יצאתי בדרכי הביתה שמעתי את הסיפור עובר לשאר ילדי הכיתה (כ-13 ילדים), וחשתי סיפוק רב.
כתב וצילם: אברהם ליפשיץ, כתב יישובי, חוף הכרמל, 7.5.13
כיתת האולפן נמצאת בבנין נפרד, אני מקבל כיתה בסמוך לכיתת הלימוד, והמורה "מוציאה" אלי בכל פעם תלמיד אחד או שניים, איתם אני יושב ומתרגל לימודי עברית, חשבון ואנגלית, בהתאם לצרכים ולבקשת המורה.
ביום שני האחרון, כאשר הגעתי לבית הספר, רצו לקראתי תלמידי האולפן כשהם נרעשים ונרגשים. ניסיתי להבין מה קרה, הרגעתי אותם, והם סיפרו לי שיש נחש בכיתה והם לא נכנסים לבניין בו הם לומדים כרגיל ועברו ללמוד בבנין אחר, כי הם מפחדים.
נכנסתי לחדר המורים ושמעתי את הסיפור מהמורה – אכן נכנס נחש לכיתה, אבל הוא התחבא בתוך חור ניקוז, ובכל מקרה שרת בית הספר סגר את החור בבטון.
קיבלתי מהמורה את המפתח לכיתה וקראתי לשתי התלמידות שתורן היה ללמוד איתי לבוא וללמוד בכיתה כרגיל.
הן התיישבו בפחד, ורק הכבוד שנתנו לי והבטחתי להן שלא יעונה להן כל רע, שכנעו אותן לשבת בכיתה.
באותו הרגע גמלה בי ההחלטה – היום לא לומדים כרגיל, אלא משוחחים על "פחד" באופן כללי ועל "נחשים" באופן פרטי.
דיברנו מדוע אנחנו פוחדים, מה לעשות בכדי שהפחד לא ישתק אותנו. ראינו סרטים ב"יו-טיוב" על נחשים וכיצד ניגשים אליהם ונתתי להם הסברים על נחשים ארסיים ולא ארסיים.
הבנות יצאו מאוששות ומחייכות, וזוג הבנים שבאו אחריהן "זכו" לאותו שעור.
כאשר יצאתי בדרכי הביתה שמעתי את הסיפור עובר לשאר ילדי הכיתה (כ-13 ילדים), וחשתי סיפוק רב.
כתב וצילם: אברהם ליפשיץ, כתב יישובי, חוף הכרמל, 7.5.13
