מה לעיצוב גרפי, ולדלק? מאת: ירמי לז'ה

דן ריזינגר 1934 – 2019 היה אמן ומחשובי המעצבים הגרפיים בישראל, חתן פרס ישראל לעיצוב 1998, יליד סרביה וניצול שואה. הוא עלה לישראל בשנות החמישים והחל ללמוד בבצלאל. עבודתו לאורך כל שנות הקריירה הצטיינה בגישה ובטיפול במסר ובצורה, שימוש בסמלים ברורים, צבעוניות עזה והפשטה - דבר שהפך אותו כבר בתחילת שנות ה-60 לחלוץ העיצוב המודרני בישראל. ריזינגר עסק רבות בעיצוב תדמיתי של חברות מסחר וגופים שונים. הוא עיצב את הסמל של חברת "אל-על", את סימלו של תיאטרון "הבימה" ועוד.

בשנת 1977 עיצב ריזינגר את תחנות הדלק עבור חברת "דלק". עד אז לא היה עיצוב אחיד בצבע או בצורה כמעט באף תחנת דלק, ואיש הישר בעיניו בנה ועיצב.

ריזינגר ניגש לעבודה, ובנה קטלוג הוראות מדויק, המפרט כיצד יש לעצב את התחנה, מצבעי המבנה ועד לרמת ידית המתדלק, מכונות התדלוק ועיצוב צי המיכליות שמובילות דלק אל התחנות. כל מעצב התחייב לבנות ולצבוע על פי הקטלוג הזה.

את הלוגו של חב' "דלק" עיצב ריזינגר מחדש, קבע אותו בתוך עיגול אדום בוהק, ומיקם אותו בראש עמוד גבוה במיוחד, צבוע ירוק, המסמן לנהג שהוא מתקרב לאחת מתחנות "דלק". הוא בנה קונספציה אחידה לכל תחנות החברה,  שמורכבת משני צבעים. ירוק עז ואדום עז - למעשה שני צבעי הרמזור, שני צבעים המוגדרים למעשה בסקאלת הצבעים כמנוגדים זה לזה והחיבור  ביניהם אף יוצר אי נוחות למתבונן.  הוא היה הראשון בארץ שעיצב דבר כזה בייחודיות הצבע והפונטים. הפונט (גופן)  עברי ולועזי שעיצב, מייחד את הציוד של "דלק" בתחנה, וברכבים הנעים ברחבי המדינה. וכך בעזרת שני צבעים הפך אז את חברת "דלק" לייחודית ובולטת בנוף האפרורי בכבישי הארץ.

.