הציורים ההפוכים של בזליץ, מאת: ירמי לז'ה

ג'ורג' בזליץ, פסל ואמן גרמני – אוסטרי, הוא מהבכירים והמשפיעים ביותר בזרם הניאו-אקספרסיוניסטי מאז שנות ה-60 של המאה ה 20. עבודותיו עוסקות בהיסטוריה הגרמנית, בטראומה של מלחמת העולם השנייה, ובזהות אישית.

בזליץ נולד ב1838 בשם האנס גאורג קרן, למד אמנות במזרח ברלין, אך סולק ב 1957 בשל "חוסר בגרות פוליטית". הוא עבר למערב ברלין ושינה את שמו לבזליץ כמחווה לעיר הולדתו.
לאורך כל שנות פעילותו האמנותית הוא סרב ללכת בדרך בה לימדו אותו אמנות, פופ או אקספרסיוניזם מופשט. מקורות ההשראה שלו היו האר – ברוט, אמנות של חולי הנפש, ותחריטי עץ גרמנים מהמאה ה 16.
הוא התגורר בצפון איטליה, אך מעולם לא ויתר על זהותו הגרמנית.
ב-1969 חל מפנה בעבודותיו של בזליץ, כאשר החל לצייר דמויות, נופים, ופורטרטים הפוכים.
הציורים ההפוכים שלו שידרו התעלמות מן העולם המוחשי, וניסו להפוך את המובן מאליו למעין תחבולה בציור. אגב, בזליץ מצייר את ציוריו הפוכים, וכך גם תולה אותם. הוא טוען שכאשר הדמות הפוכה, הצופה פחות מתמקד בזהות האדם ובעלילה, ויותר בצבעים, בקומפוזיציה, במשיכות המכחול ובמבנה היצירה.

בזליץ גורם לצופה להתבונן מחדש בציור, ולנסות פתרונות נוספים. ההיפוך גורם תחושת זרות, המזמינה את הצופה לשאול שאלות על משמעות היצירה, ובכלל על אופן התבוננות באמנות.