סיפורה של כריסטינה, מאת: ירמי לז'ה

הציור "עולמה של כריסטינה" של הצייר האמריקני אנדרו ווית, הוא בין היצירות המרתקות, המפורסמות והחשובות במאה ה-20.

במהלך שנות דרכי האמנותית פגשתי עשרות פעמים את הציור, ותמיד עלתה בי השאלה, מי האישה ששוכבת, ספק זוחלת, בשדה הרחב, מביטה לעבר בית רחוק על גבעה.

רבים הפרשנים שניסו לנתח את התמונה, וכולם רואים בה יצירה טעונה מאוד מבחינה רגשית.
האישה היא למעשה אנה כריסטינה אולסון, שכנתו של ווית במיין. היא סבלה ממחלה ניוונית, שפגעה ביכולתה ללכת, והיא בחרה לנוע בזחילה ולא להשתמש בכיסא גלגלים.
ווית סיפר שקיבל את ההשראה לציור, כאשר ראה אותה שוכבת בשדה ומתקדמת לעבר הבית.
יש פרשנים הרואים בציור  מטאפורה למאבק האנושי. המרחק של כריסטינה מן הבית הוא יעד שקשה להגיע אליו, ההתמודדות בכאב ובסבל, יוצרת מוגבלות וחוסר בטחון.
קשה לנו לדעת, אם הדמות מלאת פחד, תקווה, כמיהה או ייאוש, כיוון שאיננו רואים את פניה.
השדה הגדול סביבה מדגיש את בדידותה והעמימות הזו היא חלק גדול מהכוח ביצירה.

אנדרו ווית 1917 – 2009 היה אמן חזותי וריאליסטי. הוא צייר בעיקר בטֶמְפֵּרָה ובאקוורל. ציוריו מתמקדים בעיקר בנופים ובאנשים סביבו בעיר הולדתו - פנסילבניה, ובבית הקיץ שלו במיין, שם גם הכיר את כריסטינה, בת למשפחת אולסון. ווית הרבה לצייר את חוות אולסון ואף שכר שם חדר בתקופת לימודיו, שם צייר את סביבת החווה, את החדרים, ואת בני הבית ובהם כריסטינה.

אנדרו ווית התרשם מדמותה של כריסטינה ומנחישותה לחיות את חייה למרות נכותה.
צבעי הפלטה השקטים של אנדרו ווית ניכרים בציוריו הנקיים ומשדרים תחושת בדידות, מוטיב חזק בכל ציוריו.