הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

על הספרייה הלאומית של ישראל - מאת: מאשה ליפשיץ

לא רק ספרים - האוצר הלאומי שלנו

"היה זה יום צח, יום צח ולח, יום צח ולח היה זה,

אז אמא אמרה לי: חיליק חביב, תלך ותביא קצת ריבה.

אמרתי לאמא: איפה יש? איפה ישנה הריבה?

אמרה לי אמא: ילד טיפש, ריבה לוקחים אצל חורש..."

התחלה מבטיחה לתוכן משעשע ואכן כך. אבל מכיוון שהזכויות שמורות, יש ללכת למקור (הקלטת שמע), להאזין למערכון, להנות ולהעריך את גד יעקבי המחבר, שלייחוסו עומדים ספרים, שירים, מאמרים וספרי עיון. ולמה פתחתי בזה? כי החיפוש אחרי השיר הזה, לקח אותי אל הספרייה הלאומית לישראל ולפתיח אחזור בהמשך.

פנייה לאתר של הספרייה אינו מאכזב. מה יש בה? ה כ ל. אפשר לגלות שם אוצרות (ספרות, תמונות, סרטים וקובצי קול), לבקר ולחוות ולצלול בתוך מאגרי מידע, כתבי עת, ארכיונים (גם ארכיון אינטרנט), ללמוד ולחקור וגם מדור חינוכי ובו תחומי דעת, חגים ומועדים, משאבי הוראה (הכוללים גם הצעות לשימוש בכלים מתוקשבים) וכן סרטוני הדרכה להתמצאות בספרייה. אפילו חדר בריחה! קצרה היריעה מלפרט את כל מה שהספרייה משָמֶרת. מנהרת הזמן.

ובחזרה לפתיח. לפני כמה עשרות שנים, בימי הרדיו המהוללים, האזנתי למערכון על אדון חורש ונשביתי. מאז אני מנסה למצוא את המקור. לא זכרתי מי היוצר ומי המבצעים. זכרתי רק שבדרך כלשהי, בעזרת צפרדעים, אווזים ותרנגולות, גוספודין (אדון - בתרבות הרוסית שלפני המהפכה) הופך לפסקודניאק (פוחח, פושטאק, מלת גנאי שכנראה יובאה על ידי החלוצים יוצאי רוסיה, ואגב, עד כמה שזכור לי, היתה מקובלת גם בכנסת בימיה הראשונים). פניתי לרשות השידור פעמים אחדות ולא נעניתי. לפני שבועות אחדים חידשתי את החיפוש. ואכן האבידה נמצאה והיא יושבת לבטח בין האוצרות הגנוזים של הספרייה הלאומית שלנו. תוך כדי חיפוש עקבות מְבַצעֵי המערכון הגעתי לסיפור ריח הזבל ניחוח חציר שבו נקשרו רוב החוטים הפרומים וגם אתם, אם תתעניינו, תוכלו לגלות את נסיבות היווצרותו של המערכון ומקום הולדתו ולהיזכר בעוד דברים מאותם ימים (בעמוד 2 בכתבה).