הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
כ -2,500 ילדים ובני נוער מפונים מיישובי הצפון נוספו בשנה האחרונה לאוכלוסיית תושבי טבריה. איך תורמות מתנדבות "ידיד לחינוך" בעיר למצוקה הגדולה של ההורים והילדים - מאת: רני רוגל
טבריה, עיר הגליל והכנרת, היא מהערים שהאוכלוסייה שלהן תפחה משמעותית מאז ראשית המלחמה באוקטובר 2023. לעיר בה יש לפי נתונים עדכניים של המוסד לביטוח לאומי יותר מ-52 אלף תושבים, נוספו בשנה האחרונה כ-14 אלף מפונים מקריית שמונה וישובים נוספים בגליל העליון, בהם כ-2,500-3,000 ילדים ובני נוער, שהיו אמורים להיות במסגרות חינוכיות שונות.
רוב המפונים מתגוררים בבתי מלון בעיר, אך חלקם כבר שכרו דירות כשהבינו ששהותם בעיר תהיה ממושכת. ״ניסינו לייצר להם סביבות לימודיות בחללי המלון, אך אי אפשר להשאיר אותם סגורים כל היום בתוך הלובי. לשם פתרון טוב יותר, הקמנו צוות גדול, כדי להבין איך נשלב את התלמידים בצורה הטובה ביותר במסגרות החינוכיות בעיר״, אמר בועז יוסף, ראש עיריית טבריה, בראיון ל"מעריב".
900 מהתלמידים לומדים בבית הספר "מצפור כנרת", שהוקם במיוחד עבורם וקלט אותם מכיתה א' עד יב'. השאר משובצים בבתי ספר בעיר, שחלקם קלטו עד 100 תלמידים, מה שיצר עומס על צוותי ההוראה.
כאן נכנסות לתמונה רחל דקל, רכזת "ידיד לחינוך" בטבריה (משנת 2018) והמתנדבות שלה (למען הדיוק, יש גם מתנדב אחד) בחמישה בתי ספר בעיר, בהם גם בית הספר "מצפור כנרת" ובית ספר כינר, בו יש שלוש כיתות של ילדי מפונים.
רחל שומעת מהמתנדבות על משברים, בעיות רגשיות וחרדות אצל ילדי המפונים, שהגיעו מבתי ספר שונים בקריית שמונה וחלקם מקיבוצים, שלא הכירו אלה את אלה ואינם מגובשים כקהילה. כשקוראים להם "ילדי מפונים" זה מרגיז אותם.
"מדובר בקבוצת ילדים מאוד הטרוגנית, ויש בעיות שונות עקב המצב, גם בשל המגורים של משפחות רבות בחדר מלון אחד. זה מצב לא נורמלי שיוצר מתחים, הבאים לביטוי במופנמות או בהתפרצויות. מטפלים בכך באמצעות תמיכה פסיכולוגית רגשית", אומרת רחל. "אני מבינה שבבית הספר שהוקם במיוחד עבור 900 מהם, יש אוירה טובה והתנהלות של בית ספר רגיל, אבל זה מאתגר".
בימים אלה נערכים לשנת הלימודים הבאה, מתוך הבנה שהמפונים יישארו בטבריה לפחות בחלקה. על מה שקורה בעניין זה בבתי הספר השונים, תשמע רחל בשיחות סיכום שנה שלה עם המתנדבות.
שוחחתי גם עם שתיים מהמתנדבות בטבריה – אחת "אורחת" בעיר – מפונה מקריית שמונה, והשנייה מתנדבת ותיקה בעיר.
ברוריה זריהן היא מתנדבת "ידיד לחינוך" קצת מיוחדת, בעצם מאוד מיוחדת. ברוריה היא גמלאית של מערכת החינוך, שהייתה מחנכת בכיתות א'-ג' בבית ספר דתי בקריית שמונה. עכשיו היא נמצאת בטבריה כמפונה מביתה ומעירה, ומתנדבת לעזרת ילדי המפונים.
"לא פשוט להית מפונים מהבית כבר יותר משמונה חודשים, ועוד חודשים רבים לפנינו. גרנו בדירה שכורה, ואז במלון, ועכשיו שוב בשכירות עם הבת ומשפחתה", היא מספרת. "למזלי בחרנו בטבריה הקרובה לקריית שמונה, כי בעלי ובעלה של בתי נוסעים לעבוד בעירנו וחוזרים לישון בטבריה (החתן כל יום, הבעל רק בסופי שבוע)".
במלון בו שהתה בתחילת המעבר לטבריה, נחשפה ברוריה לקבוצת הורי ילדים בני 5-6 מקריית שמונה ומקיבוצים. "הם היו מיואשים, טענו שהילדים לא מקבלים מספיק במסגרות ולא יהיו מוכנים לכיתה א'. גם לילדים בכיתה א' היה קשה להסתגל, ועלה רעיון שאפתח שתי כיתות עבורם במלון. בהמשך פתחו להם מסגרות מסודרות, אך בית הספר במלון עדיין קיים אחרי הצהרים, ונפתח גם גן ילדים".
ברוריה מספרת כי במקביל עבר למלון גם בית ספר ממטולה, והיא נותנת לילדים תגבור. "ילדי א' באים להכין איתי שיעורים, ואת ילדי הגן אני מכינה לכיתה א'. אלה ילדים שמשקיעים בהם ונותנים להם את המירב". ציוד עבור קבוצות הלימוד וחומרי למידה התקבלו כתרומות מ"ידיד לחינוך", מועצת מטולה ועיריית קריית שמונה. הורים רכשו ציוד נוסף וברוריה אף היא תרמה.
מעניין לדעת שבקבוצת הלימוד משתתפים גם ילדיהם של תלמידים שברוריה חינכה בעבר. התלמידים מקבלים מענה לימודי מעל המצופה גם במסגרת הלימודים בבוקר, וברוריה מתגברת, מכינה, נותנת דחיפה נוספת, וכמובן עונה על הצורך הרגשי-חברתי אחר הצהרים.
כמו רחל דקל, גם ברוריה זריהן מציינת את הקשיים הלימודיים והרגשיים של ילדים מפונים. "קשה להם הריחוק מהבית. אלה ילדים לא רגועים. זה דור שעבר קורונה ועכשיו מלחמה וניתוק מהבית". ומנקודת המבט של המבוגרים: "קשה לכולנו, שכל פעם מוסיפים מספר חודשים לשהייה שלנו כאן. אנו מקווים לאור בקצה המנהרה, שלא לדבר על כך, שהדירות בטבריה יקרות ואנחנו משלמים סכומים מופרזים לגמרי".
עליזה מזרחי היא מתנדבת "ידיד לחינוך" בטבריה כבר שנה שישית – "הראשונה שרחל דקל גייסה ל'ידיד לחינוך' בעיר". היא מתנדבת בבית ספר יום אחד בשבוע באופן קבוע, ובשנה האחרונה הוסיפה עוד יום של התנדבות באחד מבת המלון בהם שוהים ילדי מפונים.
"בפגישה הראשונה שם, בה השתתפו כל הגילאים - תלמידי כיתות א'-ו', בדקנו צרכים. בעיקר בקשו עזרה בהכנת שיעורי בית", אומרת עליזה. בהמשך עזבו את המלון חלק מהמשפחות ששכרו דירות בעיר, אך עליזה ממשיכה להגיע, "לפעמים אפילו ילדה אחת, שתיים או שלוש. אני שם בשבילן".
מה מטריד את הילדים? "בעיקר הניתוק מהבית", היא אומרת. "לפעמים רואים אצלם חוסר סבלנות, חוסר שקט וחוסר רצון. רוצים לחזור לבית ולחברים. לא כולם נקלטו במוסדות החינוך. לחלק יש בעיות חברתיות, וגם אלה שיצרו קשרים מדברים על לחזור הביתה".
עליזה מציינת, כי לקראת סוף השנה פחת הצורך לעזרה בהכנת שיעורי בית. "לדעתי, במבט לאחור, היה כדאי ליצור בזמן ההתנדבות פעילויות חברתיות. אני התחלתי להנהיג פעילויות כאלה ושעשועונים שכן תופסים אותם. אולי לקראת השנה הבאה, בה לפחות בחלקה הם לא צפויים לחזור הביתה, עדיף שיהיו פעילויות כאלה מוכנות מראש".
מתנדבות טבריה