אפריל 2022 - כן, יש "ידיד לחינוך" גם בקריית שמונה, וישנה גם סילביה רז, המתנדבת - מאת: צביה טולדנו

גם בקריית שמונה הרחוקה שבצפון, קיימת קבוצת מתנדבים של "ידיד לחינוך". רותי סגרון, הרכזת היישובית של העמותה, מספרת שהקבוצה הוקמה לפני כחמש שנים. "ההתחלה הייתה מבטיחה", היא מספרת, "היו לנו חמישה בתי ספר ועשרות מתנדבים, אבל, לדאבוני, הקורונה פגעה בכל חלקה טובה, בתי ספר נסגרו ומתנדבים נטשו. אני מבינה", היא אומרת "שהמצב היה קשה גם במקומות אחרים, אבל בשל היותנו בפריפריה הרחוקה, הרגשנו קצת יותר את הריחוק מהמרכז בכל הנוגע לקשר האישי חברתי, למרות ה "זומים" שהתקיימו. אבל , יש לי תקווה. לאחרונה התחילו להגיע מתנדבים חדשים ואנחנו עם הפנים קדימה. כיום, כשהוגדרנו כתומכי הוראה, אנחנו מקבלים תמיכה ממרכז פיסג"ה והיה אפילו מפגש פיזי עם המתנדבים, מה שמאד היה חסר קודם".

"חשוב לי לציין", מוסיפה רותי, "כי יש בין המתנדבים כאלה שלא הפסיקו אף פעם למרות הקורונה והמשיכו להגיע לביה"ס" . רותי מפנה אותי לסילביה רז, שהעשייה שלה בתחום ההתנדבות ממש יוצאת דופן.
הבנתי שמדובר במתנדבת בתחום האומנות - פעילות שעוזרת לשקם את נפשם של התלמידים שנפגעו חברתית ונפשית בעקבות הקורונה.

שוחחתי עם סילביה, וזה מה שהיא מספרת: "אני מתנדבת מאז החלה העמותה לפעול בקריית שמונה. בעברי הייתי חשבת שכר, אבל תחום האומנות יושב לי עמוק עמוק בלב. כשהתנדבתי לראשונה בבית ספר עממי ממלכתי, ביקשתי לעבוד עם כל הכיתה ולא באופן פרטני. בכל שעה עברתי לכיתה אחרת, ככה שלוש עד ארבע שעות, שלושה עד ארבעה ימים בשבוע. אחה"צ אני עובדת בצהרונים."

כמה ילדים יש בכיתה? איך את משתלטת על הנעשה? והאם את מקבלת חומרים מביה"ס"?

"הכיתות לא עמוסות כמו במרכז, יש כ- 25 תלמידים, ואני פועלת החל מכיתה א' ועד ה'. אני חייבת לציין שאני זוכה לעזרה ממתנדבת שגייסתי אותה, אתי בן-שבת. אנחנו מקבלות מהנהלת ביה"ס את כל שנחוץ, דפים, בריסטולים, צבעים ועוד".

האומנות שלך היא לא מקצוע, אלא תחביב, מהיכן כל הרעיונות?

"בדרך כלל אני נצמדת לחגים, לעונות השנה, ונעזרת ברעיונות חדשים, שאני דולה מהאינטרנט".

רותי סיפרה לי, כי לאחרונה מיקדת את הפעילות שלך בבי"ס "תלמוד-תורה", מה הסיבה?

" אני אישה חילונית, יש לי 15 נכדים ונכדות. לאחרונה חל מהפך קטן במשפחה. אחד מבני שאף הוא היה חילוני, נישא לבחורה דתיה ולאט לאט כל המשפחה הפכה לדתית חרדית. שלושה ילדים מתוכם לומדים במסגרות דתיות, ונכד אחד בתלמוד תורה, שם אני מתנדבת עכשיו. רציתי להכיר מקרוב את הדת והמנהגים השונים, ולהיות מקורבת אליו, כדי לא להפלותו משאר הנכדים. הצגתי את עצמי בפני המנהל ואמרתי לו: 'אהיה כנה אתך, אני לא דתיה, אין לי שמלות וגם לא חצאיות ובוודאי שאין לי כיסוי ראש – אבל יש בי כושר נתינה בתחום האומנות'. תשובתו של מנהל ביה"ס הותירה אותי מבוישת: 'את יותר צדיקה מאלו ששמות כיסוי ראש ולבושות בחצאית. תבורכי על הנתינה שלך ועל אהבתך לילדים'.

בבקרים, כשאני מגיעה, כולם קופצים עלי: 'סילביה, תכנסי היום לכיתה שלי בבקשה.....'
להודות על האמת, אני חשה שהשעה שאני נותנת, מגוונת להם ומעשירה את התכנים בהם הם עוסקים, במיוחד בתלמוד תורה, שעיקר הלימודים בו הם דינים, תורה, גמרא ותפילות.
הכיתות הן קטנות כ-16-18 תלמידים בכיתה. אני עוברת בין הכיתות ולא נמצאת רק בכתה בה לומד נכדי. אני משתדלת להתאים את היצירות לתכנים דתיים, בהם חגים, שבתות ומשפחה. לקראת פורים אני מגויסת לקרנבל פורים".

סילביה מספרת שיש לה גם שתי נכדות שלומדות בקיבוצים השכנים, הן סיפרו למורה מה סבתא עושה. "המורה התקשרה אלי והגעתי גם אליהם לקיבוץ".

בערב, במיטתי, הרהרתי בסילביה. האישה הזו נוגעת בשרביט קסמים כמעט במאה ילדים בכל שבוע, הקורונה לא מעניינת אותה. היא ממשיכה להגיע עטויה במסכה, והדבר הכי היפה לדעתי, מתבטא בעובדה שבמקום להתנכר לבן שחזר בתשובה – דבר שקורה למרבה הצער במשפחות לא מעטות, סילביה מצאה את שביל הזהב ותורמת מזמנה לאוכלוסייה החרדית בדרכה הייחודית, ובכך קרבה אליה את בנה, כלתה ונכדיה, ותורמת גם להם וגם לילדים האחרים.