הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
יעקב שוורץ – מספר הסיפורים מבית ספר "רננים" בראשל"צ
כתבה: רחל קירה
"בוקר טוב סבא יעקב"- במילים אלה מקבלים תלמידי כיתה ב' בבית ספר "רננים" את יעקב שוורץ. יעקב הוא מתנדב בקבוצת "ידיד לחינוך" ראשל"צ.
"אתם אוהבים את יעקב?" אני שואלת את התלמידים? "מאוד" הם עונים לי במקהלה. "מדוע?" אני מקשה. "הוא מסביר לי חשבון, כשאני מתקשה" עונה לי אחד הילדים. "יש לו הרבה סיפורים מעניינים", "הוא עוזר לי כשקשה לי", "יש לו הרבה סבלנות" "הוא מכין את התפאורה לטקסים", מוסיפים תלמידים אחרים. מאוחר יותר מספרת לי בגאווה אדווה, מחנכת הכיתה: "יעקב אימץ אותי וזאת זכות גדולה. הוא נותן מענה מידי לתלמידים שלא הספקתי להגיע אליהם באותו היום".
יעקב נולד לפני 77 שנה באורל שבסיביר. בתקופת השואה הוא ברח משם יחד עם בני משפחתו. במנוסתם הם עברו דרך מדינות רבות באירופה עד שהגיע לארץ ישראל. רוב שנות חייו הראשונות עברו עליו בהישרדות, לכן הוא מכנה את עצמו "ילד שואה". למרות החיים הקשים שחווה בילדותו, הוא צעיר בנפשו ומעורב בחיי הילדים בבית הספר כמעט יום יום.
יעקב מתהלך בבית הספר עם כובע בוקרים לראשו, "זה הסמל המסחרי שלי", הוא אומר.
אף מורה לא עובר לידו מבלי לחבק ולברך אותו בשלום. כשהם מבינים שאני מתעתדת לכתוב עליו כתבה, הם מרעיפים עליו מחמאות. "איש יקר", "ענו", "דוגמא ומופת לאנושות", "בעל ידי זהב", "דוגמא לנתינה שלא על מנת לקבל בתמורה".
בתמונות למטה יצירות מעשה ידי יעקב
יעקב הוא חלק אינטגרלי מבית הספר, הוא מחובר לתלמידים ולמורים ואפילו מופיע בתמונת המחזור של התלמידים המסיימים את לימודיהם. הוא מחליף מורים בכיתה, מורים מתייעצים איתו, הוא נכנס לכיתות כדי לברך את התלמידים לפני כל חג ולבקש מהם להיות זהירים בחופשה. יעקב מפגין ידע רב בנושאים רבים, הוא מקור בלתי נדלה לסיפורים אותם הוא מספר בהקשר לנושא הנלמד בכיתה. "היסטוריה ותנ"ך הן נקודות החולשה שלי", הוא מצטדק. חשוב לו ללמד אנושיות והיסטוריה. הוא מכבד הקשבה, אהבה ועזרה. ההתנדבות היא דרך חיים בשבילו והוא רואה בילדים ממשיכי דרכו בתחום הנתינה והעזרה לזולת, כפי שלמד בעצמו בילדותו בבית הוריו.
אני יושבת בחדר המורים ומשוחחת עם גב' מיכל דגן, סגנית המנהלת, שמתגאה בחמשת המתנדבים מ"ידיד לחינוך", הפועלים בבית ספרה. "כשיעקב הגיע לבית הספר, היה לנו חיבור מידי" היא מספרת לי, "הוא מעורה בהווי בית הספר, חלק מהנוף הבית ספרי ".
"זה היה התנאי שלי להתנדבות, רציתי להיות חלק מבית הספר". מחזק יעקב את דבריה. "יעקב הוא ה'הנדי מן' שלנו, אני חולמת והוא מבצע. אין סוף לתפאורות שהוא בונה לאירועים ולטקסים. הוא עשה כתובות אש לטקס סיום בית הספר, בנה עץ מדבר לט"ו בשבט, דגם המתאר את יציאת מצרים המיועד לפעילות הורים וילדים, ביתנים לחג הפורים ועוד ועוד". עבור טקסי הזיכרון הוא הכין מייצגים כמו: אבן זיכרון לחיילי צה"ל, מנורה לזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה, והוא גם מדליק בהם את הנרות בטקסים. בימים אלה שוקד יעקב על הכנת מוזיאון בשם: "כך חיינו", העוסק בחיים בארץ ישראל משנת הקמתה ואפילו מעט לפני. את המוזיאון מקדיש יעקב לזכר בנו שנפטר בשנה האחרונה.
תוך כדי שיחתנו נכנס לחדר המורים ילד שנפצע ברגלו. יעקב היה הראשון שקם וניגש להרגיע את הילד ולטפל בו. לאחר שהילד חזר לכיתתו, ממשיכה מיכל לספר לי: "ליעקב אף פעם לא קשה, הוא לא מתעייף, הוא מוכן להגיע לבית הספר בכל שעה כדי לעזור". יעקב מחייך ומוסיף "נכון, אני נהייה צעיר מיום ליום" ולי נותר רק לאחל לו עוד הרבה שנים טובות של עשייה התנדבותית.