"אנו חיים בתוך קשת של אנדרלמוסיה-האמנות עוזרת לנו לזהות את הצבעים" - מאת: שרה ברנשטיין

כבר בכניסה לביתה של לואיז, נראה כי אתה נכנס לעולם קסום של יצירתיות מתפרצת. יצירות האומנות המקשטות את הכניסה לבית, את הקירות והשידות, מספרות על אישיותה המיוחדת. אוספים פרי ידיה וממסעותיה בעולם מעידים על נפש חופשיה ויצירתית במיוחד.

לואיז פנטיך, מעבר להיותה אישה מרתקת עם סיפור חיים מופלא, משמעותית במיוחד בתקופה הקשה העוברת על עם ישראל. היא אומנית רב תחומית, מתנדבת מסורה ומשמעותית במרחב הבית ספרי.

אומנות ויצירה יכולים ברגעים חשוכים להדליק אור בלבבות, לשמח ילד צעיר ולרגש אדם בגיל השלישי. היא מתקשרת, נוגעת ומצליחה להציג נושאים רגישים באופן אחר, גם בשעת מלחמה ומשבר, היא מחזקת ומרפאה.

דרך האמנות יכולים המתנדבים מקרב הגמלאים בבתי הספר, לתת מענה רגשי לתלמידים, להרחיב את תשתית העשייה דרך שימוש בחומרים שונים להבעה וליצירה, וגם להוות אמצעי לשינוי חברתי ולהתפתחות רגשית וקוגניטיבית של התלמיד. את כל אלה ניתן לשלב בתוך המפגשים או כמפגש שכולו יצירה.
לואיז מספרת כי "ההתנדבות בשבילי היא דרך חיים, המאפשרת לי להיות פעילה ומשמעותית. העשייה שלי היא ללא שיפוטיות ומתוך כבוד לאדם וצרכיו. אני מנסה להביא את התלמיד להוציא את התוכן הפנימי באופן יצירתי, וכמובן לתרום לחברה ולחזק אותה."

לואיז, ילידת ירושלים, מספרת, שגדלה בבית, שראה בהתנדבות ערך. אביה התנדב באיל"ן –איגוד ישראלי לילדים נפגעים, תיקן ושכלל את המשחקים ואמצעי ההתניידות של בעלי המוגבלויות. אמה התנדבה בארגון יע"ל בבית חולים שערי צדק, המגיש עזר לחולה ומשפחתו. הוריה היוו השראה וטמנו בה את זרע ההתנדבות עוד בילדותה.
לאחר הצבא רצתה ללמוד "בבצלאל", ולמרות שהיה לה תיק עבודות מוכן וסיכוייה להתקבל היו גבוהים, הקשיבה להוריה ולמדה מקצוע "רציני" ועבדה במשרד עורכי דין. באומנות התמקצעה במהלך השנים, והשלימה קורסים מקצועיים סביב תחומי אומנות שונים.
בערב התנדבה "במקלט לנשים מוכות" וראתה, כי האומנות מאפשרת לנשים לבטא את כאבן דרך יצירה. הן נדרשו לחתום את חתימתן על כל יצירה, כאישור על עצם קיומן והוויתן, ולקיחת שליטה על חייהן, וזאת גם כשהיצירה לא הייתה מושלמת ואינה לשביעות רצונן.

לואיז מתנדבת בבית הספר "פסיפס" לחינוך מיוחד במודיעין, בו מתחנכים ילדים עם תסמונת דאון בתפקוד נמוך, שיתוק מוחין ונכויות נוספות. בנוסף לשיעורי האומנות המתקיימים שם, היא מביאה איתה ערך מוסף. היא מהווה תומכת הוראה לתלמיד ומסייעת לצוותים החינוכיים אל מול התלמידים ביצירות מחימר ועבודות פסיפס.
בנוסף, מתנדבת לואיז בבית הספר "אלונים" לחינוך רגיל במודיעין, שם יש לה קבוצות של 10-15 תלמידים מכיתות ב - ד, איתם היא עובדת לאורך כל השנה, ומשלבת את התכנים העיוניים הנלמדים בכיתה באופן יצירתי בסדנת האומנות.
לואיז גם מעשירה את תלמידיה הלכה למעשה בידע כללי, הכולל היכרות עם ציירים, ופסלים, סגנונות אומנות שונים, היכרות עם חומרים, תיאוריות אומנות, וכן קיימות ומיחזור כגורם מיטיב עם כדור הארץ וחשיבה על הדורות הבאים.
היא מלמדת אותם מיומנויות של ארגון ותכנון לפני ובמהלך משימה, ומקנה להם ידע הקשור לתחום האמנות. ומחזקת את תחושת המסוגלות שלהם.
במסגרת המפגשים, לכל תלמיד ניתנת הזדמנות ליצור את היצירה האישית שלו, בה הוא מטביע את חותמו ותוך כדי כך לומד על עצמו ועל העולם סביבו. לשם כך כבר במפגש הפתיחה, יצרו הילדים תעודת זהות אישית, המכילה את המרכיבים הייחודיים להם עם דמותם ובאמצעות ציור ושימוש בחומרים מתוך בחירה.

המלחמה זימנה לה בנוסף לתוכנית השוטפת שבנתה, יצירות סביב "חרבות ברזל". התלמידים יצרו מכתבי פסיפס מפיסות נייר בצורת דגל ישראל עם הקדשה אישית לחיילים, יצרו (לואיז 12) תליוני חרוזים כחול לבן, וסרגו מחמם צוואר לחיילים. אלה צורפו יחד עם מכתבים לחבילות שנאספו ונשלחו לחיילים.
כמו כן יצרה עם התלמידים (לואיז 6) כלניות מחימר לזכר הנרצחים ,ופרפרי פסיפס –כחלק מפרויקט "לאסוף את השברים" לצורך בניית קיר זיכרון שיהווה גל עד, לזיכרון החללים.

בימים אלו יוצרת לואיז עם הילדים "צמידי חברות" ומקדמת דרכם ערכים של חברות ותקשורת בין אישית.

חשוב לציין שהקשר שלה עם הצוות הוא חזק ומשמעותי. יש לה "מקום" מוערך וחשוב בבית הספר. התלמידים ממתינים לבואה בקוצר רוח ובשמחה, וכפי שהיא מספרת "זה הדדי. "ההתנדבות נותנת לי תמריץ ומוטיבציה לקום כל בוקר, להיפגש עם התלמידים ולחוות איתם את חדוות היצירה. זה שומר אותי חיונית, ערנית ומשמעותית. כשאני לא מצליחה להגיע לבית הספר, אני מרגישה שהפרתי מחויבות"

לואיז אינה קופאת על שמריה, כל גרוטאה הופכת ליצירה. היא משקיעה שעות גם בביתה. במסגרת ביקורי בביתה, ראיתי על שולחנה ערימות של עיגולי קרטון שגזרה למפגש הבא, כהכנה מוקדמת לקראת המפגשים המרגשים במסגרת התנדבותה, כאילו הייתה זו משרה נוספת ולאו דווקא ניצול זמן חופשי והתנדבות לצורך נתינה.

ההיילייט הוא פרויקט הסיום של ילדי שכבת ו' - בוגרי בית הספר, הקרוי "חותם". כל שכבה המסיימת את בית הספר, משאירה את חותמה - יצירת אומנות כמתנת פרידה. בפרויקט הזה לוקחת לואיז חלק משמעותי ביותר. היצירות שנעשו עד היום הן פרחי קיר מחימר, ספסליי חברות, וסמל בית הספר מפסיפס.

וכמו שלואיז אומרת: "אני מצטרפת ביוזמתי לכל פרויקט המתבצע בבית הספר וקשור לאמנות, כמו למשל מיצג עדלאידע, סיום נושא לימודי וכדומה".

היום יותר מתמיד, חשוב להבין, כי לחיזוק הנפשי והחוסן האישי באמצעות סדנאות יצירה ואומנות, יש ערך משמעותי מעבר ללמידה המסורתית והסטנדרטית.
כניסתם של גמלאים מתנדבים יצירתיים המשלבים אומנות בהתנדבותם ונתונים פחות בלחץ של זמן והספק לתכני הלימוד השגרתיים, יכולה להעלות את המוטיבציה, לתת ביטוי לרגשות ועזרה בהתמודדות עם משברים, במיוחד כשהמתנדב מהווה מודל חיובי, המביא את ניסיונו מרצו וסיפור חייו.

ובאומנות כמו באומנות, "אין דבר כזה שאין דבר כזה". אופן הביטוי דרכה מחזק את התלמיד מול התהליך והתוצר הסופי, וגם למידה מכישלונות חשובה לא פחות מלמידה מהצלחות.