הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

הפדגוגיה של הפנאי

בלי להרגיש, אנחנו, המתנדבים, יוצרים במעשינו תיאוריה פדגוגית

עם הקמתה גיבשה "ידיד לחינוך" תפיסה פדגוגית חדשנית, הפורצת את קירות בית הספר, ומרחיבה את גבולות מערכת החינוך, תפיסה, המאפשרת לציבור הרחב לשמש כתומך הוראה מתמיד, מקצועי ומסור.

הפדגוגיה שגובשה במסגרת זו נקראה ״הפדגוגיה של הפנאי״, שכן היא נבנתה על ניסיונם, על מחויבותם, על מסירותם של גימלאיות וגימלאים ועל העקרונות ודפוס הפעולה שגובשו במהלך השנים של עבודתם.

שני נתונים חברו כדי להפוך אותה לאחד מהפתרונות הנצרכים ביותר בעידן שלנו: אריכות הימים וחובת הלמידה לאורך החיים.

הפדגוגיה החדשנית כבשה לה מקום של כבוד ויוקרה מקצועית בקרב קהילת החינוך בארץ ובעולם.

הפדגוגיה של הפנאי – מובנה: פנאי של אלה שפרשו ועכשיו יש להם פנאי, וגם פניות לעסוק בפדגוגיה.

"אנו, הגימלאים, מיצגים את הפנאי הזה", אומרת לאה רוזנברג, יו"ר המזכירות הפדגוגית ב'ידיד לחינוך'. "אנו מוליכים את התלמידים למחוזות חדשים, כשהפדגוגיה שלנו משוחררת לגמרי מלחצים ומחובות - פדגוגיה שמביאה עימה שפה חדשה, שאיננה באה במקום השפה של בית הספר, אלא כעוד שפה, השפה של סבא וסבתא, שיכולים לספר לילדים סיפור, לנגן להם, להשמיע להם מוזיקה שהם אוהבים, או ללמוד יחד איתם משהו חדש. אותו משהו מאפשר צמיחה וגלוי של עולמות חדשים ואפילו פיתוח מיומנויות חדשות, כמו למשל: טיפול בגינה, מלאכת ריקמה או ציור – דברים שבאים מתוכנו, המבוגרים, ואנו חולקים אותם עם הילדים.

"יש כאן ברית שמדלגת על משוכות החובה שבית הספר מחויב אליהן, ושלא תמיד יש לו פנאי לעסוק במה שמעבר לכך, ברית שאיננה היררכית ושהיא לא נגד אלא רק בעד (שונה מהבריתות של הורים - ביה"ס, הורים – ילדים). משהו כמו האמירה: "גם אני לא כל כך יודע על הנושא הזה, אז בואו נלמד ביחד.

"את כל אלה, צריך להמשיג ולכתוב כתורה".

אז איך עושים את זה?

רוזנברג אומרת כי "תרגומה של 'הפדגוגיה של הפנאי' למתווה של הדרכה מעשית לא יבוא מלמעלה למטה, אלא ייבנה מניסיונכם, המתנדבים, מהסיפורים שלכם, מהחוויות של התלמידות והתלמידים ביחד אתכם".

בשנה הקרובה נקיים איסוף סיסטמתי של דרכים, שיטות, סיפורי מעשה, הצלחות וכישלונות מהעשייה של המתנדבים ב"ידיד לחינוך" במהלך השנים כדי לייצר גוף ידע, שכמעט ואינו קיים, לפדגוגיות של גימלאים ומתנדבים.

כמו שהגילוי של האינטליגנציות המרובות הביא להבנה מעמיקה וחיונית ביותר להתייחסות ליכולות, לכשרים ולכישורים של התלמידים, כך גם תרומתו של "ידיד לחינוך" ליצירת "פדגוגיה של פנאי" עשויה להעשיר הן את העולם החינוכי והן את עולמם של הגימלאים, ובעיקר את התקשורת שביניהם.