'ידיד לחינוך' – בימי קורונה: פברואר 2020 - יוני 2021

כתבה: ד"ר עירית דיאמנט[1]

ארגון "ידיד לחינוך" הוקם בשנת 2007 במטרה לקדם את החינוך הציבורי בארץ, בסיוע גמלאים מתנדבים[2] - אוכלוסייה בעלת כישורים רבים ומגוונים וניסיון חיים עשיר. על בסיס רעיון זה נוסחו שתי מטרותיו המרכזיות של הארגון:

1. סיוע למערכת החינוך.
2. תרומה לאיכות חיי הגמלאים והגמלאיות.

במטרה להשיג את מטרה מס' 1 היו פרושים ברחבי הארץ, ממש לפני פרוץ המגיפה לחיינו, 3771 גמלאים.יות מתנדבים.ות, ששולבו ב- 619 בתי ספר ב- 43 קבוצות פעילות ברשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ.

א.נשים אלה הניבו, באותה תקופה, היקף שנתי של 532,878 שעות חונכות של גמלאי.ת ותלמיד.ה למערכת החינוך. המתנדבים והמתנדבות תרמו בוקר אחד בשבוע, לפחות, בו העמידו עצמם לרשות בית הספר, וסייעו לתלמידי בית הספר ולצוות ההוראה בו, בהתאם לצרכים, באותה תקופה, בבית הספר, ובהתאם ליכולתם של המתנדבים, תחומי העניין שלהם ותחומי הדעת. להערכתנו, פעלו הגמלאים והגמלאיות בתקופה זו מול 35,000 תלמידות ותלמידים, לצד כ 7000 אנשי חינוך.

במטרה להשיג את מטרה מס' 2 פעלה קבוצת המתנדבים, בכל יישוב, כגוף עם מטרות משותפות. את הגוף הזה, הוביל.ה ומוביל.ה בכל ישוב רכז.ת מטעם 'ידיד לחינוך'. הקבוצה נהגה להיפגש גם מחוץ לכותלי בית הספר, בדרך כלל, אחת לחודש. במפגשים אלה קיבלו המתנדבות והמתנדבים הדרכות מקצועיות, וקיימו גם פעילויות חברתיות. חלקם נהגו לצאת להשתלמויות שנתיות, מקצועיות, במרכזי פסג"ה. נוסף לכך, במרבית בתי הספר בהם פעלו מעל ל - 5 מתנדבים, מונה/תה ראש/ת צוות מתוך קבוצת המתנדבים לריכוז הפעילות בבית הספר. עם תחילת ההתקשרות עם בית הספר, מונה בו איש/אשת קשר, מטעם בית הספר, לאותה מטרה.

ואז פרצה מגפת הקורונה בעולם.

הקלפים נטרפו, והיה צריך להמציא מחדש, הלכה למעשה, את פעילות הארגון.

שתי אוכלוסיות הקצה של הארגון נפגעו במיוחד מהמגפה. מצד אחד, הגמלאים, עליהם הושתו מגבלות חמורות לתקופה ארוכה, של שנה ויותר, ומצד שני, בתי הספר שפעלו בין סגר לסגר, באופן מבולבל ומבלבל, כשסדר וארגון נעשה לאתגר יומיומי[3].

לנוכח הנסיבות, נוכחות המתנדבות והמתנדבים בבתי הספר הופסקה לחלוטין, אך לב הארגון המשיך לפעום, והיה זה צורך קיומי למצוא פתרונות למצב החדש שנוצר.

בתחילה היה ספק אם הארגון יוכל להמשיך בפעילותו המבורכת, אך גמישות, יצירתיות והתאמה לנסיבות, שנוצרו במערכת החינוך ובאוכלוסיית הגמלאים, איפשרו לא רק המשך פעילות, אלא גיוון, העמקה והעשרה של הפעילות. כך נוצרו בארגון מיזמים שונים, שאת המידה בה הם תרמו למערכת החינוך מחד ולגמלאים מאידך, נבקש לפרט בדו"ח שלהלן.

פרוט המיזמים

לאחר השוק והבלבול הראשוני, הפך השינוי הנכפה להזדמנות לפתיחת ערוצים חדשים, נתיבי חשיבה שונים ופעילויות מסוג אחר. אלה הכניסו תוכן, עניין ומשמעות הן לחיי הגמלאים והן לחיי התלמידות והתלמידים.

נתיבי החשיבה החדשים כוונו מחד לשימור המתנדבות והמתנדבים, שכולם שויכו לפתע ל'קבוצת הסיכון', ומאידך לטיפוח קשר שונה, שהיה אפשרי בתנאים שנוצרו, עם בתי הספר, התלמידים, התלמידות והצוות החינוכי שבהם. המגפה כפתה על קבוצת המתנדבות והמתנדבים שלנו, ריחוק פיזי וריחוק חברתי, ובכך בידוד והתבודדות. לכן היה צורך לא רק לשמר את הגמלאים והגמלאיות כחלק מהתורמים למערכת החינוך, אלא גם לשמר את תחושת השייכות שלהם לארגון, ובכך להפחית את תחושת הבדידות הכפויה.

מנהלי המטה האזוריים, הרכזות והרכזים, ראשי הצוותים, ההנהלה והמטה כולו חיפשו דרכים להמשך הקשר עם המתנדבות והמתנדבים ועם בתי הספר ויזמו פעולות חדשות, ייחודיות, המאופיינות בלימוד באמצעות אמצעי תקשורת חדשים, וניצולם ליצירת קשר ולטיפוחו, בהתאם לחזון הארגון.

כך כדי להיענות, ככל שניתן, לצרכים החדשים שהתעוררו באוכלוסיית הגמלאיות והגמלאים, ובמקביל לנסות ולתאם מול בתי הספר והצרכים החדשים שנוצרו בהם, הופץ שאלון לשתי האוכלוסיות. שאלונים אלה הופצו במאי 2020.

עם האופק של סיום התקופה של מגפת הקורונה, אנו מבקשות במסמך זה לסכם את המיזמים, ולדווח, ככל שניתן, על השפעתם ועל יעילותם.

הדיווח נחלק למיזמים שכוונו למתנדבות ולמתנדבים עצמם, כשהמטרות שלעיל עומדות לנגד עיניהם של המארגנות והמארגנים, ומיזמים שכוונו לבתי הספר, בתיווכם המסור של המתנדבות והמתנדבים.

מיזמים שכוונו למתנדבות ולמתנדבים

הקמפוס הדיגיטלי – למידה בכל גיל

כתחליף ללמידה מחוץ לבית, שתמיד הייתה חלק מחיי המתנדבים שלנו, אם בקבוצות המקומיות, ו/או בפריסה ארצית, ומאחר שבתקופה זו הם היו מנועים מלנוע ו/או להיפגש עם א.נשים אחרים, שימר 'הקמפוס הדיגיטלי' את רוח הלמידה גם במובן האינטלקטואלי של המונח, גם במובן המקצועי וגם במובן החברתי.

להובלת הקמפוס גויסה מתנדבת מטה, ומתנדב נוסף היה אמון על הפן הטכני של הפעלת הקמפוס. מדי שבוע התקיים מפגש בן כשעה או יותר, ובו הרצאות העשרה ולמידה אליהם הוזמנו המתנדבים מכל רחבי הארץ. ההרצאות ניתנו על ידי מומחים ומומחיות בתחומם. חלק מההרצאות היו ספורדיות, וחלקן ניתנו כסדרות. כולן הועברו באמצעות תוכנת זום. הסדרות שניתנו היו:

• בכל ראש חודש, במשך 12 חודשים, מתנדב מטה עסק בפרשה השבועית ובהשלכותיה לאקטואליה.
• בחודשים פברואר - מאי 2020 הושקה סדרה של הרצאות שעסקה בנושאים טכנולוגיים. הסדרה התקיימה ביוזמתו ובהנחיתו של מתנדב מטה. ההרצאות עסקו בנושאי היסטוריה של המחשוב, התמודדות הגיל השלישי עם דורות הטכנולוגיה המודרנית, הלם העתיד ועוד.
• בחודשים אוקטובר 2020 – דצמבר 2020 ניתנה סדרה של הרצאות בנושא 'אורח חיים בריא', סדרה אותה יזמה והובילה מתנדבת מטה.

נושא 'אורח חיים בריא' הכל כך רלבנטי לבני הגיל השלישי, ומעניין אותם, הפך לעוד יותר אקטואלי בתקופת המגפה שאליה נקלענו. לכן ניצלנו את ההזדמנות בסדרה זו, להעביר מחקר הערכה מסודר, גם הוא, כמובן, באמצעות האינטרנט. כך איפשרנו לעצמנו הצצה למידת הלמידה ולמידת המענה, שנתנה סדרה זו למשתתפיה, והערכת תרומתה למצטרפים אליה. לשם כך הועבר שאלון טרם הפעלת הסדרה ולאחריה.

כפועל יוצא מתשובותיהם של המשתתפות והמשתתפים (כ 300 איש.ה) הושקה סדרה נוספת, קצרה מקודמתה, שהנושא המוביל בה היה: זיכרון וקוגניציה – "חדר כושר למוח" בשיתוף עם עמותת עמד"א.

לקראת שנת תשפ"ב מתוכננת סדרה נוספת בתחום זה.

• בחודשים ינואר 2021-פברואר 2021 ניתנה סדרה של הרצאות בנושא 'חוסן קהילתי'.
• בחודשים פברואר – מרץ 2021 התקיימה סדרה קצרה בנושא 'ישראל במזה"ת המשתנה".

מיזמים נוספים

• בסיועה של רכזת העיר רחובות, הוקם מיזם בשם "ידיד לידיד" בעיר. המטרה הייתה לאפשר למתנדבים ולמתנדבות להפחית תחושות בדידות ולהמשיך לחוש שייכות לארגון. במסגרת זו התקיימו מפגשים קבוצתיים, אחת לשבוע, באמצעות הזום. חברים, הבקיאים בנושאים שונים, יזמו והדריכו מעין חוגים בנושאים שונים, כגון: מועדון קריאה, ברידג', יישומי מחשב, שיחות באנגלית ועוד. הצלחת המיזם באה לידי ביטוי בביקוש הרב שהיה לו. כתוצאה מכך הוא התרחב והתפרס לכל קבוצות 'ידיד לחינוך' באזור השפלה. לאור הצלחתו של המיזם, ולמרות שהתקופה המסוגרת יותר כבר מאחורינו, ישנם נושאים, שלאור בקשת הקהל, ממשיכים להתקיים וימשיכו גם בשנה"ל תשפ"ב.
• צוות התקשורת של העמותה הקפיד ומקפיד על גיבושו והפצתו של ירחון לשותפות ולשותפים בארגון, מאז הקמתו. בתקופה המתוארת גברה תכיפות הוצאת המידעון בהובלתה של מתנדבת מטה, העומדת בראש הצוות ומובילה אותו. המידעון הצליח לשמר קשר עם המתנדבות והמתנדבים באמצעות מדוריו השונים: מידע ומאמרים שונים, צילומי חובבים, סיפורים על מתנדבים ושל מתנדבים על פעילותם בשנה זו, סיפורים מלאי השראה, וטיפים שאיפשרו לקוראות ולקוראים לחלוק ידע ולעשות בו שימוש. המידעון מופץ לדואר האלקטרוני של כל מתנדב/ת וכך מגיע אליהם ישירות. ניתן להגיע לגיליונות קודמים של המידעון באתר העמותה (http://www.yadidla.org.il/meidaonim1).
• הקשר עם המתנדבים נשמר גם באמצעות שני כנסים ארציים, שבכל אחד מהם לקחו חלק 500 מתנדבים. צוות ההדרכה הדריך, באמצעות תוכנת זום, את המתנדבים שנקלטו בתוכניות החדשות שלעיל, וגם אלה המפורטות להלן.

למרות התקופה המורכבת והמבלבלת שאותה חווינו כולנו, הרכזות והרכזים היישוביים הקפידו לשמור על קשר עם המתנדבות והמתנדבים, ולעודד אותם לקחת חלק במיזמים השונים, ואף לשוב ולהתנדב בפורמטים שונים, כמפורט להלן.

מיזמים שכוונו לבתי הספר

קמפוס דיגיטלי להוראה באמצעות תוכנות ללמידה מרחוק ובאמצעות הטלפון

• הדרכות בכלים דיגיטליים - לאור הריחוק החברתי הכפוי, ואי היכולת להיות ממש בבית הספר, נוצר הצורך בקרב המתנדבים לרכוש מיומנויות חדשות של למידה מרחוק. צורך זה אובחן גם בשאלונים, שפורטו מעלה. לאור זאת וביוזמה משותפת של מנהלת אזור ומתנדבת מטה שנרתמה למיזם, הושק מיזם של הכשרה של צוות מדריכים.ות מתנדבים.ות, שייתן הדרכות לשימוש בכלים דיגיטליים למתנדבים.ות אחרים.ות, ומענה בשעת הצורך. הדריך את ההדרכה הראשונית לשימוש בתוכנת zoom, המשתתפים יישמו את הידע החדש שלהם, מול חברות וחברים בארגון. בסופו של דבר לקחו חלק במיזם כ 800 מתנדבים. הכלים שרכשו סייעו בידי המתנדבים הן ברמה האישית, בקשר עם משפחותיהם והן ברמה המקצועית, בהמשך הקשר עם תלמידים, ובמימוש ההתנדבות, בתנאים החדשים שנוצרו.
• 'START TALKING'  – מיזם זה הנגיש שיחות טלפוניות של מתנדבות ומתנדבים, דוברי אנגלית, לשיפור השפה הדבורה של תלמידים באנגלית. למתנדבים מישראל הצטרפו גם מתנדבים מאנגליה, והמיזם זכה לברכתה ולתמיכתה של ד"ר ציונה לוי, מפקחת-מרכזת מקצוע האנגלית במשרד החינוך (מפמ"ר). מתנדבת, שהיא מפקחת לשעבר במשרד החינוך, ליוותה מקצועית את המיזם.

מהמיזם נהנו כ 300 תלמידות ותלמידים ברחבי הארץ. בפגישה שנערכה בסוף שנה"ל תשפ"א דיווחו מובילות המיזם את ממצאי המשובים שנאספו מתלמידים, מא.נשי קשר וממתנדבים שלקחו חלק במיזם. על פי משובים אלה קיימת שביעות רצון גבוהה בקרב כל השותפים שלקחו חלק במיזם. התלמידים.ות דיווחו כי שיפרו באופן משמעותי את יכולתם לשוחח באנגלית, א.נשי הקשר חיזקו את דברי התלמידים.ות. על פי דיווחיהם, אוצר המילים שלהם גדל ויכולת השיחה השתפרה. אין פלא אם כך שהביטחון העצמי של התלמידים.ות, שהשתתפו במיזם, עלה.

כל הגורמים שותפים לרצון להמשיך במיזם זה. מתנדבים.ות כמו גם התלמידים.ות ציינו שהם מעדיפים, ככל שניתן, שהמפגש יהיה פיזי בביה"ס.

נראה שהמיזם ימשך גם בשנה"ל תשפ"ב. כדי לשפרו עוד יותר, כל מתנדב.ת תקבל קישור למאגר פעילויות ומשחקים, נוסף לכרטיסיות, שעומדות לרשותם. במידה והתנאים יאפשרו זאת תערכנה הכשרות מקצועיות אזוריות ו/או ארציות.

• "ידיד טלפוני" – המיזם יצא לדרך ביוזמת משרד החינוך, תוכנית "שערים". מנהלת אזור ב'ידיד לחינוך' הרימה את הכפפה והובילה אותו ברחבי הארץ. המיזם החל כשנה לפני פרוץ המגפה, והתרחב בתקופת הקורונה. מטרתו לסייע לתלמידים ולתלמידות ערבים.ות, לשפר את יכולתם לעשות שימוש בשפה העברית.

המשתתפות והמשתתפים במיזם קיבלו הדרכה טרם ההתחלה, במהלך השנה נפגשו בקבוצות קטנות, בזום, לשיחות של שיתוף ושל משוב. ליווי זה זכה להערכה רבה על ידי המתנדבות והמתנדבים, היהודים, שלקחו חלק במיזם.

קצרה היריעה בדו"ח זה מלתאר את שפע התגובות של מתנדבים.ות היהודים.ות ושל תלמידים.ות ערבים.ות שלקחו חלק במיזם. בתגובות ניתן לקרוא על זינוק באוצר המילים של התלמידים, על ביטחון רב יותר של התלמידים לעשות שימוש בשפה העברית במסגרת מפגשים שלהם עם החברה הישראלית שבחוץ, כמו חנויות ודואר, ועל יחסים אישיים שנרקמו בין הצעירים לבין המבוגרים. לדוגמא, כתבה אחת התלמידות: "את היית חברה שלי. דיברתי איתך על מה אני מרגישה ומה אני אוהבת. את היית שומעת לי ומחבבת אותי. שרנו ביחד וצחקנו ביחד". מאידך, גם המבוגרים העידו על האינטימיות שנוצרה במהלך השיחות בהן סיפרו להם התלמידים על שאיפות עתידיות שלהם. בחלק מהמקרים החליטו שני הצדדים להמשיך בשיחות, בלי קשר למיזם. המתנדבות והמתנדבים העידו כי גם הם למדו על מנהגים בחברה הערבית, מנהגים שלא הכירו קודם לכן, וחשו מסוגלות וכוח. למשל: "הפליא אותי כל פעם מחדש איך אני מצליח לנהל שיחות מעניינות לאורך זמן עם בחור צעיר וגם ערבי".

"אני מאוד מרוצה. יש לי שני תלמידים ואני ממשיך לשוחח איתם, די הרבה זמן. אני מרגיש שיש לי תרומה בקרב התלמידים לשפה העברית וקצת לחברה הישראלית".

"שמחה שהצטרפתי למיזם בעיקר שהתלמידה שיתפה פעולה והביעה את שביעות רצונה. היא התפעלה מאוד מנושא ההתנדבות בכלל ודיברנו על נושאים שונים בחופשיות ובצורה שוטפת". מתגובה זו ניתן להבין כי גם לשיחה על ערכים, כמו ערך ההתנדבות, היה מקום במפגש הטלפוני המתקיים.

במהלך מבצע 'שומר חומות', בחודש מאי 2021, חלה תסיסה בחברה הערבית ברחבי הארץ, והמתנדבים והמתנדבות, שניהלו את השיחות הטלפוניות עם התלמידות והתלמידות, נדרשו לאתגר נוסף. באותה תקופה ביקשנו מהמתנדבים.ות לשתף בחוויותיהם. מסתבר שהשיחה הבינאישית תורמת לשימוש טוב יותר בשפה העברית, על ידי התלמידים והתלמידות בחברה הערבית, אך לא פחות חשוב מכך, ואולי אף יותר, תורמת לפחות ניכור בין שני הצדדים. בתקופה כזו של מתח וחשדנות, חלק מהתלמידים נמנעו מהשיחות, אך חלקם שיתפו (בעברית!) את המתנדבים בהרהורי ליבם, באתגר שהתקופה הזו מביאה עדיהם, ואף בטרדות היומיום שבני נוער חווים: ספורט, מוזיקה, תוכניות לעתיד, אייפון חדש כמתנת יום הולדת וכד'.

שתי תגובות מרגשות במיוחד הובאו על ידי מתנדבת ומתנדב:

מתנדב מהצפון סיפר כי לאחר שנפל טיל סמוך לביתו של התלמיד שאיתו שוחח, התלמיד אמר לו כי: " נפילת טיל קרוב לבית הביאה אותו למחשבה, שגם הוא וגם העדה בה הוא חי, פגיעים באותה מידה, כמו השכנים היהודים בקריות ובחיפה, הלא כל כך רחוקה פיזית, אך רחוקה מאוד מנטלית".

אחת המתנדבות שהביאה שיר למפגש, על מנת לבטא את המונח 'תקווה', סיפרה כי התלמידה אמרה לה: 'שני דברים למדתי: שאפשר ללמוד הכל, אם רוצים, וזה מה שקרה לי . לא ידעתי לדבר כמעט בכלל, ועכשיו אני לומדת שירה. וגם למדתי לא להתייאש ושאפשר לשנות בין אנשים יחסים ויש תקווה. מאוד ממליצה לנסות".

אי אפשר להגזים במשמעות של המיזם עבור התלמידים, כשקוראים את התגובות הללו, עם זאת קיימת עדות מובהקת להשפעה חיובית על החברה הישראלית בכללותה, להורדת חומות ופחדים המפרידים בין אוכלוסיות בחברה, ולהגברה של תחושת המסוגלות/המחוללות של המתנדבים.ות.

המיזם יימשך גם בשנה"ל תשפ"ב

• ח"ץ – חוקרים צעירים, מיועד לכיתות ה' – ח'. מטרתו לחשוף את התלמידים לעולמות תוכן מגוונים במסגרת מדע וטכנולוגיה. הדבר נעשה על ידי מומחים בתחומם, מתנדבי "ידיד לחינוך". את התוכנית מובילה חוקרת במכון וייצמן, המתנדבת ב"ידיד לחינוך", ולצידה רכזת קבוצה בעמותה, בעלת תואר שני בביולוגיה ובמנהל חינוכי.

בשנה"ל תשפ"א נחשפו כמעט 1000 תלמידים ותלמידות לנושא אחד לפחות מתוך כ 15 נושאים שהוצעו להם.

בתום הפעילות הועבר שאלון למורות ולמורים שתלמידיהן השתתפו במיזם.

כל המורות שהשיבו מעוניינות שתלמידיהן ייקחו חלק בהרצאות נוספות. שני שלישים מתוכן השיבו כי ציפיותיהם של התלמידים מן ההרצאות מולאו במידה רבה מאוד, או במידה רבה. כשמינית מהמשיבות סבורות כי ציפיות התלמידים מולאו במידה בינונית. ציפיותיהן של המורות מולאו במידה רבה מאוד או במידה רבה, רק ציפיותיה של מורה אחת מולאו במידה בינונית. המורות חשות כי התלמידים נחשפו במידה רבה לידע חדש, וכי כמעט כל ההרצאות הועברו באופן מעניין במידה רבה או במידה רבה מאוד. עם זאת, המורות הציעו, כנקודה לשיפור, לגרום לתלמידים להיות פעילים יותר במפגשים כאלה בעתיד, ומאידך ציינו כי הן תשמחנה אם תהיה אפשרות לחשוף את ההרצאות הללו ליותר תלמידים.  

באופן כללי, המורות הביעו שביעות רצון רבה מהמיזם, שמחו שהיו חלק ממנו, ולראייה, שתי תגובות (רוח התגובות האחרות הייתה זהה): "מיזם חשוב ביותר". "זכינו רק להרצאה אחת בתחום ארכימדס תודה רבה לכם נשמח להשתבץ ביותר הרצאות העשרה".

לקראת שנה"ל תשפ"ב מתוכנן המיזם להתרחב: יהיו יותר הרצאות ויותר תלמידות ותלמידים ייחשפו להרצאות השונות. היכולת להשתמש בפלטפורמה אינטרנטית מעלה את אפשרויות החשיפה, וכאמור, העניין במיזם רב.

• חונכים למחוננים ולמצטיינים, בהובלה משותפת של רכזת עפולה ב'ידיד לחינוך', ובשיתוף משרד החינוך, מחוז צפון.      

התלמידות והתלמידים בחרו לחקור נושאים מרתקים, שעניינו את שני הצדדים, לעיתים נושאים מחיי היומיום שסיקרנו אותם, ולעיתים נושאים ברומו של עולם. התחומים היו תחומים מגוונים ביותר: היסטוריה, פילוסופיה, מתמטיקה, פעילות גופנית, תרבויות ועוד ועוד. בחלק מהמחקרים היו שותפים יותר מאשר מתנדב/ת תלמיד/ה – היו אלה שני תלמידים, ולעיתים אף שני תלמידים מבתי ספר שונים וממגזרים שונים.

עם סיום המיזם נתבקשו נשות הקשר, בשיתופה של מחנכת הכיתה, לתאר את המידה בה הליווי שהתקבל ממתנדב.ת 'ידיד לחינוך' היה משמעותי. מתשובותיהם למדנו כי ליווי המיזם ע"י מתנדב.ת היה משמעותי ובעל ערך מוסף משמעותי עבור כל התלמידים אשר לקחו בו חלק. מימד אחד הוא עצם החשיפה להתנדבות, הן לתלמידים והן למורים, כערך חינוכי וחברתי, וממד נוסף הקשר הבין-דורי, הטבעי, שנוצר באמצעות שיתוף הפעולה סביב עניין משותף.

גם רבים מהמתנדבים, שהתבקשו לכתוב מה היה משמעותי ביותר מבחינתם במיזם, שלקחו בו חלק, ציינו כי ההכרות עם התלמיד/ה שאיתה עבדו היה מאוד משמעותי מבחינתם.

דוגמאות מדברי המורות: "החיבור הבין דורי, בכלל, ובפרט בשנת קורונה, אשר אופיינה בריחוק חברתי".

"הקשר והמפגש של הילדים עם אנשים מבוגרים היה נפלא וזימן לשני הצדדים מפגש של למידה והתפתחות. קשר ייחודי גם בפן רגשי וגם בפן הלימודי. הידע הקיים בקרב המתנדבים השלים את הכלים הטכנולוגיים שהביאו עימם הילדים ונוצר שלם ייחודי בו כל אחד בא לידי ביטוי".

וסיכמה אחת המורות: "תחושת המחויבות ההדדית הובילה לתחושות העצמה ומסוגלות". 

לכן, אין זה מפתיע כי רבות ורבים מהמגיבים ישמחו לקחת חלק במיזמים דומים בעתיד.

לא כל המיזמים התקדמו והבשילו לתכניות שזכו למינוף בתקופה המדוברת ואומצו על ידי 'ידיד לחינוך' כחלק מהפעילות השוטפת, נזכיר מספר מיזמים, שמסיבות שונות לא הצליחו לנסוק:

בית ספר עד הבית – מיזם זה החל בשיתוף פעולה בין 'ידיד לחינוך' לבין מחוז חיפה במשרד החינוך. מטרתו הייתה גיוס של מתנדבי 'ידיד לחינוך' לסייע, בתקופת הקורונה, לתלמידים ללא מכשירי קצה, בכתיבת עבודות ובהכנת שיעורי בית, באמצעות הטלפון. כשיצא מיזם זה לדרך, למדנו מחדש כמה התשתית של הארגון משמעותית להצלחת פעילותו. היות שמתנדבי 'ידיד לחינוך', במקרה זה, התבקשו לפעול בישובים בהם הארגון אינו פועל כדרך שגרה (לא היו בישובים אלה קבוצות מתנדבים פעילות של 'ידיד לחינוך'), הרי שלא הייתה היכרות וקשר מבוסס עם הרשות המקומית, עם אגף החינוך ועם בתי הספר, ולא הייתה תשתית של מתנדבים במקומות אלה. המתנדבים, שלקחו חלק במיזם הגיעו מרשויות מקומיות סמוכות, בהן קיימת תשתית, ושגרה של פעילות, של 'ידיד לחינוך'. ללא תשתית מסודרת, ובלי יכולת לגייס שיתוף פעולה של מורות ו/או תלמידים, למרות הכוונה הטובה של הפיקוח ושל המתנדבות.ים, שניסו להוציא את הרעיון לפועל, משתמשי הקצה (מורים ותלמידים) לא השכילו לעשות שימוש במשאב, שהועמד לרשותם.

שיתוף פעולה בין 'ידיד לחינוך' לבין חברת יוניפר – מטרת המיזם הייתה להעמיד מאגר של מתנדבים של 'ידיד לחינוך' שיתמכו בפעילות של יוניפר, במטרתה ליצור חברות דיגיטלית באמצעות ליווי בשיחות שבועיות קבועות, של כ- 20 דק' בשבוע, עם אזרח או אזרח/ית ותיק/ה בודד/ה. המיזם הושק באזור השרון, באמצעות מחשב ביתי. בפועל, התקיימו מפגשי הכנה של נציגי יוניפר ושל נציגי 'ידיד לחינוך', נערכו מפגשי חשיפה לרכזים באזור, ומפגשי הדרכה לגבי המיזם ודרך פעולתו. נוסף לכך נוסחו והופצו פניות למתנדבים. בסופו של דבר שיתוף הפעולה לא הבשיל בגלל בעיות התארגנות. חלק ניכר מהמתנדבים לא קיבלו ציוות לאזרחים ותיקים, הרכזות של הארגון לא קיבלו עדכונים שוטפים מיוניפר לגבי הציוותים, התגלה קושי בתקשורת השוטפת בין אנשי התמיכה של יוניפר לבין המתנדבים. המתנדבים המעטים, שהצליחו להשתלב בתכנית, דיווחו על שביעות רצון וסיפוק.

"שומרים על קשר" - מיזם שעניינו היה יצירת מערך של שיחות, שנועד להפיג את בדידותם של קשישים במציאות ימי הקורונה. מערך הסיוע הוקם בשיתוף משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ג'וינט אשל והמועצה להתנדבות ישראלית והתקבלה פנייה לשלב בו את מתנדבי 'ידיד לחינוך'. 'ידיד לחינוך' הצטרף בתחילת הדרך, וצוות ההדרכה של 'ידיד לחינוך' אף השתתף בהכשרות לקראת הפעלתו של המיזם. בסופו של דבר, לאור דרישות בירוקרטיות מכבידות, הן מצד הרשויות, והן קושי בעבודה עם מערכת הדיווחים, למתנדבים שאינם אמונים על היבטים טכנולוגיים, ההתקשרות עם משרד הרווחה לא הבשילה.

שלושת המיזמים האלה אמנם לא יצאו לדרך, אך היוו למידה חשובה בהתפתחות של ארגון 'ידיד לחינוך'.

סיכום

לסיכום, האתגרים שעמותה, כמו 'ידיד לחינוך', ניצבה בפניהם בתקופה מורכבת זו, אינם פשוטים. הייתה זו הזדמנות ללמוד, כי מתוך הקושי ניתן לברוא מציאות חדשה ויצירתית עוד יותר. מחד, היו המצאות רבות שנועדו לשמר את הקשר עם המתנדבים עצמם ולא 'לאבד' אותם, הן מבחינתם האישית והן מבחינת הארגון. מאידך, צוותי בתי הספר יחד עם המתנדבות והמתנדבים בכל מקום, יצרו אינסוף אפשרויות לשיתופי פעולה, דומים אך שונים. התנדבות 'מרחוק', מפגשים פנים אל פנים, בהם נשמר מרחק, והתנדבות היברידית. נוצקו פנים חדשות למעורבות בחינוך הפורמלי, תוך שימוש במאפיינים של החינוך הבלתי פורמאלי.

מובן מאליו כי למרות השינוי באמצעים ובדרכי הפעולה, המשאב העיקרי, שמתנדבי ומתנדבות 'ידיד לחינוך' מביאים אל מערכת החינוך במהלך כל השנים, לא השתנה: הקשבה, תשומת לב, שיחה, התעניינות, משוב, עקביות ואכפתיות. כל אלה במגמה לחזק את תחושת המסוגלות של כל תלמיד/ה ולחזק את הדימוי העצמי של כל אחת ואחד.

באופן ספציפי יותר ניתן לציין כי במהלך התקופה הזו שיתוף הפעולה עם משרד החינוך התרחב. 'ידיד לחינוך' זכה להכרה משמעותית יותר במשרד ובאיזורים השונים בארץ. למדנו שההתנדבות מרחוק אפשרית, ולעיתים אף בעלת ערך מוסף. אופן זה של התנדבות עיבתה שיתופי פעולה, למשל עם עמותת עמד"א, עם עמותת 'תובנות בחינוך' ועם עמותת 'יוזמות אברהם' (החברה הערבית). 'ידיד לחינוך', כארגון, התפרש לתחומים בהם לא פעל לפני תקופת הקורונה. העובדה שהארגון הוא ארגון לומד והיה כזה מאז ומתמיד, כך שהתשתית הייתה קיימת, איפשרה להכשיר את המתנדבים.ות במידת הצורך באמצעי תקשורת מגוונים. אמצעים דיגיטליים, שהיו פחות מוכרים לחלק מהגמלאים והגמלאיות, והשימוש בטלפון החכם. אלה עודדו את הקשר שלהם עם העולם החיצון, בתקופה שקשר כזה הוגבל מאוד: קשר עם משפחתם וקשר בינהם. כך נוצרה האפשרות להמשיך ולהתנדב לעבודה עם התלמידים והתלמידות, למרות הניתוק שנכפה עליהם, לשמור על הקשר עמהם, ולהרחיב אותו לזירות נוספות, להמשיך ולחוש משמעותיים לבני אדם אחרים ובעלי מסוגלות. במציאות שנוצרה למדנו כי ההתנדבות מרחוק אפקטיבית ומשמעותית, ולעיתים אף יוצרת הזדמנויות, שלא היו קיימות בלמידה פנים אל פנים. אין ספק כי חשוב להמשיך בהכשרות הדיגיטליות ולהרחיב אותן, לייצר שיתופי פעולה עם ארגונים מקבילים ורלוונטיים וכן עם משרדי ממשלה נוספים על מנת לגייס משאבים למטרה זו כדי לאפשר פעילות מרחוק, בקני מידה רחבים יותר ועמוקים יותר.

מתנדבי מטה מצאו את עצמם מנצלים כישורים, שלפני כן לא באו לידי ביטוי במסגרת הארגון. כמו למשל מדריכים את חבריהם באמצעים הדיגיטליים, מרצים בתחומי העניין שלהם עצמם וכד'. הזום איפשר להגיע לקהלי יעד, שאינם סמוכים גיאוגרפית, קהלים של מבוגרים, וקהלים של תלמידים, כמתואר מעלה.

כפועל יוצא מהמתואר מעלה, לקראת שנה"ל תשפ"ב, יש להיערך למחקרי הערכה ספורדיים במיזמים שיימשכו, על מנת להבין את מידת היעילות שלהם ומידת השפעתם על האוכלוסיות שארגון 'ידיד לחינוך' מצהיר בחזונו כיעדים שלו. במקביל ניתן ליצור הזדמנות לבחון מחדש את דרכי הפעולה בארגון, חדשות ומסורתיות, השפעתן ויעילותן בהתייחס לאוכלוסיות היעד, ולהציע, לאור הממצאים, המלצות להמשך פעולה.