הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

"שאלתי אותו, אם המואזין עולה בכל פעם לראש הצריח לקרוא את קריאתו", הוא צחק, מאת: ירמי לז'ה

אחת החוויות שחוויתי השנה, ואני משער שרבים מכם יסכימו איתי, היא פרויקט "ידיד טלפוני".

קיבלתי תלמיד מכפר בצפון הארץ, שלשמחתי הוא גם "דברן" לא קטן. התלמיד קיבל את הקשר בינינו בהתלהבות רבה. לא הייתי זקוק להרבה כדי להניע את שטף הדיבור שלו. גיליתי תלמיד שקדן וחכם, מודע היטב לכל הנעשה ברחבי המדינה, למרות שהוא ומשפחתו ממעטים לטייל בארץ. הוא סיפר לי רבות על משפחתו. יש לו עוד אח אחד, הוא מתגאה באימו שמוצאה רוסי, ולדבריו מדבר גם רוסית. נראה שמצבם הכלכלי טוב, דבר שמאפשר לו להקדיש את רוב זמנו ללימודים. הוא סיפר על אורחות החיים בכפר - כפר הגדול יחסית, המתחלק בין מוסלמים, דרוזים ומעט נוצרים. בשל עובדה זו, מטבע הדברים מדי פעם נוצרים גם חיכוכים.

בחג הרמדאן שאלתי אותו, אם הוא רוצה לעשות הפסקה, כיוון שסיפר לי, שהוא צם.
"לא", ענה לי מיד, "להיפך, אני רוצה לדבר, זה קצת משכיח ממני את הצום".

שאלתי הרבה על מנהגי החג, התפילה, והמאכלים הנהוגים. הוא שיתף אותי בחוויה של הרחובות המתרוקנים לעת ערב, כשכל המשפחות מתכנסות בבתיהן בציפייה דרוכה לקריאת המואזין: "אללה אכבר", המציינת את שבירת הצום היומי ואת הרשות להתחיל בארוחה. המהדרין, אוכלים מעט, וממהרים לתפילה במסגד, ורק לאחר מכן אוכלים שוב. לא התאפקתי ושאלתי שאלה מטופשת, אם המואזין עולה בכל פעם לראש הצריח כדי לקרוא את קריאתו. הוא צחק, ואמר שמשנות ה-90 המואזין לא מטפס  לראש המגדל, כיוון שמערכות האודיו והסאונד משוכללות מאוד ומותקנות כיום בכל מסגד. אז איך אומרים החברה'? יצאתי חומוס.

השבועות המתוחים של מבצע "שומר חומות" היו ללא ספק מאתגרים עבור כולנו, וגם אני לא ידעתי כיצד יגיב התלמיד שלי אם בכלל?!
החלטתי למשש את הדופק בעזרת ווטסאפ קצר, ושאלתי אם נוח לו לדבר. להפתעתי צלצל מיד והשיחה קלחה ביננו. לפתע ביקש סליחה ונעלם. לאחר כחצי שעה סימסתי: "הכל בסדר?" הנער חזר מיד נרגש ונסער כולו: "...אתה לא יודע? נפל אצלנו טיל. זה היה כל כך קרוב שהרגליים שלי רועדות". ואכן בדיעבד נודע לי מאוחר יותר, שהטיל נפל במגרש כדורגל בכפרו. ניצלתי את הרגע ושאלתי, איך לדעתו מרגישים ילדי הדרום שספגו הרבה יותר מטיל אחד. תשובתו הייתה הזדהות מוחלטת. המשכנו לדבר גם על ההתפרעויות בערים המעורבות (ובהזדמנות זו נלמדה המילה: התפרעויות במקום בלגאנים) ושוב נדהמתי עד כמה הוא מעורב ובקיא במידע, שזרם ללא הרף מן הרשתות השונות.

בתום השיחה ישבתי והרהרתי. חשבתי על כך, שה"חויה הצבאית" שעבר לראשונה ובכלל, טלטלה את חייו. עבורי זו הייתה הזדמנות פז להרביץ בו את תורתי, שכדאי לו ומשתלם להשקיע את כל מרצו בהעשרת העברית שבפיו ולהגיע ללימודים גבוהים, ופחות לחשוב על החלק ה"שבאבי".