מאפס ניסיון בהוראה להתנדבות שמדליקה לתלמידות את האור בעיניים – מאת: טלי בשוראי יצקוביץ

"ידיד לחינוך" ו"אולפנת אורט שלהבת שהם" יצרו השנה שיתוף פעולה מיוחד, שהפך מחסור במורות לאנגלית להזדמנות חינוכית. קבוצת מתנדבות דוברות אנגלית, ללא כל ניסיון קודם בהוראה, גויסה במהירות שיא על ידי רכזות 'ידיד לחינוך' בשהם, אירמה דניאל ורונית פרנקו בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. הפרויקט המשותף של 'ידיד לחינוך' ו"אולפנת אורט שלהבת שהם" מדגיש ראיה אופטימית, במקום לראות במחסור במורות לאנגלית קושי בלבד. כך נוצר מודל ייחודי שבו מתנדבות מהקהילה מביאות איתן ניסיון חיים, שפה עשירה וקשר אישי בלתי אמצעי עם התלמידות.

כשגרייס פרידמן הגיעה השנה לראשונה להתנדב במסגרת 'ידיד לחינוך' ב"אולפנת אורט שלהבת שהם", היא לא תיארה לעצמה עד כמה התפקיד יהפוך למשמעותי עבורה ועבור התלמידות שהיא פוגשת מדי שבוע.
גרייס, שגדלה בניו יורק, מעולם לא הייתה מורה לאנגלית, ואף לא עסקה בחינוך במהלך הקריירה שלה. למעשה, במשך שנים עבדה בתחומים שונים לחלוטין. היא למדה ריפוי בעיסוק, אך לא עסקה בכך בפועל, ובהמשך עבדה במשך כ־30 שנה כמנהלת חשבונות בשדה התעופה. רק לאחר שיצאה לפנסיה, מצאה את עצמה נשבית בעולם ההוראה באופן מיקרי לחלוטין. “נהניתי מאוד מהפנסיה,” היא מספרת בחיוך. “ואז לפני שנתיים הגעתי לבית הגמלאי בשהם, שם חיפשו מישהו שילמד אנגלית למתחילים. לאחר ברור קצר אמרתי להם: 'אבל אף פעם לא לימדתי'. הם ענו לי: 'את יודעת אנגלית? אז תלמדי”'.

מאז היא מלמדת גמלאים וכעת גם תלמידות באולפנה. גרייס מלמדת בעיקר תלמידות כיתות ז’–ח’, ולעיתים גם תלמידות בוגרות יותר. בתחילה חשבה שתלמד תלמידה אחת בכל פעם, אך בהמשך נוצרו קבוצות קטנות. “הבנתי שעדיף לעבוד עם תלמידה אחת או שתיים באותה רמה”, היא מסבירה. “כך אפשר באמת להתקדם וגם להימנע מבעיות משמעת”. לדבריה, רבות מהתלמידות זקוקות לחיזוק יסודי באנגלית. “יש תלמידות שחסר להן בסיס, וכשאני מזהה קושי כזה, אני מתמקדת בבניה של ביטחון”.

אבל מעבר ללימוד עצמו, ההתנדבות הפכה עבורה למקור עמוק של משמעות והגשמה אישית. “לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי נהנית”, היא אומרת. “זה נותן לי תחושת סיפוק אמיתית לראות שמישהי מצליחה להבין משהו חדש בזכותי”. הקשר האישי שנוצר עם התלמידות הוא אחד הדברים שמרגשים אותה במיוחד. “כשהן רואות אותי במסדרון הן קוראות לי 'שלום המורה' או 'שלום גרייס'. הן שמחות לראות אותי, וגם אני שמחה לראות אותן”.

לפעמים החיבור האנושי שנוצר חשוב לא פחות מהתרגול הלימודי. כששואלים אותה מה גורם לה ליהנות כל כך מהעשייה הזאת, היא עונה בפשטות: “כשאני מסבירה משהו, ואני רואה שנדלקת להן נורה בעיניים, זה רגע מדהים. לראות תלמידה שמתחילה לקרוא בקושי, ואחר כך קוראת בביטחון, זה סיפוק עצום”.
גרייס מקבלת פידבקים מצוות אנגלית של האולפנה לגבי התרומה המשמעותית שלה עבור התלמידות, שאצל רבות מהן יש שיפור משמעותי.
לצד העבודה עם התלמידות, היא ממשיכה ללמד גם גמלאים, וגם שם היא רואה את השינוי שהלמידה יוצרת. “הייתה תלמידה שכמעט לא דיברה מרוב חוסר ביטחון. היום היא קוראת בקול מול כולם. זה לא רק אנגלית, זה ביטחון עצמי”. לדבריה, דווקא העובדה שלא באה מעולם ההוראה מאפשרת לה לבוא בגישה פשוטה, אנושית וסבלנית. “אני לומדת תוך כדי”, היא מודה, “אבל כנראה שכאשר עושים משהו מכל הלב זה עובר הלאה”.
את שנת ההתנדבות הראשונה שלה באולפנה היא מסכמת כחוויה מרגשת ומספקת במיוחד. “אני עושה רק דברים שכיף לי לעשות”, היא אומרת. “זה באמת מצב שבו כולם מרוויחים, גם אני וגם התלמידות”.
בסופו של דבר, עבור גרייס ההתנדבות היא הרבה מעבר להעברת שיעורי אנגלית. זו דרך להמשיך להיות משמעותית, ליצור קשר אנושי ולהרגיש שהיא תורמת באמת לאחרים. והתלמידות, הן מרוויחות לא רק תגבור באנגלית, אלא גם מפגש שבועי עם אישה, שמוכיחה שאף פעם לא מאוחר להתחיל דרך חדשה. בעזרת גישה אנושית וקשובה גרייס מסייעת לתלמידות לבנות בסיס באנגלית, ובעיקר להאמין בעצמן. אין ספק שגרייס מביאה איתה ערך מוסף של חום וסבלנות הרבה מעבר לאנגלית אותה היא מלמדת.