סשה ספיבק מבאר יעקב - אני רוצה להעשיר את תלמידי בעולם המוזיקה - אילנה סולומון

משום מה סברתי, שסשה הינו בחור צעיר יפה תואר, שצעירים נוהים אחריו. לאחר שראיתי את דמותו של האדם המבוגר הזה, שאלתי את עצמי, מה גורם לנערים ללכת שבי אחריו.

את סשה לא הכרתי עד לאירוע המוסיקלי בבית הספר "סביון", בו הכל הריעו לכבודו לאחר שההרכב המוסיקלי, אותו ארגן, הופיע ושימח את הקהל הרב, שגדש את אולם הספורט וצפה במסיבת חנוכה בעיצומה של המלחמה.
סשה, המתנדב בבית הספר מטעם "ידיד לחינוך", זכה בהוקרת התלמידים חובבי המוסיקה, המבקשים שיצרף אותם להרכב המוסיקלי אותו הקים בבית הספר "סביון". שחף, מנהלת בית הספר, שמחה לראותו, לאמצו לליבה ולומר בפניו את רגשי הוקרתה לעשייתו המוסיקלית המופלאה בבית ספרה.
בקשתי ממנו לאחר סיום הטקס המרגש, לשמוע על עשייתו המוסיקלית עם הילדים. להפתעתי, הוא הזמין את בעלי ואותי לביתו.
כשהגענו לביתו הנעים והמטופח, הוא ורעייתו, רגינה, קיבלו אותנו במאור פנים, והעניקו לנו תחושה נעימה.

"איך אתה מצליח לקרב את הילדים למוסיקה?" שאלתי.

כשברק בעיניו ענה לי: "חשוב לי שתלמידי יאהבו מוסיקה. אני נהנה ללמד ילדים מוכשרים ולקרבם לעולם הצלילים, הממלא את עולמי. בניתי הרכב מוסיקלי בבית הספר. התלמידים קיבלו הודעה על אודישן, המיועד רק לתלמידים שרוצים באמת להיות בהרכב של הלהקה הייצוגית. הם היו אמורים להיבחן בשני קטעים, האחד בנגינה והשני בשירה. אלה שידעו לקרוא תווים, הצליחו להתקבל מיד ללהקה ואת אלה שלא ידעו, לימדתי".

ומה מלבד זאת אתה עושה בבית הספר?

"אני רוצה להעשיר את התלמידים בעולם המוזיקה. לפני כל מפגש עם תלמידי אני מתכונן בביתי, כדי להעניק להם את המיטב".

"סשה, מהי העשרה מוסיקלית?"

"העשרה מוסיקלית היא האזנה חכמה. אני בוחר קטעים מוסיקליים להאזנה למשך דקה. בתחילה אני משמיע בפניהם את "החמישית של בטהובן", ומצפה לתגובותיהם. בדרך כלל אחד מתלמידי הכיתה מזהה, שמדובר בבטהובן.
אנחנו מנסים למפות את היוצרים ואת יצירותיהם לפי חמישה מאפיינים: המלחין, היצירה, הסגנון, הז'אנר והשונות. לדוגמה, "הסימפוניה החמישית של בטהובן" סגנונה הוא קלאסי והז'אנר: סימפוניה. בטהובן היה חרש, אך הצליח ליצור מוסיקה אדירה מהחיים.
התלמידים נהנים מיצירותיהם של בטהובן ושל מוצרט, ובעיקר מ"מרש טורקי", פרי יצירתו של מוצרט. מוצרט הופיע מאז היותו בן חמש. התלמידים צופים בסרטונים שנעשו עליו, אותם אני מציג בפניהם במסגרת ההעשרה המוסיקלית".

מהו הדבר שתורם לך יותר מהכל בהתנדבות שלך?

"עבדתי עשר שנים בטלוויזיה וניגנתי בתוכנית בידור לדוברי רוסית. לאחר שחליתי, חשתי כי עולמי חרב עלי. לא יכולתי להמשיך בעבודתי הטלוויזיונית, נאסר עלי לנהוג במכוניתי ונותרתי בביתי ללא שמחת חיים. חוסר המעש היה בעוכרי. הייתי במשבר לא קל".

רגינה אשתו משלימה את דבריו באומרה: "חיפשתי גורם שיוכל לסייע לסשה לצאת מהמצב הנפשי אליו נקלע. פניתי למספר אנשים שחשבתי שיוכלו לעזור. הציעו לנו שסשה יתנדב בבאר יעקב במסגרת "ידיד לחינוך". פנינו לרבקי גילה, רכזת המתנדבים בעירנו, והיא הציעה לו ללמד מוסיקה בבית הספר סביון. בזכות רבקי ובזכות "ידיד לחינוך" סשה השתנה. ההתנדבות השיבה לו את חדוות היצירה ואת השמחה".
סשה ממשיך את דבריה ואומר: "אני מרגיש שאני תורם לחברה ונהנה לראות את תלמידי עוסקים במוסיקה וממלאים את עולמם בצליליה."

יש לך תוכניות נוספות עם התלמידים בעתיד?

"יש לי חלום להופיע ביום העצמאות הקרוב עם תלמידי על הבמה המרכזית של עירנו היפה באר יעקב".

לקראת סיום הביקור הזמנתי את רגינה וסשה לבקר בביתנו. השניים הגיעו לאחר צאת השבת בערב קר, אך הביאו עימם משב חם של צלילי מוסיקה למעוננו. כשנכנסו, פנה לפסנתר, מישש את קלידיו, ופסק שהפסנתר מכוון כהלכה, פרט על קלידיו את "שלום עליכם" וסחף את ארבעתנו בשירה בהתלהבותו המוסיקלית. לאחר שסעדנו, סיפר על מקומה של המוסיקה בחייו. חשתי כי בזכות "ידיד לחינוך"זכינו להכיר אנשים עדינים ורגישים שהמוסיקה מהווה חלק כל כך חשוב בעולמם.

הבטתי בסשה, המקרב את תלמידיו לעולם המוסיקה, הרחוק כל כך בצליליו ובעושרו התרבותי מעולם המלחמה ומוראותיה שנתכו על ראשנו ללא הודעה מוקדמת. ביני לביני חשבתי, שלו היו עוד אנשים כמוהו, אולי היינו חיים בחברה בה צלילי המוסיקה על גווניהם, היו מחברים ומקשרים בין לאומים ובין אנשים.