"גינת שולה" בביה"ס לחינוך מיוחד "רגבים", בקריית חיים - מאת: חנה אבירם ועידית אבני

"עוד מילדותי נקשרתי לאדמה",  מספרת שולה שרייבר, מתנדבת בבית ספר לחינוך מיוחד "רגבים", בקרית חיים, שבחיפה.

שולה פרשה לגימלאות לפני 5 שנים, והמשיכה להתנדב במקום בו עבדה – בית ספר "רגבים". בעברה ריכזה שולה מועדוני ילדים ונוער בעירית חיפה, עבדה ב"ואדי סאליב" במקום בו שוררים עוני, חוסר השכלה ופשיעה, וגאה בכך שמספר נערים איתם עבדה התגייסו לצה"ל לפרוייקט "נערי רפול". מאחר ואהבה לעבוד עם ילדים, עברה לעבוד בספריית בית ספר "רגבים", בפעילות משולבת בסיפורים, בדרמות ועוד.. לבקשת המנהלת דאז, סייעה שולה בקישוט המסדרונות, גם עם אדניות צמחים, ואז עלה מיזם הגינון.
את החממה הראשונה הקימו בסיוע התעשייה הביטחונית "רפאל", המקיימת קשר עם ביה"ס, ואז החלה להדריך בתחום הגינון. היא למדה והשתלמה בנושא והמשיכה לפתח חממות נוספות עם מגוון צמחים אותם היא מרבה באמצעות ייחורים והשרשה. הצמחייה מפוזרת ברחבי בית הספר, במסדרונות, ובחצרות.

רותי רון, סגנית מנהלת בית הספר מספרת: "כל הירוק שיש בבית הספר זה שולה: העציצים, ההשקייה, האדניות. היא כמו "החלילן מהמלין": יש לה קשר טוב מאוד עם התלמידים, אשר משתתפים בחוג הגינון, ובעזרתם היא מטפחת את הצמחייה. התלמידים מקבלים ממנה חטיפים, בגדים, עציצים ותמיכה אישית".
במהלך פגישתנו עם שולה, נכנס תלמיד כבן 17 לחממה, מצטייד במשפך גדול ויוצא להשקות את הצמחים בחצר. לשאלתנו, מה הוא רוצה לספר על שולה, הוא עונה: "היא נחמדה, היא מקדמת אותי בחיים, היא מסבירה לי דברים. אני לומד להיות בוגר ואחראי. אני אוהב את שולה".
שולה מגיעה יום יום לבית הספר, גם בחופשים, וגם בתקופת מגפת הקורונה, וכדי לשמור על יחסי שכנות טובה, היא אפילו הקימה גינות לשכנים.
שולה גם מנגנת בכינור. היא מנגנת בתזמורת סימפונית המושבות, ובבית הספר היא מנגנת בטקסים, בחגים, ובימי זיכרון.

ההתנדבות נותנת לה סיפוק, תחושה של חיים מלאים, אושר והנאה. ומהתלמידים היא מקבלת חזרה הרבה אהבה.
שאלנו את שולה, שכבר אינה צעירה, מאין האנרגיות שלה. "ככה נולדתי, זה האופי שלי", היא עונה בחיוך

אי אפשר לצאת מהגינה שלה בידיים ריקות, "תיקחו, תיקחו...". היא מחלקת סוקולנטים, קקטוסים ומגוון צמחים, ומנחה כיצד לטפל בהם. וכך נהנים המורים, התלמידים, וכל מי שמבקר בבית הספר.